מצעד הצביעות של הפוליטיקאים בארץ
רבים שרשפו חשדנות ולעג מיהרו למחות דמעה של התרגשות ולזמר הלל לאובמה
מה לא אמרו אצלנו קודם על קומץ הישראלים "חסרי האחריות" שיצאו בגלוי בתמיכה באובמה והעריכו שהוא איננו מהווה סכנה לישראל? הם ספגו קיתונות של ביקורת ובוז. איך העזו לתמוך באיש ש"לא יודעים עליו דבר", האיש "שבא משום מקום", "המוסלמי שקורא בקוראן", זה "המוקף בחבורת יועצים אנטישמיים" ושמנהל קשרים עם "שונאי ישראל".
וגם: הסנטור הטירון שבמקרה הטוב אינו מבין דבר בענייני חוץ וביטחון ובמקרה הרע הוא "חסיד שוטה של מדיניות פייסנית מדי כלפי הגרועים שבאויבינו".
הפרנויה הישראלית חצתה בחודשים שקדמו לבחירות בארצות הברית גבולות ומחנות. מתוך אותה נטייה קרתנית להתבונן בעולם שסביבנו דרך חור המנעול של הבונקר שאנחנו מחופרים בו נבחן המנהיג השחור בהיבטים האלה, ונפסל לשידוך. שלא לדבר על החיבה הנודעת במחוזותינו לגיבורי מלחמה, קרי לג'ון מקיין, מין אריק שרון לעשירים.
ההנחה המצודדת כל כך בעיני תומכיו כאן שעל פיה ברק אובמה הוא היפוכו הגמור והמוחלט של ג'ורג' וו. בוש מכל בחינה הייתה עבור עדת הקסנופובים לפותי האימה מכל מי שאינו הולם את השבלונות המוכרות להם, עדות חד משמעית לאסון הממשמש ובא עלינו.
איזו הסכמה מלבבת נרשמה בין אובמה לנתניהו בסוגיות הגדולות
אבל רק ניצח אובמה, ובתוך שעות אחדות התייצבה על הבמה מקהלה גדולה לשיר מזמורי תהילה. ודחיפות נצפו בתור לצייץ על כל גבעה ומתחת לכל מיקרופון את שבחי הנבחר, לגולל בהרחבה רסיסי זיכרונות מפגישה, חצי פגישה שהיתה להם עם "האיש האצילי, המבריק, ידיד ישראל הזה".
רבים שרשפו חשדנות ולעג בחדרי חדרים מיהרו למחות דמעה של התרגשות, והפוליטיקאים מיהרו לצאת מחפירות ההגנה, להפריח דברי כיבושין ולזמרר את שבחי אובמה החדשים.
הגדיל לעשות יו"ר הליכוד, ח"כ בנימין נתניהו. במאמר ביום שאחרי הניצחון פנה נתניהו אל "ידידי הנשיא הנבחר ברק אובמה", והזכיר לו - ובעיקר לנו הקוראים, בעונה של בחירות - כיצד נפגשו, כמה חמימות היו הפגישות, איזו הסכמה מלבבת נרשמה ביניהם בסוגיות הגדולות.
ואפילו מסתכן נתניהו בחוסר דיסקרטיות ומגלה סודות מהחדר בו שאל אותו ידידו
אובמה במה יוכל לעזור לנו בעניין האיראני, ונתניהו השיב: שהקונגרס יגביר את הלחץ הכלכלי על טהרן (באמת, איזה רעיון מקורי. איך לא חשבו על זה קודם(?.
וראה זה פלא - נתניהו מוסיף ומזכיר נשכחות לרעו הוותיק, ובהזדמנות זאת גם לנו קהל בוחריו הפוטנציאלי, כי כשבוע ימים לאחר מכן הגיש "ידידי הנשיא הנבחר" הצעת חוק ברוח הזאת. ונתניהו חותם בתקווה ובשכנוע "כי נפעל יחד במרץ ובנחישות" להשגת שלום. האם כשנתניהו אומר "יחד", הוא מתכוון גם יחד עם בני בגין למשל, הסמן הימני, ועם אחרים שהוסיף לרשימה ההולכת ומתיימנת שלו?
שיהיה, למה לא. אם בחוטי החנופה שטווה נתניהו הוא, או כל אחד אחר שייבחר כאן אצלנו, יילכד במחויבות להסדר, וייתפס לרשת של הממשל החדש במסלול לשלום, כבר היה לנו כדאי לסבול את מצעד הצביעות הזה, ובא שלום על ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
