חדשות NRG - לא ליפול שוב לתהום

ראשי > חדשות > קול העם > כתבה

לא ליפול שוב לתהום

נביל ארמלי חושב שעוד לא צריך לשמוח. לא עד שניווכח שישראל למדה את לקח קמפ-דיוויד

דפדף בחדשות

נביל ארמלי
8/2/2005 6:00

גל האופטימיות והתקווה שאופף את הישראלים, ציבור ושלטון, בימים אלה, הוא תגובה טבעית וצפויה לגל הפסימיות והנבואות השחורות ששידרו הפוליטיקאים לגבי אבו מאזן וסיכויי הצלחתו כמנהיג העם הפלסטיני טרם בחירתו.

הרוב בצד הישראלי האמין מכל מיני סיבות שאבו מאזן לא יכול לספק את הסחורה, הוא קטן מדי על נעליו של יאסר ערפאת, אין לו את הכריזמה ואת הקונסנזוס שהיו לאבו עמאר, דעותיו ואמונותיו מנוכרים מהמציאות הפלסטינית האלימה, הוא לא יכול לרסן את הקיצוניים בפלגים הפלסטינים ולא יהיה מסוגל להשליט את מרותו אפילו על חברי תנועתו, הפתח.

הרוב בצד הישראלי האמין שהעם הפלסטיני עדיין לא בשל לנהל משחק דמוקרטי, אף אחד לא האמין שצעירי האינתיפאדה "המפלצתיים" שגדלו על תרבות האלימות והכוח והמרדנות יוכלו ביום מן הימים לעמוד בשקט ובגאווה בתור הארוך להצבעה בקלפי.

הרוב בישראל, ציבור ופרשנים, לא האמין בכלל שיהיו אפילו בחירות. ה"פאודא" (הבלגן), שהפכה למילת הקסם בפי כל הפרשנים הערביסטים, תסחף את הפלסטינים למעגל קסמים של אלימות ואובדן, דיווחו הפרשנים בנימה כואבת.

בעולם

הפוליטיקה והפרשנות המדינית מעטים הם המהלכים שתוצאותיהם הם ההפך הגמור מהציפיות שקדמו להם. מה שקרה בגדה המערבית ורצועת עזה הוא אחד מהמהלכים הנדירים הללו. בלי יוצא מן הכלל, כל הנבואות השחורות הופרכו. הלווית ערפאת עברה בשקט, תהליך העברת השלטון היה חלק, תהליך בחירת המנהיג הפלסטיני החדש לא היה מבייש את הנאורות שבמדינות המערב, ועד כה נראה ששליטת אבו מאזן מלאה ובלתי מעורערת. העם הפלסטיני הוכיח לישראל ולכל העולם שהוא בשל מזמן למשחק הדמוקרטי.

כמו בכל דבר, גם כאן גודל הצפייה היה כגודל האכזבה. הפלסטינים "אכזבו" את הישראלים. בעיני הרוב הישראלי "האכזבה" הזו הייתה חיובית, ברוח "טוב שטעינו". כאמור, הפרכת הנבואות השחורות המיידיות הולידה גל, בסדרי גודל צונאמיים, של אופטימיות ותקווה "לעתיד יותר טוב". בן לילה הפך אבו מאזן למושיע הגואל במיינסטרים הישראלי.


	למה הכוונה ב"שלום"?


	האופטימיות והאופוריה שאופפת את הרחוב הישראלי בימים אלה מעוררת מחדש את הנוסטלגיה של ימי אוסלו הראשונים, הימים העליזים של השלום והפנטזיה. כולם האמינו שהשלום היה במרחק יריקה עד שהגיעו לקמפ-דוויד וירקו לפלסטינים בפנים. שיחות קמפ-דיוויד נכשלו מכיוון שחשפו פעם אחת ולתמיד את התהום בין שני הצדדים. הם הוכיחו, במיוחד לישראלים, שבעצם יש שתי פנטזיות לשלום המיוחל, פלסטינית וישראלית. עד היום קשה לדעת באמת מהי הפנטזיה הישראלית, אם בכלל יש אחת כזאת. מה שבטוח הוא שהיהודים רוצים שלום, על הרעיון עצמו יש קונסנזוס והוא אמיתי לחלוטין, על היישום והמהות לכל ישראלי בוגר יש דעה. הפלסטינים מצד שני הציגו ועודם מייצגים פנטזיה כל כך ברורה ומציאותית. הרעיון והמהות תואמים, ועליהם בנוי הקונסנזוס הפלסטיני; מדינה עצמאית בגבולות הקו הירוק כולל ירושלים המזרחית, פתרון בעיית הפליטים, פינוי ההתנחלויות ושליטה על משאבי הטבע הפלסטיניים. הפלסטינים הגיעו, בידיעת הישראלים והעולם, למשא ומתן במסגרת העקרונות הללו ולא על מנת לדון עליהם. שיחות קמפ-דיוויד חשפו את התהום בין שתי הפנטזיות, וכולם נפלו בה. אבו מאזן הגיע לכיסא המנהיגות כשהוא רוכב על עקרונות הקונסנזוס הפלסטיני. הוא ושאר המועמדים שהתמודדו נגדו ידעו שמעקרונות אלו אין לאן לרדת. ערפאת ידע את זה, וכשנאלץ לבחור בין הוויתור עליהם ובין "הריסת חגיגת השלום הרעיוני" הוא בחר את האופציה השניה. בעצם לא הייתה לו ברירה, גם אם רצה אחרת. סביר להניח שפגישות התיאום למיניהם שייערכו בשבועות הקרובים בין הישראלים והפלסטינים יגבירו עוד יותר את תחושת האופטימיות בצד הישראלי ויספקו מרווח נשימה זמני לצד הפלסטיני. אך בסופו של דבר יגיעו הצדדים עוד פעם לשיחות על הסדר הקבע שיתבססו על אותם עקרונות יסוד של קמפ-דיוויד ושל אוסלו ויוזמות השלום למיניהן. ואז יגלו הצדדים שארבע שנות אלימות ודמים העמיקו יותר את התהום. ואז השאלה תהיה האם ייפלו הצדדים מחדש בתהום, או שיידעו לבנות את הגשר. הנסיון הישראלי בבניית גשרים אינו כל כך מעודד.



נביל ארמלי - בן 28, סטודנט שנה ג' בחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה


	על "קול העם"


	רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני. שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב. ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה. הכתובת למשלוח טורים: ithink@maariv.co.il לפרטים נוספים הקליקו כאן.