 |
/images/archive/gallery/127/862.jpg
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
|
|
| במלחמה בצ'צ'ניה נהרגו
100 אלף איש. אז למה
רק עכשיו הוא בכותרות? |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הטבח בבית-הספר בבסלאן שבצפון אוסטיה משך את תשומת ליבו של העולם, לזמן-מה למתרחש בחלק הזה של כדור הארץ. אולם רוב תשומת הלב התרכזה באירוע עצמו, או בניתוחים סביב הטרור המוסלמי הבין-לאומי, ורק תשומת לב מעטה הוקדשה לסכסוך שאם אינו מהווה את הסיבה הישירה לפיגוע בבסלאן, אזי לפחות את הרקע לחלק ניכר ממעשי הטרור ברוסיה בשנים האחרונות: המלחמה בצ'צ'ניה.
צ'צ'ניה, רפובליקה שפרשה מרוסיה ב-1991, עמדה במוקדן של שתי מלחמות: הראשונה התרחשה בין 1994 ל-1996, בעקבות סירובה של הרפובליקה להגיע לפשרה עם רוסיה וסירובה של רוסיה להעניק לצ'צ'ניה עצמאות, ובסופה נסוגו הרוסים למשך שלוש שנים. ב-1999, בעקבות סכסוכים בין רוסיה לצ'צ'ניה וטענות רוסיות על מעורבות צ'צ'נית בפיגועים המוניים ברוסיה, פלש הצבא הרוסי שוב לצ'צ'ניה, ומאז מתנהלת שם מלחמה נוספת, ברמות כאלו ואחרות,
עד היום.
אי אפשר שלא לתהות מדוע תשומת הלב הציבורית נמוגה מצ'צ'ניה. עיר הבירה של הרפובליקה, גרוזני, נהרסה כולה בהפצצות והפגזות. במהלך כיבושה הראשון בינואר-מרץ 1995 נהרגו אלפים מתושביה, חלק משמעותי מהם רוסים קשישים, בהפגזות רוסיות. בכיבושה השני בידי הרוסים, ב-1999-2000, נהרס כל מה שנותר מן המלחמה הראשונה, והעיר נראתה כאילו עברה את מוראות מלחמת העולם השניה.
ההערכות הן שלמעלה מ-100 אלף איש נהרגו בשתי המלחמות. יותר מחצי מליון, למעלה ממחצית תושבי הרפובליקה, הפכו לפליטים ברפובליקות הרוסיות השכנות. כמעט בכל שבוע נהרגים חיילים רוסים, לוחמים צ'צ'נים ואזרחים. אך אין להשוות הזעקה שהקימו ארגוני זכויות אדם וממשלות נגד הרוסים אינה דומה להפגנות נגד התערבות האמריקאים בעיראק, או למחאות החוזרות נגד ישראל ופעולותיה בשטחים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"הצ'צ'נים אשמים"
|
|
|
 |
|
|
|
כמה סיבות המייחדות את המקרה הצ'צ'ני מסבירות זאת:
מסוכן שם מדי. בין המלחמה הראשונה לשנייה הפכה צ'צניה מאזור מסוכן "רגיל" עבור עיתונאי קרבות למקום שבו חטיפות הן מכת מדינה, ורמת הסיכון בו גבוהה עד כדי חוסר שפיות. עובדי סיוע זרים, מאובטחים בידי ממשלת צ'צ'ניה, הותקפו ונרצחו. אזרחים זרים, רוסים וצ'צ'נים נחטפו למטרות כופר ולעיתים הוצאו להורג. ממשלת צ'צ'ניה עמדה חסרת אונים מול התופעה (ב-1998 הוקמה יחידה משטרתית למאבק בחטיפות. ראש היחידה וסגנו חוסלו תוך שבועיים). במלחמה הראשונה זכו העיתונאים לפחות לשיתוף-פעולה מצד הבדלנים הצ'צ'נים; כיום, כמעט ואין מי שיוכל להבטיח את שלומם. למעט מספר זעום של עיתונאים רוסיים, אין מי שמעז להתקרב לצ'צ'ניה, לא כל שכן לשהות בה באורח קבע.
