 |
/images/archive/gallery/106/103.jpg רוביק רוזנטל
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| אפרים קישון נאלץ להמציא את שפתו העברית כדי לכתוב. השפה שהמציא הטביעה חותם על הדורות הבאים. מ"גמז" ועד "הזעליגים" |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אמש. תרומתו של קישון לקבוצת המילים שהופיעו ביחיד בלבד וזכו לצורת רבים. מול "נשקים" ו"רכבים", טבע קישון את "אמשים" המתוחכם, וזה חדר לשפה בשמחה: "באחד
האמשים המשונים הללו", " באמשים היסטוריים אלה מצלצל הטלפון במערכת", "לפני אמשים מספר". גם צורת היחיד התפתחה: "באותו אמש גורלי".
כך ארבינקא. קישון פיתח שיטה ייחודית לזרימה של דיאלוגים: שימוש בפעלים משתנים, ובעיקר ב"כך", מעין קיצור של "כך אמר": "בסדר, כך ארבינקא, אז אתה נוסע לחיפה עם שישה אלו ומיד חוזר"; "ובכן, כך גליק, אז מה קורה בכל זאת לז'יוואגו?" ; ובהמשך הדיאלוג: "איזה ספר, רחש בר הוניג בעל העיניים החולמניות", וכן "לחש", " התייפח", ועוד כהנה.
גמז. תרומתו של קישון לאוצר השורשים העברי, על שם המבקר הקטלני חיים גמזו, והפירוש, כידוע: "לקטול". השימושים רבים ומגוונים: "והנה שוטר מפשיר, לא רוגז עוד, לא גומז", "לפתע קפץ עלי רעבון גמזני"; ואפילו "הגמיזמוז הזה נמשך כל השנים".
הג'ינג'י עם המפתחות. דמות מפתח (תרתי משמע) של הסצנה הישראלית. מישהו אחראי לבלגן הזה, אבל אין לו שם משפחה ואף פעם אי אפשר למצוא אותו.
אשתי הקטנה. לא ממש פמיניסטי, אבל גם הביטוי הזה נכנס לשפה. "אני ואשתי הקטנה עומדים בפרץ וסופגים בסמרטוטים"; "הן מסתובבות, כולן מסתובבות, ובפרט אשתי הקטנה". כך גם פנייה בנוסח עדות הפטריארך: "אישה, אמרתי, העט שלי נפל לפני כרבע שעה".
הסוסיאלית. הסמל הלשוני של סאלח שבתי. קישון ההונגרי (המגדיר באחת מרשימותיו את המעברות כמחנות הריכוז של בן-גוריון) ניסח את הסטראוטיפ של שפת עדות המזרח, שפה גסה אך אסרטיבית, כולל מרכיבים עממיים כמו "שפת הסנדוויץ'" ("אין עבודה אין שיכון אין שום דבר אין" ). הסוסיאלית הזכירה לכולם שהמרוקאים לא משתמשים בעיצור צדי"ק, למה הם כולם באו מדרום סרפת.
מגור נעלם. אחד הכלים המובהקים של קישון היה משפטים מצועפים, דרמטיים-ליריים, קיטשיים לכשעצמם, אבל בהקשר הרשימה ההומוריסטית הם הפכו מצחיקים במיוחד. כמה דוגמאות מני רבות: "שולטהייס האגדי מדשדש על המפתן ובעיניו מגור נעלם"; "כל אימת שאנו מתייצבים כנגד איזה פקיד, אימה אילמת אוחזת בנו"; "בחוץ זירזף היורה הרביעי החודש ובבית הקפה שררה אפלולית של גמז", וגם דיאלוג נרגש עם עוזרת בית מבוהלת: "בתי, כך אני ברגש, אני רוצה לדבר עם מר וויינראב".
