 |
/images/archive/gallery/106/127.jpg טלי ליפקין-שחק
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
|
|
| טלי ליפקין-שחק מייחלת ליום שבו
חבריה מהשמאל יצרו שרשרת
אנושית לסימון גבולות 67' |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יש לי חלום. ובחלומי מותחים אחיי הישראלים שרשרת, את השרשרת הישראלית, מדן ועד אילת. משרטטים גוף-אל-גוף, יד-אוחזת-יד, את גבולות מדינת ישראל, השפויה והמצומצמת, שוזרים שיירת מחאה אנושית לרגע של אחדות סביב הבושה והדאגה מהישראליות הכוחנית והאטומה.
אני מודה שלבי נחמץ מקנאה. כושר הארגון ורמת הנכונות לצאת אל השמש של כמאה אלף המתנגדים לתוכנית ההתנתקות, מעוררים הערכה. יש להם את זה. רק קצת יותר מאחוז וחצי מכלל האוכלוסייה בישראל, והם מצליחים להפגין נוכחות ולהשמיע קול רם וצלול ונוכח. שאר אזרחי המדינה, לאו דווקא יושבי מחנה האוהלים המרופט של השמאל, מתפוגג עם חום הקיץ, מתכווץ עם קור החורף, נמס בגשמים ומתאדה בחמסינים, מוחל על זכותו להשמיע קול אחר. זה לא השמאל שנעלם אצלנו, זה הרוב העצל שוויתר ונאלם. הישראליות הפכה מותג בלעדי של מתנגדי ההתנתקות ושל חולמי ארץ ישראל השלמה; סממני הישראליות מתגלמים יותר ויותר בכוחניות ובאלימות, בזלזול בכבוד האדם ובחיים, בכל זירות הלחימה היומיומית, של מי שהיה פעם "מר ישראלי", ועכשיו הוא בעיקר ישראלי מר, או חירש, עיוור ואילם.
לפני כשלושה שבועות רדף כוח צה"ל אחרי מבוקשים בעיר שכם. במהלך הפעילות המבצעית לעת לילה נהרג שם סרן מורן ורדי ז"ל, קצין בשייטת. במרדף אחרי רוצחיו, שמצאו מקלט בחצר של בית מגורים שליו, הרגו צלפים של צה"ל אבא ובן שנכלאו בתוך דירתם המופגזת והמנוקבת, אחרי שמנעול הדלת התעקם והם ושאר בני המשפחה לא הצליחו לצאת. פרופ' חאלד סאלח קרא לחיילים שיפסיקו לירות לעברם, אבל הצלפים השיגו אותו, וגם את בנו מוחמד, בן 16 שמת על רצפת חדר המגורים. הבית היה לשדה קטל, וחלק מהחיילים נהגו, על-פי כל הדיווחים, באטימות ובאלימות כלפי הניצולים. העיתונים פרסמו את הסיפור המביש הזה, אבל בעיתון הרי אפשר לדפדף ולעבור לעמוד הבא; איתי אנגל שידר בערוץ 2 כתבה שקלקלה לצופיה את עונג השבת, ודובר צה"ל מסר בתגובה ש"הצבא הביע צער", וכי "לא היתה כוונה לפגוע בהם... ויכול להיות שבאחד המקרים החיילים לא זיהו נכון את מקורות האש, או שנאלצו לירות לעבר תנועות חשודות...".
צה"ל יורה ומתנצל, יורה ובוכה ושוב יורה; גם זה סוג של ישראליות שמשתרשת אצלנו לשורה ארוכה של אירועים מבישים ואפלים, שאיש לא יתן עליהם את הדין. הכיבוש המשחית, שממנו מתקשים אחוזים אחדים להיפרד, הוא התגלמות הישראליות הנחלמת והבלתי נכלמת ששרשרה את עצמה לאורך כבישי ישראל.
אם יש טעם בהתנתקות, ששזרה השבוע שרשרת התנגדות, הוא באפשרות - ולו הקלושה - שהיא תהיה בדיוק מה שנותני הידיים בין הכותל המערבי לגוש קטיף חוששים מפניו, התחלה של תהליך לחזרה אל ישראליות אחרת. על שרשרת אחרת אפשר בינתיים רק לחלום.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | כתבת ופרשנית בענייני צבא, חברה ותרבות בעיתונות וברדיו, מגישה את תכנית הטלוויזיה "הזמן השלישי", יוצרת סרטי התעודה "מלכוד 82" ו"ילדים כותבים לרבין" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