לוחמת המידע הרוסית. בניגוד למלחמה הראשונה, מאז הפלישה השנייה ב-1999 מגבילים הרוסים בצורה קיצונית את תנועת העיתונאים בצ'צ'ניה. אישורי תנועה הם נדירים, ובדרך-כלל מותנים בליווי רוסי צמוד. הרוסים הצליחו לשכנע את העולם שמדובר ברפובליקה איסלאמית קיצונית, ובכך שלחימתם שם היא מאבק בטרור. למעשה, לדעת תומאס דה וואל, מהמומחים החשובים לצ'צ'ניה, רק כעשירית מהצ'צ'נים מזדהים עם תנועות דתיות קיצוניות. השייח' אחמד קאדירוב, ראש הממשלה הפרו-רוסי של צ'צ'ניה שחוסל בפיגוע טרור לפני מספר חודשים, היה איש הדת הבכיר בצ'צ'ניה, והוא ואחרים תמכו ברוסים מתוך חשש מהאיום של האיסלאם הקיצוני על האיסלאם המסורתי בצ'צ'ניה.
הצ'צ'נים גם אינם נוטים לייצא מתנדבים לג'יהאד עולמי. לדוגמה, מהמתנדבים האיסלאמיים הלא-אפגאניים במחנה המעצר האמריקאי בגואטנאמו, היו בתחילת 2003 בריטים וסעודים - אך לא צ'צ'ני אחד; המצב כנראה לא השתנה. אולם מהכיוון השני, לא-מעט קיצונים איסלאמים ייבאו את עצמם לצ'צ'ניה, וקיים יסוד סביר לחשוב שכמה מהפיגועים שיוחסו לבדלנים הצ'צ'נים הם מלאכתם של אותם קיצונים. נסיונות הבדלנים להתחמק מזיהוי זה - למשל, בתמיכה הממשלה הבדלנית של צ'צ'ניה במתקפה האמריקאית נגד עיראק, או בגינוי המיידי לפעולות הטרור בתיאטרון במוסקבה ובבית-הספר בבסלאן, ובהצעתו של מנהיג הבדלנים, אסלן מסחאדוב לנסות ולשמש מתווך מול החוטפים - לא צלחו.
הצ'צ'נים הביאו זאת על עצמם. ב-1996, לאחר מתקפת נגד צ'צ'נית מבריקה, נסוגו הרוסים מצ'צ'ניה, חתמו על הסכם ביניים והותירו את הנושאים השנויים במחלוקת להסדר קבע. בצ'צ'ניה התקיימו בחירות דמוקרטיות וחופשיות, וגיבור המלחמה הראשונה, הרמטכ"ל הצ'צ'ני אסלאן מסחאדוב, נבחר לנשיא. במהרה הסתבר כי הגנרל המצוין הוא מדינאי גרוע שכשל במימוש שליטתו. קיצונים איסלאמיים מבחוץ הקימו בסיסים בצ'צ'ניה, הפשע גאה. שגרת חטיפות אכזרית עד כדי קיצוץ אברים פשטה, ומ-1997 ביצעו קיצונים איסלאמים או מקורבים אליהם כמה מתקפות לתוך שטח רוסיה.
השיא היה באוגוסט 1999, כאשר פלשו שאמיל בסאייב (לשעבר ראש ממשלת צ'צ'ניה) ועמיתו ח'טאב (איסלאמי מסעודיה) לרפובליקה של דאגסטן, וניסו להקים שם מדינה איסלאמית. הממשלה הצ'צ'נית לא נקטה כל פעולה נגדם, על אף הדרישה הרוסית. המלחמה השניה בצ'צ'ניה נתפסה במידה של צדק כמלחמת מגן של רוסיה, למרות האמצעים הקיצוניים: שימוש בפצצות דלק-אויר נגד אזרחים, עשרות-אלפי הרוגים, ומאות אלפי פליטים. מכך נגזרה התייחסות למלחמה כאל עניין רוסי פנימי. העובדה שרוב פליטי צ'צ'ניה נמלטו לרפובליקות רוסיות או לרוסיה חיזקו מגמה זו: היעלה על הדעת כי פליטים מוסלמים בבוסניה יבחרו בהכנסת האורחים של מילוסביץ'?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"זה לא מעניין"
|
|
|
|
|
|
|
אין סיפור. לרשתות טלוויזיה ועיתונות בעולם ישנה נטייה מסוימת להשליך מודלים תיאורטיים של דיווח על המציאות. בתוך פחות מיממה של ביקור ראשון בעזה, יכלה כריסטיאן אמנפור מה-CNN לדווח בהחלטיות ובלא גווני אפור על הסכסוך באזור, כאילו הייתה מומחית. בצ'צ'ניה קשה במיוחד לבצע זאת. המודל הפשוט הוא הרוסים מול הצ'צ'נים. רוסיה נלחמת בטרור - שחור ולבן, צד מול צד. כמובן, זהו מודל בעייתי מבחינה תקשורתית, שכן אין נוטים להציג מעצמות-על המחריבות ערים בפצצות דלק-אויר, ופוגעות באזרחים בסקאדים, כלוחמות בטרור. אך גם הצ'צ'נים אינם "לוחמי-חופש מול כיבוש קולוניאלי", דיווח שנפוץ במלחמה הקודמת.
