 | | | | "פעלנו בלי לחשוב, ממש כמו זומבי" | |
| | | "שוברים שתיקה" - לוחמים מספרים על שירותם
בשטחים. והפעם: חיילים שמכים פלשתינים ויורים
מחסניות מא"ג אל בתי אזרחים "רק כי הם יכולים" | |
| | | |  | | | | חן קוטס-בר
11/1/2005 15:34 | | | | | |
| | | "לוקח זמן להבין ששלוש שנים לא היינו בני אדם", אומר ק', סמ"ר ששרת בסיירת "יעל" של חיל ההנדסה. "היינו סוג של 'זומבי'. לא לקחנו החלטות על עצמנו. היינו עושים דברים, בלי שום מחשבה. אם היו אומרים לי, ואמרו לי, להוריד לאיזה זקנה איזה קת בבטן, כדי שתשתוק, הייתי עושה את זה בלי לחשוב בכלל. בלי בעיות".
מה זאת אומרת 'אמרו לי'?
"למשל, בכניסות לבתים אמרו לי 'תוריד לו כאפה, כדי שיסתום ת'פה'. כשהקצין שלי היה עושה תחקירים למישהו, זה היה לנער אותו, את המישהו הזה, ולהשכיב אותו, ולדחוף אותו, ולהוריד לו כאפה. כדי שידבר. אפילו שאף אחד מאתנו לא הבין ערבית. אף אחד ממילא לא ידע לשאול אותו שאלות ולהבין את התשובות שלו ולהבין מה הוא אומר ולמה הוא בוכה. אבל אנחנו עשינו הצגה. כאילו אנחנו מבינים. כדי שנרגיש שאנחנו עושים משהו. כי אנחנו יחידה מובחרת. אנחנו יחידה מובחרת, אז ברור שמותר לנו הכל.
"פעם אחת, אחד מהצוות שלי ממש הגזים. הביא לבן אדם כאפה, דחף אותו, הפיל אותו, בעט בו, ממש הביא לו מכות. לא יכולתי לראות את זה יותר, אז עצרתי אותו והלכתי עם הבחור הזה, שיראה לי איפה כל המסמכים. זאת סיטואציה הזויה לגמרי, כי זה בן אדם בן שישים שאני לא מבין מילה ממה שהוא מוציא מהפה שלו, ואנחנו בעצמנו לא יודעים מה אנחנו מחפשים, ואתה סתם מעביר את הזמן כי צריך שנהיה שם, צריך להראות כוח".
סמ"ר ק' הוא עוד אחד מהעדים שהחליטו לשבור שתיקה. עדותו נגבתה על ידיחברי עמותת "שוברים שתיקה" אחרי ששוחרר מצה"ל רוב העדויות מתועדות ב"שוברים שתיקה" הן של חיילים ששוחררו בשנה האחרונה מצה"ל וכבר אינם נמצאים בשרות סדיר. האיסור על חיילים לדבר ללא אישור, אבל גם העובדה שבמהלך השרות הצבאי לוחמים מתקשים לעכל את גודל הקושי והמורכבות – כל אלה משפיעים על כך שמרבית העדים הם היום אזרחים. "לקח המון המון זמן", אומר ק', "לתפוס פרופורציה על הדברים שעשינו, על הבתים שפוצצנו, על איך שהתייחסנו לאנשים".
| |  | |  |
| |  | | חייל עם פלשתיני (למצולמים אין קשר לידיעה). צילום ארכיון | /images/archive/gallery/175/759.jpg |
|
| |  | |  | "היינו יורים ממש המון"
| | | | | סמ"ר, שריון
"אני הייתי בפלוגה מבצעית ש.. איך אומרים בעברית? אין דין ואין דיין בפלוגה הזאת. כל אחד עושה מה שבא לו, וגם אני ספציפית הייתי עושה מה שבא לי. ולעשות מה שבא לך, זה למשל ברמאללה.. יש לך כביש ויש לך רכבים בצד, ואתה בכוונה עולה על רכב. אבל אני לא מדבר על טנק אחד או שני טנקים שעושים את זה. אני מדבר על המון, ממש. או ברפיח, כשהייתי בא, סתם, מתעורר בבוקר, מרוקן תא 2000".
מה זה?
"תא 2000 זה אלפיים כדורי מאג. שמה, ברפיח, היינו חוטפים המון. ממש, כל יום ברימונים, טילים, כל דבר שיש. אז הייתה שם הוראה שכל כמה זמן כל כלי אמור לירות לעבר חומת מפגע כדי שזה לא יפגע לא בבית ולא בשום דבר אחר. אבל בגלל החופשיות שהייתה… אז היינו יורים ממש המון. ותא 2000 זה אלפיים כדורים בשרשרת שאתה יורה אותם בפעם אחת על עיר שלמה ודווקא לבתים ודווקא לדלתות. זה משהו שאני לא היחיד שעשיתי. המון עשו את זה".
מה חשבת לעצמך כשעשית את זה?
"לא יודע. הייתי עם המכונה. לא חשבתי. בצבא מעולם לא חשבתי. אף פעם. וגם הייתי חוזר הביתה, ומספר את זה לחברים, מה שהייתי עושה בצבא. זאת אומרת, זה לא דבר שהתביישתי בו או משהו. כלום. הייתי עושה מה שאומרים לי, וחוץ ממה שאומרים לי, גם מה שכולם עושים. כי כולם ידעו. אף פעם לא חשבתי מה יקרה אם אני אירה. הייתי קודם כל יורה. אחר כך, אם הייתי חושב, הייתי חושב אחר כך. אבל אף פעם לא חשבתי תוך כדי שיריתי, תוך כדי שעשיתי את זה".
| | | | |
| | | | | על "שוברים שתיקה"
| | | | | | הם לא סרבנים. הם לא פוליטיקאים. הם אוהבים את המדינה. הם בסך הכל חיילים שהיו שם, ממש כאן, והחליטו שאי-אפשר יותר. שמישהו חייב לקום ולצעוק: תתעוררו ותראו מה קורה לנו. "שוברים שתיקה": בכל יוםשלישיחן קוטס-בר מביאה עדויות מהמלחמה בשטחים, ועל מה שהיא עושה לנו. | | | | |
|
| | | | | |
 |
|
| | |
|
