 |
לפני כשבוע וחצי נשאלתי על ידי מכרה עיתונאית אם השמועות שמתרוצצות עלי בעיר נכונות. "מהן
השמועות?", זרקתי בנונשלנטיות. "שאתה חוזר בתשובה", רעמה תשובתה.
שם קוד: "כ"ט בנובמבר". אני רושם אותו בקדחתנות ביומן המסע הנפשי-בלשי הסבוך שאתם אוחזים כעת ומלגלג על עצמי בה בעת. לא עצמי כותב את הטקסט אלא הטקסט כותב אותי. דעתי פזורה, מחשבתי מבולבלת, נבוכה מהסתבכות נוירונים פראית. מידע רב עט עלי, תוקף תודעה, מסתער ונוגח את הגיוני. לרגע אני מוצף התעלות נפש, מתעלה לזוהר הרקיע, מתנשא ברגש עז של אושר מסתורי, ובמשנהו אני נופל למעמקים, טובע בחוסר משמעות. לעתים נדמית הכתיבה כצלילה אל מחוזות אסורים, יש בה סכנה לשכרון מעמקים, לעתים כבזבוז זמן משווע ועינוי לקוראים.
האם מתוך הכאוס האסוציאטיבי תצמח תשועה תבונית או שלא מן הנמנע שאתרסק בקשקוש חסר משמעות ונפוח. בנקודה קריטית בטבע, נוצר סדר מתוך אי סדר: מולקולות חופשיות ופרועות של מימן וחמצן הופכות לקרח מסודר ודומם בנקודת הקיפאון. הנקודה הקריטית שלי תתרחש ביום שני הקרוב. שם קוד: כ"ט בנובמבר.
באותו ערב ייערך בהיכל התרבות בתל אביב מופע חד פעמי נדיר, מיוחד ופלאי. טובי היוצרים, האמנים והמבצעים יתקבצו על מנת לבצע אוצרות עתיקים של שירה ויצירה עברית קדומה. אהוד בנאי, מאיר בנאי, מיכה שטרית, אביתר בנאי, ברי סחרוף, אנסמבל היונה, המדרגות, אתי אנקרי, מוש בן-ארי, שלומי שבן, מאור כהן, אהרן רזאל ועוד רבים וטובים ישירו משירת רבי שלמה אבן גבירול, רבי יהודה הלוי, רבי ישראל נג'ארה, רבי יהודה אלחריזי, שמואל הנגיד, אברהם אבן עזרא, רבי ידעיה הפניני ועמנואל הרומי. יוזמה נשגבת של ניצן זעירא ("נענע דיסק"), אדם יקר, בעל להט אדיר ושיגעון קדוש המבקש תיקון וגאולה לתרבות הישראלית המתנוונת.
ובאותה עת, באותה נקודת זמן קריטית, יוביל שחר ארזי יקירי מסע פיזי ונפשי בירושלים של ש"י עגנון. סיור שייצא מחנות הספרים "תמול שלשום" ויצעד בתחנות הדרך המופיעות בספרו, "בעקבות אהבה אבודה, לטייל בירושלים עם ש"י עגנון". ארזי הצעיר, גאון המרחף בספרות עילאיות הנו רופא, חוקר מוח (היבטים של "העצמי") וקבלה, המציג באמצעות סיפורי עגנון ירושלים מטאפיזית, רוחנית, נאצלת וערכית. ירושלים כמייצגת הנפש האנושית על מורכבותה המושלמת, זו המתחבטת בין עולמות עליונים ותחתונים. ירושלים שכל מהותה מזוקקת לכדי הגות יהודית מפוארת, רב שיח מדרשי מזוג, מושכל ומגוון.
ולוואי שיכולתי לחלק עצמי ולהגיע לשני המקומות בו זמנית.
