לראשונה מאז טבח שמחת תורה ותחילת הלחימה בעזה, נשמעו השבוע בשיח התקשורתי והציבורי גם קולות של שמחה והקלה, למראה תמונות החטופים שחזרו לחיק משפחותיהם. מחזות הילדים הרצים לזרועות קרובי משפחותיהם, משתעשעים עם הכלב או אוכלים גלידה, הרחיבו את הלבבות. אך לעסקה הזו יש גם צד שני בדמות האסירים שישראל משחררת (זאת מלבד ההפוגה בלחימה, שמשמעויותיה עדיין לא ידועות). ביחס לעסקאות עבר, המחיר שישראל משלמת כעת במישור האסירים אינו נחשב גבוה, אך עדיין יוצר חשש לא מועט.
בשלב הראשון של העסקה גובשה רשימה של 300 מחבלים, קטינים ונשים, המרצים עונשי מאסר או נמצאים בשלבי מעצר באגפים הביטחוניים במתקני הכליאה בישראל. ביום שני השבוע נוספו לרשימה זו עוד 50 אסירות, בהתאם להרחבת העסקה ושחרור חטופים נוספים. נכון ליום רביעי השבוע, שוחררו בסך הכול 180 אסירים ביטחוניים על בסיס הרשימות הללו. בניגוד לעסקאות קודמות כמו עסקת שליט ואחרות, הפעם לא מדובר במי שהורשעו ברצח או בבכירים בארגוני הטרור, וגם מבחינה מספרית "המדד" לאסיר נמוך יותר, אך גם שחרורם של מי שנחשבים מחבלים "קטנים" מטלטל את עולמם של מי שנפגעו מאותם טרוריסטים ושילמו מחיר יקר.
רוב האסירים הביטחוניים ברשימה הורשעו בעבירות של הסתה, הכנה או נשיאת נשק, והזדהות עם ארגון טרור, אך יש בהם גם מי שביצעו פיגועים בעצמם. 70 מהמשוחררים הם תושבי מזרח ירושלים שהיו מעורבים בפיגועים, בהתארגנויות טרור ובהפרות סדר בבירה.
הבולטת שבהן היא נפוז ג'אז עארף חמאד, נערה כבת 16, תושבת שכונת שמעון הצדיק בירושלים, שלפני כשלושה שבועות בלבד נגזר עליה עונש מאסר של 12 שנה. לפני כשנתיים, בדרכה לבית הספר, דקרה חמאד את מוריה כהן, תושבת השכונה, לעיני חמשת ילדיה. כהן פונתה לבית חולים כשהסכין נעוצה בגבה. לאחר הפיגוע נמלטה המחבלת מהמקום, הסתתרה בבית בעזרת חברותיה, והחליפה בגדים בניסיון להטעות את כוחות המשטרה. השבוע, עם היוודע דבר שחרורה של חמאד, ביקרה משלחת משטרתית בביתה של כהן. "הגיע קצין עם כמה שוטרים, והם ניסו להרגיע את החשש שנוצר אצלי מהשחרור שלה", סיפרה לנו.
דביר כהן: "אני לא יודע מה להגיד לילדים. הם ראו את אימא שלהם מותקפת ברחוב, הרגענו אותם ואמרנו להם שהמחבלת תהיה עד סוף החיים בכלא. לא עברו שבועיים מגזר הדין, וכבר היא משתחררת"
לא רק בשיחה בין מוריה לקצין המשטרה עבר מסר מרגיע. בצל השחרורים הללו תוגברה הנוכחות המשטרתית במזרח ירושלים כדי לסכל ניסיונות לבצע פיגועים ולמנוע מהטרור להרים ראש בעקבות חגיגות השחרור. יצוין גם כי הפרות הסדר שנראו בראשית הלחימה בשכונות עיסוואיה ושועפאט, נבלמו, וכי פעילות המשטרה, שכללה גם מעצר של מסיתים בולטים ובהם גם אנשי דת, הביאה לרגיעה משמעותית. גורם ביטחוני מדגיש באוזנינו כי משוחררים שיימצאו מעורבים בטרור יטופלו על ידי מערכת הביטחון. למרות זאת היא מסרבת לראות בזה מה שיגרום לה לתחושת ביטחון.
