פרופ' שלמה מעוז הוא בראש וראשונה אדם גס רוח, נטול כל סובלנות כלפי כל מי שאינו חושב בדיוק כמוהו. לשמחתו הגדולה של שרון גל, העורך והמגיש של לילה כלכלי, מביא לו מעוז מנות גדושות של נחת רוח, כאשר הוא מתפוצץ בשידור חי כל פעם מחדש, על עניינים שאינם מוצאים חן בעיניו. הוא לא התחיל ככה. בימיו הראושנים ככוכב טלוויזיה הוא היה מתון הרבה יותר, הביא עמדות ברורות ונחרצות באופן מעורר כבוד וענין.
אבל אז הכל השתנה, לנגד עיננו. גם הדברים שאמר, גם שפת הגוף שלו. לאט לאט הפכו נושאים כמו המחאה החברתי, או הכרזתו של יאיר לפיד על הליכתו לפוליטיקה, לשק החבטות של הפרופ' המכובד, כאשר צמד המילים "שטחי ורדוד" חוזר ומופיע. כל מי שלא חושב כמוהו הוא שטחי, רדוד, לא מבין כלום, לא שווה כלום, אדיוט מושלם. (הוא לא אמר את המילה המפורשת, אבל כך אני הבנתי אותו). שםת הגוף שלו, שהיתה פעם נינוחה, הפכה תוקפנית יותר ויותר. הבעת בוז עוקה היתה עולה על פניו בכל פעם שהזכיר את אנשי המחאה או את יאיר לפיד. היום ברור, שאילו לפיד, דפני ליף או סתיו שפיר היו "שחורים" הם היו זוכים למחמאות רבות מצידו, גם אם היו מובילים אותו סדר יום. את העובדה שהם "לבנים" הוא לא יכול לעכל.
וכך, ראינו בשידור חי, אדם הולך וכמעט משתגע לנגד עיננו. הוא זנח לחלוטין כל מראית עין של אדם ענייני ושקול, והחל דומה יותר ויותר למה שמכנים "תגרן בשוק". השיא מבחינה טלוויזיונית היה בהתנפלות חסרת המעצורים שלו על יוסי פרנק (זה שם אשכנזי או ספרדי?), שהופיע יחד אתו בלילה כלכלי: "כל מי שמקשיב ליוסי פרנק מפסיד כסף. הוא אפילו לא יודע לקרוא בלי ניקוד את הדוחות הפיננסיים. צריך לנקד לו אותם". ותסמכו על שרון גל שחושיו תמיד היו מחודדים, שהריח מיד שיש כאן פח לשערוריה טובה, וחזר גם למחרת על העימות המילולי בין שני המומחים שלו.
אלא שגם השיא הזה נשבר כמה ימים מאוחר יותר, בעת שפרופ' מעוז דיבר במכללת ספיר והביא את נאום "הלבנים" שלו. אלא שמעוז כמו מעוז, אם כבר אפשר להכפיש, אז למה רק את בנק לאומי. בשביל מה יש לנו קיבוצים, אם לא בשביל שהאיש גס הרוח הזה יכנה את כולם שודדים וגנבים של קרקעות. כל ה-קיבוצים.
ובכן, אדוני הפרופ' המכובד, אתה אמרת שאתה מתנצל בפני מי שנפגע מדבריך. אני נפגעתי עמוקות. לא בשמי. בשם הורי יישרי הדרך, ובעיקר בשם סבא וסבתא שלי, שהגיעו ארצה בתחילת המאה הקודמת, עזבו בתים, משפחות וחיים טובים, והגיעו לקיבוץ דגניה א' בעמק הירדן, כי חשבו שבכך הם מקדמים את הקמתה של מדינת ישראל. סבתא שלי, למשל, עזבה את משפחתה הגדולה בניו-יורק, הגיעה אל המקום שהיה אז שומם לחלוטין, עבדה 15 שעות ביום כדי לכבוש את אשמת הבור ההיא, שלא רק שאיש לא חפץ בה אז, גם לא רבים נתנו סיכוי לכך שיום אחד אפשר יהיה להקים עליה את גן העדן הפורח שאתה רואה היום.
משפחתה עשתה חיל בניו-יורק, והיא, בעלה ושני ילדיהם גרו בדירת חדר קטנה ועלובה, עד שברבות הימים, כאשר קצת רווח, עברו לדירת שני חדרים צנועה, בה בילו את כל חייהם. הם לא ביקשו לעצמם דבר. אם "השתלטו" על עוד קרקעות, זה היה רק מפני שהיו בטוחים שזה המעשה הציוני ביותר שהם יכולים לעשות. בידיים מיובלות וזבות דם הם סילקו עוד ועוד אבנים מהאדמה הקשה ההיא, כדי שניתן יהיה לטעת בה עוד מטע בננות, או לשתול גינת ירק, כך אולי יהיה להם משהו לאכול. כל שהם רצו כל חייהם היה רק לתת. למדינה, לחברה, לקיבוץ שלהם.
