 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לפני כשבוע קיבלתי את המכתב
החביב הזה:
"שלום יונתן גפן,
אני כותב לך ולא יודע למה. שמי יוסי סבתו ואני מתנחל (אתה יודע, מהסוג הרע...). אני בן 24 ואני תוהה למה אתה שונא אותי כל כך.
אני מקפיד לקרוא את הטור שלך ולהתעצבן בכל פעם מחדש (השבוע דווקא יצאת בסדר, לא כיכבנו אצלך). שירתתי בצנחנים כסמל מחלקה. אני משלם מסים כמו כל אחד אחר במדינה, אבל אני גר בבית-אל.
ואתה פשוט שונא אותי. הכרת פעם מתנחל? ואני לא מתכוון לחארות מהפוליטיקה אלא פשוט מתנחל?
אני סטודנט למתמטיקה בבר-אילן, וכמו בצבא גם המקום הזה הוא מעין כור היתוך בין דתיים לחילונים, ובין ימנים לשמאלנים. כשאני מדבר עם הצד השני אני מתחיל להבין אותך ואת שנאתך. לפי תיאורי החבר'ה מהמרכז כל המתנחלים מצוירים בדמיונם כיצורים מפחידים עם קרחת, פיאות, כרס ענקית, ואלוהים יודע כמה ילדים. יצורים שהולכים מכות כל יום עם הערבים, גרים בקרוואן מסריח ומחפשים תואנות לריב עם כל העולם!
אני לא כזה, ומשום מה נכנס לי ג'וק לראש שאני חייב לפגוש אותך ולנסות להבין אותך, ואולי גם להוריד קצת מכמות השנאה שלך כלפינו.
מאוד אשמח אם תחזיר לי תשובה.
דרך אגב, קיבלתי צו מילואים לעוד חודשיים, ועם הערכים שיש לי (ויש המון), אם יפקדו עליי לגרש תושבים, אני אהיה גאה להיכנס לכלא ולא לבצע זאת.
יוסף סבתו".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
* * *
|
|
|
 |
|
|
|
לא כל יום אני מקבל מכתב מאחיי שבשטחים, או ממתפקדי ליכוד מוגזי ראש שבחיים לא היו שם, שבו לא מקללים אותי ואת משפחתי, ולפעמים גם מאיימים בפירוש לסכל אותי נקודתית. לכן, שמחתי לקבל מכתב קצת אחר, ממתנחל צעיר שאולי מעוניין להקשיב לי ולצד שלי. להלן תשובתי:
ליוסף היקר שלום וברכה,
תודה שאתה קורא את הטור שלי, ואם אתה קורא אותו כדי להתעצבן, אולי אתה פשוט אוהב להתעצבן, כמו נתן זהבי.
תודה על המכתב, שנותן לי הזדמנות לומר לך שהמילה "שנאה" לא קיימת באוצר המילים הדי כבד שלי. השנאה, יוסף, עדיין לא עשתה שום שירות טוב למין האנושי. כן, אני יכול לכעוס, להתנגד, לתמוה, להתעצב, להתאבל, להתייאש, אבל במילה "שנאה" ובמילים גרועות ממנה אני נתקל רק בדואר נכנס, ובדרך כלל גם עם שגיאות כתיב מביכות.
שלא כמו אחרים במחנה העלוב שלי, איני רואה את המתנחלים כיציקה אחת של פנאטיות והתלהמות, ויוסי (פתאום בא לי לקרוא לך יוסי), אני מכיר כמה מהם שהם אפילו יותר רודפי שלום ומבקשי פשרות מאשר שני היוסיים שלנו.
כמו כן, אין במילון שלי "כור היתוך". מעולם לא האמנתי בהתכת בני אדם. אני דווקא בעד כל מיני אנשים שונים עם רעיונות מגוונים. איני יודע אם אתה יהודי דתי. אם כן, אתה בוודאי יודע שכל הדת העתיקה שלנו מבוססת על פלפול ודעות מנוגדות, כמו שכל המפעל הציוני מורכב מוויכוחים חריפים בין מחנות שונים בעלי השקפות שונות. וטוב שכך.