"גם הקצין שהיה פה בבית אמר לי שתהיה נוכחות משטרתית קבועה באזור, ויוודאו שאין ניסיונות מצידה לשוב ולפגוע ביהודים. זה יפה, אבל לא מרגיע אותי. הם יהיו פה יומיים, שלושה או ארבעה, יתרשמו שהמצב שקט, ואז האבטחה תרד מטבע הדברים ואנחנו נישאר פה בלי פיקוח".
דביר כהן, בעלה של מוריה, מציין כי לכל אורך החקירה והמשפט, המחבלת הצעירה "לא הביעה חרטה על מה שעשתה. היא הודתה בעובדות אבל לא התחרטה. אני לא יודע מה להגיד כעת לילדים שלנו. הם ראו את אימא שלהם מותקפת ברחוב ליד הבית, הרגענו אותם ואמרנו להם שהמחבלת תהיה עד סוף החיים שלה בכלא. לא עברו שבועיים מגזר הדין, וכבר היא משתחררת. יחד עם כל עם ישראל כולנו שמחים על חזרת החטופים ומתרגשים מאוד לראות כל אחד ואחת ששבים הביתה, אבל יחד עם זה אי אפשר להתעלם מהחשש שהיא חוזרת להסתובב פה בשכונה, ליד הבית שלנו וברחובות שאנחנו הולכים בהם".
"ניסינו לדבר עם הילדים ולהעביר להם את המורכבות", אומרת מוריה. "אמרתי להם שהיא משתחררת ולא תהיה בכלא כל הזמן שחשבנו שהיא תהיה, אבל צריך לדעת שיש מי ששומר עלינו. אמרתי להם שכמו שאבא הולך למילואים לשמור עלינו, גם פה בשכונה יהיו שוטרים ואנשים שישמרו עלינו ועל כולם. זה מורכב לכולנו, ואנחנו מקווים לטוב".
השר לביטחון לאומי איתמר בן־גביר הבטיח לבני המשפחה במכתב כי יוודא שביטחונם נשמר. הוא הזכיר כי הוא ושרי סיעת עוצמה יהודית התנגדו לעסקה, וציין שנתן "הנחיה חד־משמעית כי כעת, לאחר החלטת הממשלה, יש להבטיח את שלומה וביטחונה של מוריה ושל משפחתה, כמו גם יתר המשפחות שנמצאות במצב דומה".
אין מחסומים
יעקב מוזס ומשה הס, שנפצעו בפיגוע ירי לפני כחצי שנה בשכונת שמעון הצדיק, גילו כי המחבל איברהים סולטן, תושב השכונה שירה בהם, כלול גם הוא ברשימת המשתחררים. הפיגוע אירע כשנסעו ברכבם בשכונת שמעון הצדיק, והמחבל ירה לעברם מטווח קרוב מספר רב של כדורים. השניים, שנפצעו בדרגות בינוני עד קשה, סובלים גם בימים אלו מהפציעות בגופם וזקוקים לטיפול שיקומי ארוך. המחבל ברח מהמקום, נתפס לאחר כמה ימים על ידי כוחות צה"ל, והואשם בשני ניסיונות רצח.
במכתב ששיגר סנגורם של השניים, עו"ד חיים בלייכר מארגון חוננו, לראש הממשלה נתניהו ולשר הביטחון גלנט, הוא כתב כי "מרשיי נחרדו לשמוע על כך שהמחבל הינו ברשימת המועמדים לשחרור אפילו עוד בטרם עמד לדין. הידיעה על שחרורו המוקדם של המחבל פוגעת קשה בתחושת הביטחון של מרשיי ומקשה על האפשרות להחלמתם המלאה וחזרה לחיי השגרה. מעבר לכך, מדובר במחבל שביצע פיגוע קשה ומהווה סכנה מיידית לאזרחי ישראל. אבקש להורות על הסרת המחבל מרשימת המשוחררים והותרתו מאחורי סורג ובריח".