האושר הגדול ביותר שלהם היה לראות את הקיבוץ שהם הקימו הופך לתנועה גדולה, מפוארת, שיוויונית, פורחת. של נעליך, פרופסור כאשר אתה בא לכנות את האנשים הצדיקים הללו גנבים ושודדים. אלמלא הם אולי לא היתה קמה כאן מדינה, אפילו כזאת שהלבנים שולטים בה עד היום, ומדירים ומקפחים אנשים כמוך. או שאולי התכוונת לקיבוץ נחל עוז, לדוגמא, שיושב על הגבול של רצועת עזה, ומעבד בעקשנות ונחישות את האדמות שם? אולי לקיבוץ כפר עזה, או לקיבוצים כמו מנרה או משגב עם בגבול הצפון? אני מבטיחה לך שאילו רצית להצטרף אליהם לשוד הקרקעות הגדול, הם היו קולטים אותך בשתי ידיים אוהבות, ונותנים לך חלק מהשלל שהם גנבו.
כשאתה ומשפחתך, לפי עדותך, גרתם בבית יפה והלכתם עם חליפות שלושה חלקים, הם המשיכו לחיות בצניעות על גבול הסגפנות, בילו את מרבית לילותיהם במקלטים, ולא חשבו לרגע שמגיע להם משהו תמורת ההקרבה שלהם.
נכון, הם היו אשכנזים. רובם לפחות. עבור אדם כמוך זה מספיק כדי לנהל נגדם מלחמת חורמה, לכנות אותם בשמות גנאי מעליבים, לנסות לשכתב את ההיסטוריה כך שהם ייצאו נצלנים ורמאים. אלא שהקיבוצים הם לא בנק לאומי. אין להם לובי חזק, אין להם שום כוח כנגד מכפישים כמוך. איש אינו יוצא להגנתם, אינו מנסה להוכיח אותך על טעותך. יכול להיות שאילו היית מתייחס רק לכמה קיבוצים שבנו את קיבוצם חמש דקות מתל-אביב, מבלי שהתכוונו לכך, אפשר היה לדון בטענותיך, לבדוק אם יש בהן צדק. אבל אתה, שמכנה את כולם שטחיים ורדודים, אתה השטחי והרדוד. ההכללה, פרופסור. זו ההכללה שמוציאה מהדעת.
גם הפוסט הזה, כמו דבריך שלך, נכתב בסערת רגשות. אתה, בחוצפתך הגדולה, הפכת את כל המפעל המפואר הזה של הקיבוצים לאנשים פליליים שגנבו ושדדו. אילו הכרת חלק מההיסטוריה של ההתיישובת בארץ, חלק קטן מהאנשים הגדולים והנפלאים שאת שמם הכפשת, אולי לא היית פסקני כל-כך בדבריך. אולי לא היית מצטרף בקלות כזו למקהלת ציפורי הטרף שעטות על גוויה ששמה "הקיבוצים". אילו היה לך מעט כבוד כלפי האנשים הרבים שלא ביקשו לעצמם דבר, גם היום, כאשר אתה לפי הפרסומים מרוויח מיליון ש"ח בשנה, וחלק מהם נמצאים על סף חרפת רעב, כי אין איש שידאג להם. אבל נכון. הם היו אשכנזים. על הפשע הזה, כפי הנראה, אתה לא יכול לסלוח להם.
אם אכן בבורד של בנק לאומי אין אפילו מזרחי אחד, זה זועק לשמיים. אם אכן, לא התקבלת לאותו בורד, רק משום שאתה מזרחי, זה חמור ביותר. אין לי מושג כיצד מתנהלים שם העניינים, ואלמלא שמעתי אותך מתבטא גם בנושאים אחרים, הייתי מקבלת את אשר אמרת כפשוטו. אבל עבורי אתה אדם לא אמין, שהשנאה והמרירות מעבירה אותו על דעתו. מצטערת. כך אני התרשמתי. מאד הייתי רוצה לשמוע אותך מתנצל בפני כל אותם חברי קיבוצים על שהאשמת אותם שהם שודדים וגנבים. למען כבודם של סבא וסבתא שלי ושל הורי. אני בספק אם זה יקרה. אתה הרי משוכנע שמה שאמרת הוא אמת היסטורית.
ברוח הימים הללו, אילו היה לי חשבון באקסלנס, שאתה היית הכלכלן הראשי שלה, הייתי מוציאה את כספי משם, אם היית ממשיך בתפקידך. בגלל ההאשמות שלך כנגד הקיבוצים. הייתי ככל הנראה היחידה. למי אכפת מהם?
וגם לך לא צריך להיות כל-כך אכפת שפיטרו אותך. אתה תהפוך לכוכב טלוויזיה, תופיע יותר ויותר בלילה כלכלי, אם תחליט ללכת לפוליטיקה יתחרו עליך מפלגות רבות, תוכל לעבור את הארץ לרוחבה ולאורכה ולהריץ את האג'נדה שלך על הקיפוח המתמשך של המזרחיים, שאתה, לדעתך אחד הקורבנות שלו. זה עניינך. אבל הסר את ידיך מהקיבוצים. לפחות מההכלללה הגורפת. אתה לא ראוי להם, והם ודאי שאינם ראויים לך
אקו"ם