 |
/images/archive/gallery/106/103.jpg רוביק רוזנטל
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| רוביק רוזנטל משוכנע: ישראל שבלבה חומה היא אולי מכוערת, אבל ארץ שותתת דם ומוכת טרור מכוערת פי כמה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סימון ביטון עשתה סרט על גדר ההפרדה. עדיין לא צפיתי בו, אבל לפי התיאור זהו סרט מרגש ואסתטי. ביטון מספרת שכאשר גילתה שהשמאל הישראלי וחלק מהפלשתינים תומכים בו,הרגישה אי נוחות רבה, מפני שהיא עצמה "ערביה-יהודייה", כפי שהיא רואה את המזרחים בישראל, והגדר לא רק קורעת בין שני חלקי הארץ שהיא מרגישה שייכת לכולה, אלא גם בתוכה כערבייה-יהודייה.
היא כואבת את הגדר, החותכת בבית-לחם ובירושלים, מכניסה בטון מכוער ואטום לעולם של יופי. פרט קטן אך לא פחות חשוב: סימון ביטון חיה בפריז. את הפרט הזה הוספתי לא כדי לטעון שהעמדה שלה כלפי
הגדר אינה לגיטימית, אלא דווקא כאיש שמאל התומך בגדר, שדבריה מחייבים אותו להרהור נוסף.
העמדה של סימון ביטון מעוררת בי כאב, דווקא בגלל שאני מבין מאין באה. היא באה מאירופה, שהסירה את החומה שעברה בתוכה בשלהי המאה שעברה. אירופה מתעבת חומות, ויותר מזה, אירופה היא היום עולם ללא חומות, ואלה הקיימות הן בתהליך הסרה.
השלטים הנטושים, שאתה חולף על פניהם ביעף על הכביש העובר מדנמרק לאזור שלזוויג-הולשטיין בגרמניה, אינם רומזים לדם, האש והכאב שסבבו את מעבר הגבול הזה, וכמוהו מעברי גבול נטושים בכל רחבי אירופה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"הצטרף אליה מקרטע"
|
|
|
 |
|
|
|
אני מבין את סימון ביטון, אבל אינני מתפעל מעמדתה, ובוודאי אינני מתפעל מהצדקנות של השופטים בהאג, שעליהם הייתי אומר ביותר מאבק דמגוגיה, שהם יכולים למלא אוטובוס ועוד יישאר מקום לקצרניות. מאות מיליונים היו צריכים להישחט באירופה במשך מאה שנים ויותר כדי שיוסרו ממנה החומות, הפיזיות והפוליטיות.
בניגוד למה שהבינה ביטון, השמאל לא הצטרף לרעיון גדר ההפרדה אלא יזם אותה, והימין הצטרף אליה מקרטע, למרות שעכשיו הוא מתחזה למולידה. אותו חלק רחב בשמאל שיזם אותה, הבין שעוד לא בשלו התנאים לארץ ללא חומות, ולפני שיוסרו החומות יש צורך להקים אותן. הגענו בכאב להבנה שאין קפיצות בזמן, וכדי שהתהליך בין העמים יבשיל אנו זקוקים לגדר גבוהה ועמידה בינינו.
כאשר ביטון מייחסת את החוויה היהודית-ערבית שלה למעשה בניית החומה, היא מציגה חלום פרטי, חזרה של היהודים-הערבים אל ערביותם. זהו מעשה כפייה אינטלקטואלי-רומנטי מוזר ומקומם. איש אינו מונע מיוצאי עיראק, מרוקו ומצרים לחדש את תרבותם שאבדה, או אבדה-לכאורה, והם עושים זאת ומעשירים בכך את התרבות הישראלית המגוונת.
אין לכך כל קשר לעולם הפוליטי, שבו החומה בין היהודי לבין הערבי הולכת וגבוהה. אבל מעשה הכפייה האינטלקטואלי המרכזי הוא כלפי הגדר, בטון מת שכבר הציל הרבה חיים. סימון ביטון מתקוממת על כך שבוני הגדר אונסים את הארץ שהיא אוהבת, אבל היא מנסה לכפות את חלומותיה על המציאות הישראלית והאזורית. ארץ ישראל שבלבה חומה היא אולי מכוערת, אבל ארץ שותתת דם ומוכת טרור מכוערת פי שבעים ושבעה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | דעתן ובעל טור ב"זמן תל אביב". מתמודד אובססיבי בזירה הלשונית, שמנסה לחבר את "אחלה סבאבי" עם הרמב"ם וקהלת. חובק תשעה ספרים, כתב-עת, חמישה בנים ומכונית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