הור מסור. נוסף על "גמז", השתמש קישון בחידושי לשון משלו. ככל הנראה הוא אבי המונח חשמלטור: "מיד הוצאתי איפה את פנקסי הקטן ורשמתי בו: להזמין חשמלטור!". על שם האופנוע שלו, דוקטור קורט קלטנברונר, כתב "דיקטרתי במהירות דו רפורטית", ולמדינת ישראל קרא "פארטאצ'יה, אהובתי". כן אפשר למצוא אצלו את צורת הי חיד של"הורים": "גם אני בעצמי הור מסור מאוד, ממש יידישע מאמע".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אפרים קישון. הור מסור לשפה העברית. צילום: שמואל רחמני
|
|
|
 |
|
 |
|
הזעליגים תופסים?
|
|
|
 |
|
|
|
פירמידאלי . קישון נהג להשתמש במילים לועזיות במעין פרודיה על שפת העולים החדשים האשכנזים, בני דורו, כמו ב"התכחשנו לפרובלמה כל השנים", "זהו חומר מדעי, אטום ובלתי חדיר ספציאל בשביל מרפסות סגורות הרמטית", וכן ביטויים נוסח "קפה פירמידאלי! קפה עולמי! קפה קוסמופוליטי!". ממש גששית למתחילים.
תופסים? אחד מסימני ההיכר המובהקים של קישון הוא השימוש בצורות סתמיות של הפועל, נוסח "גוססים, אה?". מילקוט הכזבים: "אז מרימים את השפופרת"; "הסוף יהיה מר, גולם! ללכת לעזאזל חת-שתיים!", והביטוי החוזר "תופסים": "היום אפשר לסדר את העניין בקצרה וביעילות... תופסים?".
הזעליגים. את המשפחה הזעיר-בורגנית, שקישון היה שייך אליה וגם מבקר שלה, אם כי לא בדרכו הקטלנית של חנוך לוין, סיכם קישון בדפוס "הזעליגים": "עלה במדרגות וצילצל אצל הזעליגים"; "בעת ביקורנו בירושלים היינו מוזמנים אל הפליישרים"; ואפילו "קומי אישה, הבה נבקר אצל הביאלאזורקביצ'ים".
רופסים משהו. מילה המציינת כמות, הדגשה וכדומה, הופכת משפט סטנדרטי למשפט עם טאץ' קישוני: "הסתכלתי באוויר בעיניים זגוגיות מעט"; "נפל דבר באוטובוס בו נסענו נוסעים למכביר"; "עמד שם אדון אחד ממושקף קשה, בעל שיעור קומה קטנה מאוד"; וגם "הצלצול החד ממש הבהיל אותי, מהיות עצבי רופסים משהו".
מאז עלייתנו ההמונית. קישון נהג לכתוב על עצמו שוב ושוב בלשון רבים. בהקשר אחר זו מגלומניה, אצלו נשמרה האירוניה: "אנו מצדנו אלרגיים למכתב רשום"; "מאז עלייתנו ההמונית ארצה"; "אנחנו בדרך כלל מצפצפים על הביקורת. כזה אנחנו". וגם כתיבת יחיד במשמעות רבים: "גם אני זרמתי איפה אל שולחנו של מר מוצ'קין".
עתיד ארוך נגן. משחקי הלשון ופיתוחי הביטויים אינם דרך המלך אצל קישון, אבל בנוח עליו הרוח צצו יצירות קטנות וחמודות: "רעייתו הנחבאת אל כלי המטבח"; "אחרי משא ומתן הגענו לעמק השווה משהו"; "בלונדינית כדרך הצבע"; "נכנסה גברת אחת בגבורת שנותיה"; "אני שורק לה כלאחר פה", וגם "בלי מקצוע, בלי שום דבר, כלום, רק עתיד אחד ארוך נגן".
שמה. ולסיום הטעימות, מילה נכבדה שזכתה אצל קישון למיקום שהפך אותה מצחיקה שוב ושוב: "אדוני, אתה תרד שמה"; " אם שרגאל'ה רואה מפתח, הוא מוכרח להוריד אותו שמה". שמה, במקרה זה, הוא האסלה.
הציטוטים מתוך "באחד האמשים", הוצאת טברסקי, 1963.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מילת החודש
|
|
|
|
|
|
|
צונאמי
כמו נחשול אימתני חדרה מילה חדשה לשפת הדיבור ונשמעת מכל פינה: "צונאמי", המבטאת חרדה, אסון או סתם כמות מרשימה. ולהלן מקבץ דוגמאות.
