 |
/images/archive/gallery/127/862.jpg האדם החושב.
עיבוד מחשב: דיויד רפפורט  |
|
|
|
|
|
|
| רם כספי חושב שהן הסכמי רודוס והן החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם מבהירים שאין כל תוקף מדיני או משפטי למה שקרוי "הקו הירוק." גבולות הקבע פתוחים למו"מ |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
החלטת הממשלה בדבר ההתנתקות מעזה וממספר יישובים בצפון-השומרון, תתבצע במועדה. זהו השלב הראשון לקראת הבאות, שהנני תקווה כי הן יותר קרובות מרחוקות. ממשלת ישראל מחויבת למפת הדרכים, שבמסגרתה יידון גם הסדר הקבע. בהקשר זה קיימת חשיבות עליונה הן למה שמכונה "הקו הירוק," שבא לעולם במסגרת הסכם רודוס מ,1949- והן להחלטת מועצת הביטחון 242 מ.1967- העמדה של אומות העולם, לרבות הממשל האמריקני, הינה שהקו הירוק מהווה כביכול את הבסיס לגבולות הקבע של ישראל. לעיתים דומה שההיסטוריה הקרובה נשכחת, ויש לשוב ולהזכירה לקראת המשא ומתן העתידי על הסדרי הקבע.
הסכם רודוס: הקו הירוק מהווה למעשה את קו הפסקת האש (שביתת הנשק) בין ישראל לבין ממלכת ירדן, שנצבע במפה בצבע ירוק, ומכאן שמו. להבדיל מגבולות הקבע הבינלאומיים מול מצרים וירדן (שעל יסודם נערכו הסכמי השלום,( ולהבדיל מגבולות הקבע הבינלאומיים מול סוריה ולבנון (שעל יסודם ייערכו בעתיד הסכמי השלום,( הרי ש"הקו הירוק" לא היווה מעולם גבול בינלאומי מוכר.
בהסכם רודוס נקבע במילים מפורשות, כי מטרתו של הקו הינה במישור הצבאי גרידא. לשון אחר: איסור מעבר של כוחות צבאיים. יתר על כן, הצדדים להסכם קבעו (כתוצאה מלחץ ערבי,( שקווי הפסקת האש אין בהם כדי לקבוע מראש הסדרים טריטוריאליים, או קו הגבול העתידי, או כדי למצות את התביעות של צד מן הצדדים בנושאים אלה. בהקשר זה חשוב לזכור כי הקו הירוק מתייחס, בין היתר, לאזורים כמו לטרון, גוש עציון וירושלים.
בהסכם רודוס נקבע גם, כי שביתת הנשק מהווה שלב ביניים (שלצערי נמשך כבר 55 שנים) לקראת הסדר קבע של שלום.
המסקנה מהסכם רודוס: אין בו התייחסות כלשהי לגבולות הקבע בין ישראל לממלכת ירדן, שבנעליה באים הפלשתינים, וכפועל נגזר מכך הם אינם זכאים לזכויות יתר מעבר לאלה שהוקנו בהסכם זה לממלכת ירדן. הקו הירוק מעולם לא הוכר בהסכמים בינלאומיים כמייצג את גבולות הקבע של ישראל, וטוב שכך.
החלטה :242 מי שהפרה את הסכם רודוס ואת קווי הפסקת האש היתה ממלכת ירדן, שהצטרפה מיוזמתה למאבק המלחמתי המצרי והסורי בישראל. אכן, החלטת מועצת הביטחון 242 קובעת כי אין רוכשים טריטוריה בכיבוש והיא קוראת לנסיגה ישראלית (במסגרת הסדרי שלום) לגבולות בטוחים ומוכרים. אך חשוב לציין מה לא נאמר בהחלטה זו: לא נאמר בה כי על ישראל לסגת לגבולות הקו הירוק, וזאת חרף הלחצים של בריה"מ (דאז) כמו גם של מדינות ערב, שדגלו בנסיגה מלאה מכל השטחים.
הוויכוח העקרוני על האות ה' ובאנגלית ,"the" שלפי עמדת ישראל מהווה קריאה לנסיגה משטחים (לא מכל השטחים) לגבולות בטוחים ומוכרים, או שלפי עמדת מדינות ערב מהווה קריאה לנסיגה מכל השטחים (לגבולות הקו הירוק) - אינו ויכוח עקר. עובדה היא שבהחלטה 242 לא קיים אזכור של הקו הירוק וקיימת קביעה מהותית שאינה ניתנת לערעור, והיא: נסיגה לגבולות בטוחים ומוכרים במסגרת הסדרי השלום, שיבטיחו את זכותן של כל המדינות באזור לחיות בשלום ללא איומים.
הגדר: ישראל מציגה את הגדר כגדר ביטחונית (גישה שאומצה ע"י ביהמ"ש העליון,( ואילו הפלשתינים מציגים אותה כגדר מדינית, המאפיינת את שאיפותיה של ישראל ל"ספח" כביכול שטחים (גישה שאומצה ע"י ביה"ד הבינלאומי בהאג.( בהקשר זה ברור שדווקא לפי הגישה הפלשתינית, אסור לישראל להקים את הגדר הביטחונית מעברו המערבי של הקו הירוק. שכן, מעשה כזה "יתורגם" להסכמה ישראלית שהגדר אכן מהווה את קו הגבול.
לסיכום: הסכם רודוס והחלטת מועצת הביטחון 242 שלובים זה בזה, ומהווים מקשה בינלאומית אחת, ואין יסוד משפטי או ענייני להפריד ביניהם. מכוח הוראות הסכם רודוס עולה מסקנה חד-משמעית, לפיה הקו הירוק אינו מהווה את גבול הקבע של ישראל, והחלטה 242 אינה משנה מצב דברים זה. יתנהל משא ומתן ענייני בינינו לבין הפלשתינים על מנת להשיג שלום אמת, תוך הכרה הדדית בזכותה של ישראל כמו גם של מדינת פלשתין לחיות בשלום, בגבולות מוכרים ובטוחים. על ישראל לדגול הן בהסכם רודוס והן בהחלטה 242 כבסיס לניהול המשא ומתן העתידי על גבולות הקבע, במסגרת הסדר הקבע. ובקיצור: הכל פתוח למשא ומתן.
הכותב הוא עו"ד
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