הצ'צ'נים קיבלו-בפועל הזדמנות למדינה, והחמיצו אותה. אפשר, כנהוג באזורנו, להאשים את הצד השני, אך העובדה בעינה עומדת. הוסיפו את 'חציית הקווים' של כמה מתומכי-העצמאות לשעבר התומכים כיום ברוסים, והבדלנים המפולגים בינם לבין עצמם - ותקבלו משימה בלתי אפשרית. התמשכות הסכסוך ללא חידושים מרעישים "משעממת" אותו סופית במונחים עיתונאיים, למעט כאשר מתרחש אירוע חריג במיוחד, כגון החטיפה בבסלאן: אז ניתן להכניסו למסגרת הדיווח הרגילה, בלא לטרוח להתעמק ברקע, בייחוד שבדרך-כלל אין נוטים לגלות סימפטיה כלפי רוצחי ילדים בפרק הזמן המיידי של הרצח.
אין פתרון פשוט. אף גורם בצ'צ'ניה אינו מחזיק בידו כוח לכפות את כוונותיו על השאר. גם אם, למשל, יחליטו הלאומנים להגיע לפתרון מדיני, אין כל ערבות שהאיסלאמיסטים יקבלו אותו. לפיכך, חלק ניכר מן הרוסים מחזיקים בדעה שהם מנהלים מלחמת מגן בצ'צ'ניה, וחלק מהעולם המערבי מקבל זאת - הפיגוע בבסלאן יכול רק לתרום לכך.
הגורמים המעורבים. דומה, שמאורע שארצות-הברית מעורבת בו, או אף ישראל (הבודק את חלוקת החלטות האו"ם במשך קיומו יוכל בנקל להגיע למסקנה כי המדינות החשובות בעולם הם ארה"ב, בריה"מ וישראל), זוכה לתשומת לב מידית. צ'צ'ניה אינה ארץ קודש של אף דת, ואיש אינו נושא את עיניו אליה. בסכסוך הדמים של סיירה ליאון באפריקה, תשומת-הלב העולמית אפסית, אף שמחיר הדמים שם גבוה לאין-שיעור. תשומת הלב המערבית למלחמת האזרחים בסומליה גברה רק בתקופה בה היו חיילי או"ם מעורבים בנסיון השכנת-שלום כושל, וזו דעכה לאחר פינוי האמריקאים - אף שמלחמת האזרחים לא דעכה. חבל דארפור שבסודן מושך אמנם תשומת לב עולמית, אולם זו אינה מתבטאת בצעדים כלשהם, נכון לעכשיו. אולי בשל תדמיתה של רוסיה כבריון השכונתי גם הציפיות ממנה שונות: אם ישראל פוגעת-או לא בטעות בילד אחד, זהו עניין תקשורתי עצום; אולם אם רוסיה מוחקת רובע עירוני בפצצות אויר, כך דרכו של עולם.
אין לדעת מה צופן העתיד לצ'צ'ניה; אולם דומה, כי בכל המקרים יהיה זה רחוק מלהיות עתיד מזהיר; גם אופטימיסט מושבע יתקשה למצוא פתרון למשבר.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | |
יגיל הנקין הוא עמית מחקר ב'מרכז שלם', המתמחה בהיסטוריה צבאית. סיים כתיבת ספר על המלחמה הראשונה בצ'צ'ניה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
