 |
/images/archive/gallery/127/862.jpg האדם החושב.
עיבוד מחשב: דיויד רפפורט  |
|
|
|
|
|
|
| רפי מן חושב שהקשר
בין פוליטיקה ותקשורת
דווקא זר לדמוקרטיה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
באחת הסצנות הבלתי נשכחות בסרטו של הבמאי האל אשבי "להיות שם" (1979) על פי ספרו של יז' י קושינסקי, מהלך פיטר סלרס, בדמותו של צ' אנסי גרדינר, באחת השכונות מוכות הפשע של הבירה וושינגטון. הגנן המוגבל, שנזרק מבית מעסיקו לרחוב אחרי שנים ארוכות, מוצא את עצמו מול חבורת צעירים שנטפלת אליו, ואחד מהם שולף סכין. צ'אנסי מפעיל את האביזר היחיד שנטל עימו: השלט-רחוק של הטלוויזיה. למראה האיום, הוא לוחץ שוב ושוב על הכפתורים, מצפה שתמונה תיעלם, אבל המציאות מסרבת להתחלף.
התמונה הזו היתה מאז לאחד מסמלי הטשטוש בין דמיון למציאות, למחיקת הקו בין הבדיון הטלוויזיני לבין "החיים האמיתיים". אשבי חזה לפני רבע מאה את מה שמתרחש עכשיו על המרקע, כאשר "טלוויזיית המציאות" מאיימת לכבוש את כל רצועת שידור פנויה. "הישרדות", חלוצת הז' אנר, כבר נראית כמו תוכנית ילדים תמימה מבית וולט דיסני בהשוואה למגוון ההמצאות השטניות של סמנכ"לי פיתוח בחברות הפקה ברחבי העולם: מתוכניות השידוכים ופרויקטי Y, דרך מרדף אחרי בעלים ונשים בוגדניים ועד "הברבור" האכזרי, שבו מתחרים/מתחרות עם הערכה עצמית בגובה מרבד, מפקירים עצמם לסכיני מנתחים פלסטיים בתקווה להפוך למובילים חברתיים.
חשבתם שכבר ראיתם את הכל? טעיתם. באוסטרליה למשל נכנס ערוץ 7 לנישה חדשה: בחירת פוליטיקאים לסנאט, תחליף פריימריס באמצעות אס-אם-אס. לא כוכב פוליטי אחד נולד שם בשבועות האחרונים אלא שישה, אחד מכל מדינה, שיתחרו בבחירות לבית הפדרלי העליון. המתמודדים הופיעו מול הצופים, הציגו את מרכולתם הפוליטית, והצופים החליטו.
במדינת קוויסלנד, למשל, ניצחה הטי ג'והנסון, אשר במשך שנים ניסתה להיבחר ונכשלה. הצופים אהבו את הקייס שלה: מאבק נגד התעללות בילדים. בשנה שעברה ניהלה קמפיין נמרץ שהביא בסופו של דבר להתפטרותו של המושל הכללי, נציג בריטניה, אחרי שהתברר כי כאשר כיהן כארכיבישוף אנגליקני היה סלחני מדי כלפי פדופיליה בחסות הכנסייה.
רשת הטלוויזיה תעניק לכל מועמד שזכה 10,000 דולר אוסטרליים (7,100 דולר אמריקניים) ומשהו ששווה הרבה יותר-חשיפה תקשורתית. היו פוליטיקאים שתקפו בשצף קצף את הפרויקט הטלוויזיוני, טענו שהוא מוזיל את התהליך הדמוקרטי, מוריד אותו לאשפתות. אחרים טענו שבלאו הכי גם שיטות הבחירה האחרות הן לא בדיוק פסגות השיקול הרציונלי.
פוליטיקה ותקשורת הולכות יחד כבר כברת דרך ארוכה, לא רק בימי בחירות. אבל העידן הנוכחי דוחק עוד יותר לשוליים כל דיון ציבורי של ממש, ומחליף אותו בדבר אחד: כריזמת מסך. אחרי אוסטרליה, רק חסר שאחת מזכייניות הערוצים המסחריים אצלנו תיזום עם חבורת עוזי כהן תוכנית ריאליטי טי-וי, שבה יתבקש הציבור לשגר מסרי אס-אם-אס בעד כניסת העבודה לממשלה או נגדה, אם לצאת מעזה או להישאר תקועים בבוץ לנצח. השאלה היחידה שתעלה: יהיה לזה רייטינג?
מה הבעיה בכל אלה? הטלוויזיה המסחרית - יותר מאמצעי תקשורת אחרים - היא תעשייה המבקשת לייצר רייטינג - שיעורי צפייה, פרסומות וכסף. ערכים אחרים כמו חינוך, דמוקרטיה, שיקול דעת, טובת הציבור זרים לה לחלוטין. כל עוד היא עוסקת בכוכבי זמר, ניחא.
המדרון החלקלק של ריאליטי טי-וי ומציאות טלוויזיונית סלולרית-אינטרנטית-מחשבית רחוק מן התחנה הסופית. מרק וויזר, איש תכנון בחברת זירוקס, היה אחד מהוגי תפישת "נוכחות מחשבים בכל מקום", שתהפוך את המחשב לחלק בלתי נפרד מחיינו, כמו חשמל או טלפון. חברו בדמיונכם את המחשב האישי - לא הפי-סי, אלא זה שיחובר ממש אל גופנו - עם משאלי הטלוויזיה ותקבלו תמהיל מפחיד. הפוליטיקאים יוכלו למדוד את הלכי רוחו של הציבור בזמן אמת, אחרי שטלפוליטיקאים ומומחי טלפופוליזם (כשם שני ספרים שהופיעו באחרונה, מאת אורית גלילי ויורם פרי) יפעילו עלינו מניפולציה טלוויזיונית מתוחכמת.
כאשר זה התרחיש, מגיעה מילה טובה לסילבן שלום. שר החוץ התפנה לפני כשבועיים לרגע קט מהמאבק לשמור על כיסאו, כדי לבלום יוזמה של זכיינית ערוץ 2, קשת , ופקידי משרדו להעלות את התוכנית "דיפלומט נולד". שם היינו אמורים לראות תחרות בין מועמדים במשימות הסברה, והמנצח יזכה במינוי בשירות החוץ. על פי הפרסומים, הטיל שלום וטו על מעורבות משרד החוץ בתוכנית, וציווה
על אנשי המשרד לדבוק בשיטה הישנה והטובה של בחינות, ועדות מיון וקורס צוערים מקצועי. איזה משב רוח מרענן.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
