 |
/images/archive/gallery/106/103.jpg רוביק רוזנטל
צילום: נועם וינד  |
|
|
| הזירה הלשונית: על חטא שחטאנו |
|
|
|
| על פי "על חטא שחטאנו", תפילת וידוי הנהוגה גם ביום הכיפורים, בעקבות הנוסח המופיע ב"שירי העני ממעש" מאת בונה תירוש |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּעִלְּגוּת לָשׁוֹן
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהֶרֶס הַבִּנְיָן
עַל כִּי אֶת הָהִפְעִיל לְהֶפְעִיל הָפַכְנוּ
וְאֶת הַחִירִיק מִן הָעִבְרִית הֶשְׁלַכְנוּ
וְאֶת שִׁעוּרֵי הַדִּקְדּוּק לֹא הֶפְנַמְנוּ
מַה יֵּשׁ לְדַבֵּר, הַפַּעַם הֶגְזַמְנוּ
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.
עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּנְטִיַּת גָּרוֹן
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּעַצְלוּת הָהֶגֶה
עַל כִּי הָיְתָה הַחֵית לְכָף וְהַסַּחַר לְמֶכֶר
וְהָיְתָה הָעַיִן לְאָלֶף וְהֶעָפָר לְאֶפֶר
נֶאֶלְמָה גַּם הָהֵא, לָאַשְׁפָּה תִּתְנָאֵל
וְעִמָּהּ גַּם הַיּוֹד: אֶל אֶל אִיסְרָאֵל.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.
עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּזָדוֹן וּבִשְׁגָגָה
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּחִלּוּפֵי מִינִים
שְׁלֹשָׁה יְלָדוֹת הָלְכוּ לַמַּתְנָ"ס
הוֹצִיאוּ שְׁתֵּי שֶׁקֶל מִתּוֹך הַמִּכְנָס
קָנוּ לְעַצְמָם מִינֵי תַּרְגִּימָה
מִשָּׁמָּה פָּנוּ הֵם לְצֹמֶת הוֹמָה
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.
עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ
לְפָנֶיךָ בִּדְבָרִים בְּטֵלִים
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּמִלִּים רֵיקוֹת
כִּי כְּאִלּוּ אַתָּה כָּזֶה קוּל וּמַגְנִיב
יַעֲנוּ בַּמְּרוֹמִים מַלְאָכִים וְכָּאֶלֶּה
אֵיזֶה וָאלְלָה אַתָּה, כְּאִלּוּ דָה, כְּאִלּוּ מָה
אֵיזֶה קֶטַע שִׁיוֹאוּ שֶׁחֲבָל עַל הַזְּמָן
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.
עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּקַלּוּת הַדַּעַת
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהַעֲלָאַת גֵּרָה
סַחְטִיקָה יָא בָּאבָּא, תַּגִּיד מַה נִּהְיָה
מַמַּצָּב מַנְיָנִים מַה נִּסְגָּר מַנִּשְׁמָע
אָחִי מַה קּוֹרֶה אֲחוֹתִי מַה נִּרְאָה
בַּבַּיי יָאלְלָה בַּיי וְגַם הַלְּלוּיָהּ
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.
עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּיֶצֶר הָרַע
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּטֻמְאַת שְׂפָתַיִם
פֵּרַקְנוּ, תָּקַעְנוּ, הִכְנַסְנוּ, דָּפַקְנוּ
הֵבֵאנוּ לָהּ, גַּם אֶת הַשֶּׁמֶן בָּדַקְנוּ
צָלַלְנוּ, יָרַדְנוּ, אָכַלְנוּ, שָׂבַעְנוּ
טָחַנּוּ, עָשִׂינוּ, זִיַנּוּ, גָמַרְנוּ
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
* * *
|
|
|
 |
|
|
|
עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּשִׁפְלוּת רוּחַ
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בַּחֲנֻפַּת גּוֹיִים
מַה כְּבָר בִּקַּשְׁנוּ, יוּ נוֹאוּ, קְצָת גּוּד טַיְם
קְצָת גּוּד פוּד, קְצָת אֶקְשֶׁן, קְצָת כֵּף שֶׁל הַלַּיְף
חִפַּשְׂנוּ קוֹמִיטְמֶנְט, רִיסְפֶּקְט, מֶן, יוּ נֵים אִיט,
זֶה לֹא סָץ' בִּיג דִּיל, אוֹ גִ'יזֶס, לֶטְס פֵיס אִיט
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.
עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּקֹצֶר יָדֵנוּ
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּעֹנִי שָׂפָה
תָּבִיא לִי מַזָּל שַׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים
תָּבִיא תַּנַּיָּד וְתָבִיא גַּרְעִינִים
תָּבִיא יְלָדִים, תָּבִיא נְשִׁיקָה
תָּבִיא לִי אוֹתָהּ בַּהֲפוּכָה
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.
עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּנְמִיכוּת לָשׁוֹן
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּתַרְגּוּם קְלוֹקֵל
עָשִׂינוּ מָקוֹם וְעָשִׂינוּ גַּם שֶׂכֶל
עָשִׂינוּ אֶת כָּל הָהֶבְדֵּל
לָקַחְנוּ מִקְלַחַת, מִבְחָן, אַחְרָיוּת
לָקַחְנוּ אֶת זֶה בְּקַלּוּת
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.
עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּדִכְאוֹן לֵבָב
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּגַבְהוּת רוּחַ
חַיֵּינוּ בְּאוֹפְסַיְד, הַכֹּל בֶּכְּאִלּוּ
בְּדָאוּן, בַּקְּרָשִׁים, מְשַׂחֲקִים בְּנִדְמֶה לִי
נַשְׁמִיעַ תְּפִלָּה בַּשָּׁאנְטִי, בַּגְּרוּב
נֹאהַב רַק אוֹתְךָ בְּגָדוֹל, בַּטֵּרוּף
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מדיה ומדיות
|
|
|
|
|
|
|
ענת שואלת: "לאחרונה אני נתקלת בכל מקום בביטוי "מדיות", כשהכוונה למילה "מדיה" ברבים. האם זה תקני?".
על פי התרגום המדויק, "מדיום" היא צורת היחיד של "מדיה", לכן צריך היה לומר, למשל, "המדיה השונים עסקו בפרשת ההתנתקות", ו"המדיום הטלוויזיוני שידר מן האולימפיאדה". עקב סיומת הנקבה נתפסת "מדיה" כיחיד (מדיה אלקטרונית), או שם קיבוצי (המדיה עסקה בנושא). במקביל , באנגלית "The Media" משמש גם ביחיד וגם ברבים.
אם כך, כשאלת ענת, איך נאמר "מדיה" ברבים? "מדיום" נדחקה לתחום הסיאנסים, ולכן צורת "מדיומים" לא באה בחשבון. "מדיות" נשמע עילג. אני מציע ללכת כאן בעקבות האקדמיה שקבעה "אמצע?י (או כלי) תקשורת המונים" ברבים, ואת "מדיה" להשאיר כמו באנגלית גם כשם לאמצעי התקשורת הבודד וגם כשם קיבוצי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ג'בקה במחלוקת
|
|
|
|
|
|
|
פרשת ג'בקה, הצפרדע הלופתת, ממשיכה להסעיר את הקוראים וכמה וכמה מהם טוענים בלהט שג'בקה איננה פלייר פטנט, אלא מוצר ותיק ושונה ממנו. כותב המדור מתוודה בזאת בפומבי שהוא אוחז בכלי המשחית הללו רק תחת איומים, וכי קשה ההכרעה עד מאוד. אי לכך מובאת כאן עמדה מלומדת המייצגת כאמור חבורה נכבדה, ואת ההכרעה נותיר לספרי ההיסטוריה של האינסטלציה.
אורי גרף כותב: "ג'בקה איננה פלייר פטנט. ג'בקה היא אחד מאבותיו הקדמונים של הפלייר פטנט. הקשר לצפרדע נכון, אולם הג'בקה שונה ממנו, ראשית בכך שכוונונה לא נעשה על ידי בורג, אלא על ידי שילוב של חור תלת מצבי, ושנית בכך שהלפיתה איננה מקובעת על ידי קפיץ, אלא אך ורק על ידי כוחו ולחיצתו של המחזיק בה". שיפוץ נעים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המנטשלאך ברטרו
|
|
|
|
|
|
|
כמה וכמה קוראים מציינים שה"מנטשלאך", אותם מעצורי תריס בדמות אנשים, חזרו לאופנה וניתן לרכוש אותם היום בגרסת פלסטיק. ישראל נכטיילר כותב: "להלן שיר בנושא המנטשלאך אותו אני מקריא בעת הדרכת סיורים בנווה צדק, והוא מיוחס לתקופת בניית תל אביב".
מנטשלאך הם אנשים לכל דבר/ יש נקבה ויש זכר/ אתם אולי אינכם מאמינים/ שלמנטשלאך יש שני מינים.
כעת על המשמר זו הגברת/ עד לשעת חלוף המשמרת/ האישון אשר ממעל/ אולי חבר אולי הבעל.
אולי הוא רק נראה/ או שמא זו עובדה/ המנטשלה הזה/ הוא מגדוד העבודה.
ויש מספרים שבאותם ימים/ הגברים ביפו היו עובדים/ והנשים, זו עובדה,/ נשארו לבד ללא השגחה.
לכל גברת היה אז מאהב/ שבחשאי אליה היה מתגנב/ את התריסים היו סוגרים/ ואז כולם היו יודעים.
ובערב הבעל מהעבודה ביפו שב/ את התריסים פותח/ והמאהב שברחוב אורב/ יודע שזה לא הזמן להתגנב. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | דעתן ובעל טור ב"זמן תל אביב". מתמודד אובססיבי בזירה הלשונית, שמנסה לחבר את "אחלה סבאבי" עם הרמב"ם וקהלת. חובק תשעה ספרים, כתב-עת, חמישה בנים ומכונית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