"צונאמי של תרמיות: האף-בי-אי מזהיר, הולכות ומתרבות התרמיות המקוונות המנצלות את אסון הצונאמי כדי לגנוב כספים מאנשים שרוצים לסייע" (אתר נענע).
"הגל הבא של הגלובליזציה עומד להציף אותנו, ומבחינתנו - זהו צונאמי" (שלמה מיטל, "גלובס").
"במפלגת העבודה מנסים להתאושש מהצונאמי שפקד את המפלגה" (אתר קריית שמונה).
"ופתאום, בלי אזהרה, מציף אותי צונאמי של אהבה אליך" (אתר הכלוב).
"אני מקווה שהסושי ייצא בלי בעיות, אני צופה צונאמי רציני באסלה" (דוד מתאר את סופה של סעודה יפנית, אתר קורקינט).
"צונאמי אווווווו, צונאמי אווווווווו, צונאמי זה גל מסוכן, הוא ישטוף את מכבי מכאן" (הפנתרים הכחולים, אתר הפועל פתח תקווה).
"הצונאמי לך? " (ציפורה, "העיר", שאלה בעקבות ידיעה לא מחמיאה).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תגובה 1
|
|
|
|
|
|
|
גלידה ושות'
משה רובינשטיין מזכיר ביחס ל"גלידה" ("הזירה הלשונית", 7.1), כי היא מצויה כבר בתרגום אונקלוס: "תיאור המן שהוא'דק ככפור על הארץ' (שמות ט"ז) מתורגם:'כגלידא על ארעא'". נכון , אך השורש של'גלידא' הארמית הוא ג.ל.ד, ואילו האזכור במדור מתייחס לדמיונה של גלידה ל-Gelato הלטינית. מקור המילה האיטלקית הוא ב-Gelo, מילה שפירושה גם כן קרה וכפור. למרות הדמיון, אין להצביע כאן על קשר אטימולוגי.
יעוד גונן מוסיף: "בתקופת ההשכלה ואחריה הקפידו מאוד להימנע מלעז, ו"תרגמו" שמות לועזיים מהספרות לעברית, לדוגמה: אותלו - איתיאל, רומיאו ויוליה - רם ויעל, וכן רומייה ויואל. תרגום דומה המבטא בוז ניתן לראות בביטוי המופיע בפשקווילים חרדיים לטלוויזיה-תל ביזיון".
גדעון נח: "יש להוסיף לרשימה את שם הציפור בולבול, שיש לו מקבילה גם באנגלית, Bulbul". גדעון צודק, והזהות אינה מקרית. מקור המילה העברית והאנגלית בפרסית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תגובה 2
|
|
|
|
|
|
|
כפכפים ומטקות
מידע מכלי ראשון בעניין כפכפי אילת (הזירה הלשונית, 31.12.04). כותבת לאה תבור: "האילתים הוותיקים קראו להם ז'יבוטים, כי הם הגיעו מז' יבוטי דרך נמל אילת. בהתחלה רק אילתים נעלו אותם. מי שהתחיל לקרוא להם כפכפי אילת היו דווקא התיירים מהצפון שנתקלו בהם לראשונה בשנות השישים, כשבאו לבקר באילת. האילתים לא קראו לכפכפים'כפכפי אילת'. 'סנדלי אילת' זה חידוש מודרני ממש".
ובעניין מטקה כותבים אמיר והגר כי "פירוש המילה מטקה בשפה הרוסית הוא רחם (Uterus), ואכן , צורת המטקה דומה לצורת רחם האישה". אהרון נוימן מוסיף כי "מטקה בפולנית פירושו אמא. ובמשחק הכוונה היא לאמא המוציאה (מחזירה) את הכדור". השערות מעניינות, ועדיין נותרנו עם מאטיקע הפולנית (מעדר), ובלי תשובה משכנעת לשאלה מאיפה צצה לנו המטקה.
ruvik@maariv.co.il | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | דעתן ובעל טור ב"זמן תל אביב". מתמודד אובססיבי בזירה הלשונית, שמנסה לחבר את "אחלה סבאבי" עם הרמב"ם וקהלת. חובק תשעה ספרים, כתב-עת, חמישה בנים ומכונית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