"כור ההיתוך" הוא עוד המצאה שהעתקנו מהאימפריה הגדולה יותר, אמריקה, שהיחס שלה לחריג ולזר גרוע אפילו יותר מאשר אצלנו, וכולם מאוחדים מסביב לנשיא טיפש ולישו, שלדעתם היה גבוה, בלונדיני, כחול עיניים ואדום צוואר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יעל רשף
|
|
|
|
|
|
|
* * *
|
|
|
|
|
|
|
אתה מבין, יוסי, איני כועס ומתוסכל בגללך או בגלל חבריך שנתקעו במקומות שלדעתי במוקדם או במאוחר נצטרך להחזיר, אלא בגלל ההנהגה המטופשת והיהירה ששלחה אותך ואולי גם את הוריך למחוזות שהביאו לנו כל כך הרבה פחד וכל כך מעט נחת.
כדאי גם לזכור שאחרי 40 שנות כיבוש, יש דור שלם שנולד בהתנחלויות למציאות שהוא לא בחר בה, והכרתי לפחות חמישה צעירים לשעבר ומתנחלות, שהיום הם קצת יותר שמאלניים מצ'ה גווארה המנוח.
ואל תשכח, יוסי, זאת היתה "מפלגת השמאל" שלי שלא רק עצמה את עיניה בעלייה לסבסטיה, שהתחילה את גל ההינעצות ההמונית בלב אוכלוסייה כבושה ומוכה, אלא גם ראתה את האקט הזה כשליחות לאומית.
ביום השביעי שאחרי מלחמת ששת הימים, היוהרה גרמה לווירוס בשפה. הכיבוש שילך וישחית אותנו נקרא "שחרור", וההתיישבות הפרועה בקולוניות החדשות נקראה "חלוציות". אל תשכח גם את זה: היו אלה ידידיי ואני ש"שחררו" את המקומות הקדושים והנוראים האלה, וחלק מהם אף השתחרר מחייו באותה הזדמנות, ולא זכה לראות איך ארץ ישראל אוכלת את מדינת ישראל.
יש לי גם אימה גדולה מאותו זרם מתנחלים שמדבר חופשי עם אלוהים, מאיים במלחמת אחים ובהתאבדויות. כמו שלא חסרים אידיוטים בצד הפוליטי שלי, אני חושב שמשיחי השקר האלה הם האידיוטים במחנה שלך. אנשים שמוכנים להקריב קורבנות אדם למען פיסת ארץ מטעמים לאומיים ודתיים, הם לדעתי פאשיסטים פטישיסטים ולא אנשי חזון. הם לא רק טיפשים, הם גם לא רגישים לחיי האדם, ואיך אתה רוצה שארגיש כלפי אלה שמוכנים לחפור עוד ועוד קברי ילדים, שלנו ושלהם, רק כדי להיצמד לקברי האבות.
יוסי, גם לאבותינו מגיעה קצת מנוחה, לא? לא, יוסף (אני חוזר רגע ליוסף בגלל יוסף ואחיו), אני לא שונא אותך, וממש אל תבנה על זה. אלא, כמו שכתבתי לך קודם, אני מאמין שאדם חייב לבחור לו ערכים ולחיות לפיהם, ואם ערכיהם של האחרים גורמים למוות ולשכול, הוא חייב לזעוק את זה בפרצוף שלהם ולהקשיב לזעקותיהם, גם אם הוא לא מסכים להן.
