 |
/images/archive/gallery/139/001.jpg עוזי ברעם.
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
|
|
| עוזי ברעם מסכם את הבחירות בעבודה: העבודה הראתה שהיא מפלגה חיה ונושמת, הצעירים צריכים לפרוע את השטר שקיבלו |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מרכז מפלגת העבודה נחלץ להוציא את מפלגתו ממצב הירידה האיטי והמתמשך שלה. המרכז החליט שהמפלגה חפצת חיים והיא חיה ונושמת.
בחירת אופיר פינס ויצחק (בוז'י) הרצוג במקומות הראשונים היתה איתות למנהיגות הוותיקה שיש מועמדים ראויים בעמדת המנהיגות המיניסטריאלית. פואד בן אליעזר ודליה איציק שמרו על עמדה חזקה במפלגה. פואד בזכות פעלתנותו הרבה בשורותיה, ודליה איציק בזכות עמידתה מול הליכוד ובזכות עקשנותה ויכולת המאבק בו ניחנה.
חיים רמון נבחר אמנם אחרון ברשימת השרים, אבל המרכז שהורכב על ידי יריביו הגדולים הותיר אותו בעמדת שר ורמון לא יהיה אחרון השרים במעמדו בתוך הממשלה ובכנסת ישראל. שלום שמחון, נציג ההתיישבות, זכה בהישג נאה; מתן וילנאי, שהסקרים האירו פניהם אליו, הוכיח שהסקרים גם טועים לעיתים.
אופיר פינס, המנצח הגדול, גדל במפלגת העבודה בירושלים ובארגון הסטודנטים הארצי, והוכיח מאז כושר התמדה, יכולת תקשורתית ומנהיגות אמינה. עתה, עליו ועל יצחק הרצוג להוכיח האם השטר שניתן להם הוא בר פרעון והאם יוכלו לשדרג את מפלגת העבודה שהפכה לאופציה נמוכה ביותר בקרב הבוחרים פעם ראשונה.
מפלגת העבודה זכתה בהארה זמנית, עתה יהא עליה לצעוד במעלה ההר, בתוך ממשלה קשה שעומדת מול משימה שאולי לא ניצבה מעולם לפני ממשלה במדינת ישראל.
עוזי ברעם כיהן כחבר כנסת מטעם העבודה בחמישה מושבים שונים, והיה שר התיירות ושר הפנים בממשלתו השניה של יצחק רבין ז"ל.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