רעיון הבו זמניות - הסינכרוניות - עלה לראשונה בשנות השלושים של המאה ה-20 כשיתוף פעולה בין הפסיכואנליטיקן הידוע קרל גוסטב יונג, אבי הפסיכולוגיה האנליטית לבין הפיזיקאי, חתן פרס נובל, וולפגנג פאולי. השניים ביקשו לבאר תופעות פאראפסיכולוגיות באמצעות עיקרון מושגי המתאר את הבו זמניות. לא סיבתיות עומדת במוקד הרעיון אלא תבניות של משמעות המשותפות לאירועים שונים המתרחשים בה בעת בעולם. למשל, אם חשבת על אדם מסוים ורגע לאחר מכן הוא מתקשר אליך, אין מדובר בהעברת מחשבות ובמוח המשדר למוח קולט, כי אם מצב שבו המחשבה מופיעה בו זמנית, בסינכרוניזציה בשני המוחות, בשל תבנית משותפת קוסמית.
מעניין שפאולי היה ידוע בביש מזלו במעבדה. עצם נוכחותו בזמן ניסוי במעבדה גרמה לשיבושים משיבושים שונים עד סכנת חיים. הקולגות כינו מצב זה: "אפקט פאולי". בוקר אחד התפוצצה מעבדתו של פרופ' ג'יימס פרנק באוניברסיטת גוטינגן בזמן ניסוי. פאולי לא היה בסביבה, למען האמת, פאולי עשה דרכו לדנמרק. רק מאוחר יותר התברר שהקטסטרופה התרחשה ברגע המדויק שבו הרכבת שהובילה את פאולי מציריך לקופנהגן, עצרה לאסוף נוסעים בתחנת הרכבת של גוטינגן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
...
|
|
|
 |
|
|
|
בצהרי שבת סעדתי חמין בביתו של ידידי, רועי, ולאחר מכן פרשתי לנמנם על בטן מלאה על פי המלצת רופאי. לפני שנרדמתי, הרהרתי במדור זה וכיצד ייכתב. מאוחר יותר נזדמן לחלומי קובי אריאלי. ניהלנו שיחת חולין ולקראת סוף דבר פסקתי בפניו כי אם הוא ולא אני היה כותב את טורי האחרון
("סוף דבר, מחשבות לא מייאשות על המוות"), היו קופצים עליו בשצף קצף בעוון מיסיונריות.
כשהתעוררתי תמהתי מה עשה קובי אריאלי בחלומי ואף קיוויתי שאין מדובר בתקדים. הכנתי קפה וניגשתי לעבוד במחשב. בדואר האלקטרוני התגלה לי מייל שהגיע בזמן שישנתי. ואלה הדברים במדויק, למעט השמטת שם השולח:
"סג"ל היקר!
אני קורא את מאמריך בשקיקה כל סוף שבוע, אך בזמן האחרון דבר מה מפריע לי, וארשה לעצמי להגיד לך מהו הדבר: אני מכבד את רצונך לחזור לדת (כך אני מבין ממאמריך), אבל אני אדם חילוני, וככזה קצת צורמת לי העובדה שאתה 'צועק' זאת בראש חוצות (על גבי עיתון מכובד), כאילו גילית את אמריקה. וכדרך כל 'מגלי האמריקות' למיניהם אתה רוצה שגם אני 'אגלה את האור' שזה עתה מצאת.
אתה יכול לעשות נפשות לדת, סג"ל היקר, אבל יש מסגרות אחרות לכך. אבקשך לנצל מסגרות אלו ולא להשתמש בעיתון נפוץ על מנת לעשות זאת.
בכבוד רב ...
(מקווה שתמצא את אושרך בדרך אחרת)"
נדהמתי. האם עצם הזכרת המושג אלוהים וציטוט ממקורות יהודיים פוגמים בפלורליזם ההומניסטי של ישראלים חילונים. מה טרף בייסורי הנפש של הרבי מקוצק או בחוכמתו המתלבטת של קוהלת.
אך מה כי אלין על תינוק שנשבה. בצער אמיתי קראתי לפני שבועיים ראיון עם שמעון אדף, עורך בכיר בהוצאת כתר. אדף "לא נותן ליהדות סיכוי", בעיניו היא אינה רלוונטית. "אין בה שום מטען אינטלקטואלי, רק פלפולים ריקים מתוכן". האומנם? כמדומני ששכבות עמוקות, אצילות, יסודיות ונכבדות של הגות, מחשבה ומיסטיקה יהודית השפיעו ועדיין משפיעות על מחשבת המערב.
