 |
/images/archive/gallery/106/103.jpg רוביק רוזנטל
צילום: נועם וינד  |
|
|
| הזירה הלשונית: עברית בת 17 |
|
|
|
| כיצד הפכה השפה העברית ממעצמה של 22 אותיות למאפיה של 17 עיצורים. המורה לנשימה מארגנת מחדש את א-אל"ף בי"ת א-אברי. בסוף מדברים סינית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שלום תלמידים יקרים. כאן המורה לנשימה. שכחתם אותי? חשבתם יצאתי לפנסיה ועכשיו אני אלטע קאקר? אז מה לעשות, הזמן לא הולך אחורנית, אבל שמעתי אריאל שרון לא אוהב יאללה ביי וחשבתי, אולי אני עוד נותנת איזה לקטורה בעניין מאוד חשוב וזה אל"ף בי"ת עברית. אומרים, באל"ף בי"ת עברית יש 22 אותיות, וזה עוד בלי סופיות. ואני פותחת אוזניים שלי ואומרת, איפה יש 22? מה זה שטויות אלה? אולי יש 22 ציורים כאלה שציירו כבר במערות במדבר, אבל אותיות שאומרים באמת? מה שבשיעורים דקדוק קוראים "עיצורים"? עכשיו תרשמו במחברת ותזכרו ותגידו לחברים שלכם באיציק הזה. אל"ף בי"ת עברית זה לא 22 אותיות. זה 16 אותיות. אולי 17, זה אני אסביר.
למשל, יש אות אחת, במקרה שמו אותה ראשונה. חושבת הכל מותר לה. קוראים אותה אל"ף. בשביל להגיד אל"ף לא צריך לעבוד קשה, כל תינוק סאברה צריך "אאה", אומר בלי בעיה. דייט שלך טיפש הבין שאת רוצה שיעוף לך מעיניים, אומר "כן, אה". פוליטיקאי לא מצליח לגמור משפט, אומר, "אה, אה". אז באה אל"ף והתחילה לאכול אותיות יותר
מעניינות ממנה, כאלה שיש להם כמו אומרים אופי. קודם הלכה אכלה עי"ן. מאמא מיה, איזה אות יפה עי"ן. יפה כמו עיניים שלכם תלמידים חמודים. עכשיו עי"ן זה אין. איננה. מי שאומר עי"ן ככה עם הגרון, חושבים הוא צוחק על תימנים.
אבל אל"ף עוד מאוד רעבה, עי"ן לא מספיק לה. אז בזמן אחרון היא אוכלת אות ה"א, חברה שלה עוד מקיבוץ שקוראים לו אהו"י. מה זה אהו"י? אותיות שלא אומרים, רק מנענעים בשפתיים. מי עושה ה"א היום כמו פעם, ככה מצלצל, עם הרבה אוויר מהגרון, קוראים אותו חנון! וככה נגמר ה"א! טלפון מצלצל? "אלו! מה אולך? מאיניינים? מאו אמר?", בסוף מדברים סינית.
הלכה אל"ף לחפש עוד אוכל, כי ככה זה, מי שלא טוב לו בחיים אף פעם לא שבע. עכשיו היא זוללת אות קטנה, מסכנה, אין כוח, גם מהקיבוץ אהו"י: יו"ד. זה לא אות. זה קוץ קטן. צ'ופצ'יק. אל"ף אוכלת אותה בלי מלח, רק בהתחלת מילה עוד שומעים קצת יו"ד. אאיתם כבר ברושלאים, תלמידים יקרים? ראיתם שם איזה יו"ד? אולי בתור אם קריאה. על זה אנחנו עכשיו לא מדברים. פעם אחרת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
חי"ת נבהלה, ברחה לכרם התימנים איפה נולדה. אובדן שאין לו כפרה. צילום: אדי ישראל
|
|
|
 |
|
 |
|
וככה נשארנו עם 16 אותיות
|
|
|
 |
|
|
|
סיפור חי"ת מאוד עצוב. פעם היתה אות כזאת יפה, מנגנת מהגרון. עכשיו עוד מציירים אותה בעיתון, וגם רס"ר עוד אומר בצבא: "תעשו אצלי חי"ת בצורת רי"ש", אבל אומרים במקומה את האות המגעילה הזאתי, כ"ף. חלשה, או איך קוראים זה, רפה. כ"ף רפה זה כמו אל"ף, מתוסכלת, כי אומרים שהיא האחות הצילייגרית של צ"ף, שהיא בריון קשקשים כמו שתכף אתם תראו. הלכה כ"ף רפה, תפסה חי"ת בגרון ואמרה לה שהיא ערבייה מחבלת. חי"ת נבהלה, ברחה לכרם התימנים איפה נולדה, אכלה כמו משוגעת לחוח, ג'חנון וחילבה, התפוצצה המסכנה.