הסיבה העיקרית שבגללה לעולם איני משתתף (או תורם או מצטלם) למבצעים ממלכתיים כמו "פיוס בעם" היא שמעולם לא רבתי עם בני עמי, רק השמעתי את דעתי, ולפעמים, כמו שנהוג בכתיבה סאטירית, נקטתי בהגזמה ובגיחוך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
* * *
|
|
|
|
|
|
|
מה אני אגיד לך, יוסי (זהו, חזרתי סופית ליוסי), הוויכוח הגדול שלי הוא דווקא עם המחנה המבולבל והמגומגם שלי, שלדעתי לא עושה די למען שאיפותיהם ודרך חייהם של אלה שבחרו בו, וכיסאות בממשלה חשובים לו יותר מאשר אידאות וערכים.
רוב העם קץ במלחמות ובקולוניות מסוכנות. רוב העם, יוסי, באמת מאמין שהיציאה שלכם מהשטחים תביא אותנו לעידן חדש ואולי יציל חיי עשרות אלפי בני אדם. ואל תחשוב לרגע שאיני חש את מצוקתך. כל פסיכולוג באגורה יגיד לך שלעזוב בית ולעבור למקום אחר הוא האבל השלישי (אחרי מוות ופרידה מבת זוג שאהבת שנים רבות).
אני מתגורר בדירת חדר וחצי בתל-אביב, עיר די מאוסה. הדירה אפילו לא שלי, יוסי, אבל אני מאוד אוהב אותה וקשור אליה. אם מישהו יגיד לי שתוך שבוע אני צריך להתפנות מכאן, אהיה מאוד עצוב ומוטרד, אבל אם יגידו לי שאני מציל בכך חיי אדם ונותן סיכוי לימים טובים, נטולי השפלה ודיכוי, אתחיל לארוז ברגע זה ואתפנה בלי שאף חייל יצטרך לגרור אותי בכוח.
וכל עוד אני עדיין פה, אני מבטיח לך, יוסי יקר, שאמשיך להתפלפל מולך, להגיד לך מה אני חושב ומרגיש. ואין מצב לשנוא אותך. אתה יודע למה, יוסי? משום שגם אני הייתי פעם בן 24, והאמנתי בכל לבי הצעיר, שהדבר החשוב ביותר זה לשרת את המולדת או להגשים את חלומות ההורים שלי.
לקח לי זמן עד שהבנתי שהגיע הזמן להגשים את החלומות שלי, וגם למולדת מותר מדי פעם לשרת אותי.
והחדשות הרעות ליוסי, ולקוראיי הצעירים בכלל: כמעט כל מה ומי שאהבת כשהיית בגיל 24, אתה לא תופש איך אהבת אותם כשאתה בגיל 44. אם אתם רוצים להרוג אותי ברכות, נגנו לי דיסק של הרולינג סטונס או תנסו לשכנע אותי להתגייס לסיירת מטכ"ל.
לסיכום, יוסי, אם לא תשב בכלא בגלל סירוב פקודה ערכי (אקט שאני בהחלט מעריך), אולי , מי יודע, אפילו ניפגש ונצא ערב אחד ביחד, אם לא מהשטחים, לפחות לאיזה בר מנותק בגוש דן. נשב לנו ונשתה משהו ביחד, כל אחד עם הדעה שלו, ותראה ששום דבר רע לא יקרה לך או לי. אני גם מבטיח לשלם.
שלך באהבה ובשלום,
י.ג.
geffen@maariv.co.il
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | סופר, משורר, פזמונאי, מופיע עם החומר שלו, מחזאי, בעל טור. פרסם למעלה מעשרים ספרי פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים: "אישה יקרה", "חומר טוב", "פחות אבל כואב", "הכבש ה-16", "אלרגיה" ועוד. ממחזותיו: "קשר אייר", "נומה עמק", "קפריסין". תקליטורים: "האשה שאיתי", "שיחות סלון", "שירה בלי ציבור" ועוד. שימש במשך חמש שנים ככתב מעריב בלונדון, ניו יורק ובוסטון. כעת גר בתל אביב | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