די אם נזכיר את הרמב"ם, תורת האצילות של האר"י, הפנתאיזם הקבלי של שפינוזה, החסידות של הבעש"ט ורבי נחמן. ומה על הדורות האחרונים? מפעלו המונומנטלי של גרשום שלום על הקבלה. מרטין בובר. פרנץ רוזנצוויג, הרא"ה קוק זצ"ל, הרב סוליבייצ'יק. ומה על פרימו לוי, עגנון ובשביס זינגר? או אפילו בורחס הגוי, השואב בסיפוריו מים חיים ממעיינות קבליים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
איור: דודי שמאי
|
|
|
|
|
|
|
...
|
|
|
|
|
|
|
בכ"ט בנובמבר 47' הכירו האומות המאוחדות בריבונות העם היהודי על חלק קטן מארצו. כעבור 57 שנה, נדמה כי הישראליות שעוצבה כאן היא נבובה, תלושה, שטחית ועלובה. כמו חולת שכחה המחפשת את זהותה ואינה שולטת בצרכיה. ריק גדול מכרסם בתרבות המקומית, חופר בה כזרחן רעיל ומאיים על קיום המפעל כולו. רעיונות אדירים נעלמו. 50 דורות של יצירה יהודית עברית: שירה, הגות, הלכה ומדרש נמסרו כלאחר יד לשימושו הבלעדי של הציבור החרדי-דתי.
ומתוך אותה צייה חרבה ובלבול מתגבר עולה קול צלול ביום כ"ט בנובמבר 2004.
כשבהיכל התרבות יעמוד ברי סחרוף ויבצע את הפיוט "ירעד לבי" מאת רבי ישראל נג'ארה, רבה של קהילת עזה, ירעד לבי. מספרים שפעם אחת ישב האר"י הקדוש בליל שבת בביתו,ובעודו אוכל מסעודת השבת אמר, שרואה הוא שבשעה זו יושב רבי ישראל נג'ארה בביתו ושר זמירות שבת, ומלאכי עליון יורדים משמים ומתקבצים אצלו לשמוע את זמירותיו. ובאותה מידת התעלות הנפש, יצעד שחר ארזי עם אורחיו ברי המזל ויזכה אותם בחוויה הרוחנית של ירושלים העגנונית.
וכיצד עולמות מתחברים? הפיוט "שחר אבקשך", מאת רבי שלמה אבן גבירול, יצירה לירית דתית מהנעלות שנכתבו אי פעם, מופיעה בסיפור "הסימן" מאת עגנון. בערב חג השבועות, מתבשר המחבר כי עירו בוצ'אץ' חרבה ובניה ובנותיה הושמדו. זמן מה לאחר מכן, בבית הכנסת הירושלמי שבו שוהה עגנון נפתחות לפתע דלתות ארון הקודש ודמותו של שלמה אבן גבירול נגלית לעגנון בין ספרי התורה. המשורר מנחם את עגנון הדואב והמיוסר ואף כותב שיר לזכר קדושי בוצ'אץ', אך מיד לאחר שמתפוגגת דמותו, משתכחת הקינה מעגנון.
נדמה לי שמתקיימת בכ"ט בנובמבר השנה סינכרוניות. אל לנו לשכוח מאין באנו ומהי מורשתנו התרבותית. שרדנו שואה פיזית, לא נשרוד טמטום מוחין, ניוון מחשבתי ואובדן זהות. יום שני, כ"ט בנובמבר יעמוד הפעם לא רק בסימן הריבונות המעשית (העומדת אף היא במחלוקת) אלא כיום פרוץ מהפכת התרבות היהודית-עברית.
ניצן זעירא סיפר כי ב-80', במפגש אמנים בעין הוד עם ז' אן פול סארטר, התייחס האחרון לחיבתם של אמנים ישראלים לתרבויות זרות. סארטר אמר שבמרתפי הבנקים של הדעת היהודית יש מיליארדים, ואילו אנחנו הולכים ומבקשים הלוואות בבנקים זרים. "אתם יודעים כמה אתם עשירים?", שאל. פראיירים.
segal99@012.net.il
| | | | | |
|