ראתה כ"ף חזקה שכ"ף חלשה הולכת בעצמאות וגם כובשת שטחים, שמזה לא יוצאים כל כך מהר, הלכה אכלה חברה שלה, קו"ף. איזה שם קטסטרופה יש לאות זאתי קו"ף, פשאקרף חולירה, אבל איך מצלצלת! עם החך והקצה של הלשון מתנקשות, מוזיקה! אבל מה לעשות, אין קו"ף. מציירים קו"ף, אבל אומרים כ"ף. כמו שאומרים יהודים טובים: כול מן השמים.
ראתה טי"ת מסכנה אף אחד לא מסתכל עליה, אף אחד לא דופק אותה על הלשון בין שיניים יפה כמו שעושים בני דודים שלנו ערבים, עשתה רי-יוניון עם תי"ו. אלה שתיים יש להן יוניון כבר מאבותינו. הסתכלה עליהם שין, שאומרים אותה כמו סין, התחבקה עם סמ"ך. גם הם חברות עתיקות. הלכה וי"ו, שנבהלה מה קרה לחברות שלה באהו"י, עשתה הסכם עודפים עם בי"ת רפה, שגם היא קצת חלושעס. אלה שתיים בעיקר משקיעות במט"ח. טלביזיה, סרוויסים, קוויאר. ורק אות אחת לא הבינה הפרינציפ. זה פ"א. במקום להתחבר, התחילה לריב עם עצמה, והופ, התחלקה לשתיים, כמו אמבה. פ"א חזקה לא פרגנה פ"א רפה, אז פ"א רפה עשתה פילוג.
וככה נשארנו עם 16 אותיות, או איך אומרים בדקדוק, עיצורים. אל"ף. בי"ת. בי"ת-וי"ו בקואליציה. גימ"ל. דל"ת. זי"ן (זה לא קללה! זה השכלה!), כ"ף שאכלה חי"ת, כ"ף שאכלה קו"ף, למ"ד לאכול אותה, מ"ם מאמי, נו"ן נשמה, סמ"ך שבלעה שין, פ"א ופ"א שעשו פילוג, צדי"ק, שעוד לא מתה, אבל קצת צולעת, שי"ן שישמור אותה השם, ותי"ו שבלעה טי"ת לתיאבון.
מישהו שכחתי? בוז'ה מוי. רי"ש. אות 17. חיה מתה. מחפשת עצמה. פעם שומעים אותה מתגלגלת סתם בכל מיני שכונות מצוקה ברשות שידור, פעם חורקת כמו כ"ף רפה ופעם מתנפלת עליה אל"ף. חבל, דווקא אות מאוד יפה, מאוד חשובה. כאן אני חושבת צריך לתת אותה לרשות שמורות טבע, שישמרו עליה יחד עם הנמרים והשועלים.
פעם אחרת ילדים, נדבר על עובדים זרים. אלה הגיעו לפלשתינה כי יהודים לא אוהבים לעבוד. כמו אות חרוץ כזה, צ'די"ק, שכבר עובדת קשה פה מעלייה ראשונה. או וואו נחמודת שאוהבים גם ערבים וגם אנגלים, כל אויבים שלנו, בוז' ה מוי! אז יאללה ביי! הופה! רואים איך פתאום יו"ד שומעת לא מדברים עברית, מתעוררת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נשיקה 1
|
|
|
|
|
|
|
נשיכה
מטר תגובות הגיע על המדור עם שאלת הנשיקה (31.12.04), וכמעט כולן מתנבאות בלשון אחת: מקור הנשיקה נולד מתחום אפיית הלחם. ורד שלום כותבת: "הקצה של הלחם נקרא'נשיקה' על שום שבזמן האפייה נושקות ככרות הלחם זו לזו בקצוות". שמחה סיאני, שחקרה את הנושא במסגרת סמינריון באוניברסיטה העברית, קושרת את ההסבר הזה לתלמוד. מסכת חלה אומרת: "העושה עיסתו קבים ונגעו זה בזה, פטורים מן החלה עד שיישוכו", ובהמשך : "קב חדש וקב ישן (חצי קילו) שנשכו זה בזה". כותבת שמחה: "במרוצת הדורות ה' נשיכה' הפכה ל'נשיקה', הן בשל הדמיון הוויזואלי של המילה והן בשל הדמיון הצלילי". יש להוסיף שהמונח "ככרות נושכים" מצוי בעברית החדשה ומופיע כערך במילון החדש לגסטרונומיה "לא על הלחם לבדו" מאת איתן אבניאון.
באשר ל"לשיקה", הדעה הרווחת היא שהמילה היא שיבוש חסר משמעות, שנולד אולי מחילופי למ"ד ונו"ן כדוגמת לשכה-נשכה בספר נחמיה. סיאני בדקה ומצאה שהמילה "לשיקה" כמעט אינה בשימוש היום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נשיקה 2
|
|
|
|
|
|
|
נשיקונת
מידע שהביאו שני קוראים, יעקב גורפיין ושלמה שפר, שופך אור חדש על הביטוי. שפר כותב: "המילה נשיקה מוצאה מהשפה הפולנית. בפולנית, פרוסת הלחם הראשונה נקראת Calusek (גורפיין כותב: Caluski). משמעות המילה בעברית: נשיקונת או נשיקה. הילדות הפולניות היו רבות מי יקבל את הנשיקה, שהיא סגולה טובה לחתן טוב וגם תביא נשיקות ממנו". ההסבר הזה קושר את השם למסורת יהודית חיה, בדומה לשורה ארוכה של ביטויים בעברית החדשה. מעבר לכך, טמונה בו תשובה גם לתעלומת "לשיקה": המילים "קאלושק" או "קאלושקי" קרובות מאוד בצלילן ל"לשיקה". נראה שבפרשה זו התערבו כמה גורמים: הלכות התלמוד, תנורי האופים והמסורת הפולנית, וכך נולדו התאומות "נשיקה" ו"לשיקה" בלידת נשיקה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תגובה
|
|
|
|
|
|
|
עתיד ודאי
מירי הורביץ בת-משה כותבת, בתגובה לשאלה בדבר "הסיור יוצא מחרתיים" (הזירה הלשונית, 31.1.04): "השימוש בזמן הווה לציון עתיד אפשרי בשפה הטבעית רק בהתקיים תנאי אחד: תנאי הוודאות. הווה אומר, יש ודאות אצל הדובר שהאירוע העתידי יתקיים. כך למשל, לא קבילים ולא תקפים יהיו ההיגדים'מחר אני זוכה בפיס', 'בשבוע הבא אני נפצעת בתאונת דרכים', משום שאין ודאות ולא יכולה להיות ודאות בעניין התרחשותם של האירועים. מנגד, קבילים ותקפים יהיו ההיגדים'בקיץ אני נוסעת לארצות הברית', 'ביולי אני מתחתנת', 'אני נכשלת בבחינה בלשון בסוף הסמסטר', משום שיש ודאות (גם אם היא עשויה להימצא מתבדה) אצל הדוברת באשר להתרחשות האירועים. מלבד זאת, שימוש בהווה לציון עתיד לעולם מלווה בציון זמן ('בשבוע הבא', 'ביולי', 'מחר' וכדו'). אות הוא שאין כאן רשלנות של הדוברים, אלא התכוונות של ממש: עתיד ודאי".
ruvik@maariv.co.il | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | דעתן ובעל טור ב"זמן תל אביב". מתמודד אובססיבי בזירה הלשונית, שמנסה לחבר את "אחלה סבאבי" עם הרמב"ם וקהלת. חובק תשעה ספרים, כתב-עת, חמישה בנים ומכונית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