אליהו דהן, צעיר ירושלמי, גילה השבוע כי המחבל שדקר אותו בגבו וגרם לו לפגיעה קשה יוצא כעת לחופשי. המחבל, מוחמד אבו־קטיש, נידון בחודש מאי האחרון ל־15 שנות מאסר, אך כעת נכלל ברשימת המשתחררים. דהן, שעדיין בשיקום מהפציעה הקשה, חש שעולמו היטלטל.
"אני עוד סובל ממגבלה רצינית מאוד בהליכה", אומר דהן, "הולך באמצעות קביים ומוגדר עם 100 אחוזי נכות. השחרור הזה לא נעים בכלל". בשיחה עימו הוא משחזר את רגעי התקיפה: "זו הייתה שבת אחר הצהריים, הלכתי ברחוב ששת הימים. אותו איש ארור הלך מאחוריי, התנפל עליי, נעץ את הסכין בגב, עמוק בתוך עמוד השדרה, ואז רצה להוציא אותו כדי לדקור אותי בעוד מקום ולרצוח אותי. נעשה לי נס והוא לא הצליח להוציא את הסכין, אבל ברגע הדקירה שותקו לי הרגליים. יהודי יקר בשם שמעון לוי הציל אותי. הוא הבחין במה שקורה, רץ אליי ועצר את הדימום הראשוני. משם פינו אותי באמבולנס. הייתי מוגדר פצוע קשה, ובמשך שבעה חודשים הייתי על כיסא גלגלים. אני גר בפתח־תקווה כדי להיות קרוב למסגרת השיקומית שלי.
"הוא לא הביע חרטה לאורך המשפט, גם כשניסו לגרום לו להגיד שהוא מצטער על המעשה. זה מישהו שיש לו את האומץ והאכזריות לרצוח בן אדם. השחרור שלו הוא לא עניין שלי, אלא סכנה גדולה לכלל הציבור. הוא יכול להגיע לכל מקום בעיר. בתוך ירושלים אין מחסומים בין שכונה לשכונה, ואין דרך למנוע ממנו לצאת מהבית לכל נקודה בעיר ולרצוח. בעסקה הזאת יש את ההישג של החזרת החטופים, אבל גם מחירים וחששות והפקרה של אנשים אחרים".
סופו של בלון
ברשימת המחבלים ששוחררו וחזרו לביתם במזרח ירושלים כלולים גם הקטין שדקר ופצע באורח קשה את אור סייר בשכונת גילה לפני כארבעה חודשים, ושורוק דוויאת שנשפטה ל־16 שנות מאסר בעקבות פיגוע דקירה שביצעה בעיר העתיקה בשנת 2015. היא הספיקה לרצות שמונה שנים מעונשה. לביתה במזרח ירושלים תחזור גם המחבלת אסרא גאעביס, שפוצצה בלון גז במחסום א־זעים, סמוך למעלה־אדומים, ב־2015. שוטר אחד נפצע קל והיא עצמה נפצעה קשה ופניה הושחתו. במהלך ריצוי עונשה היא דרשה שהשב"ס יממן לה ניתוח קוסמטי, אך הבקשה נדחתה. השבוע השתמשו תועמלנים פרו־פלסטינים בתמונותיה "לפני" ו"אחרי", כדי לטעון שהשינוי הבולט בחזותה החיצונית נבע מ"התעללות" שעברה כביכול בכלא, ולא מהפיצוץ שהיא עצמה חוללה.
עוד ברשימת המשוחררים: המחבלת מייסון מוסא, שנעצרה ב־2015 לאחר שדקרה חיילת בצווארה ליד מעבר קבר רחל; המחבלת נורהן איברהים חאדר עוואד, שב־2015 הגיעה לשוק מחנה־יהודה יחד עם בת דודתה, האדיל עוואד, והשתיים דקרו ופצעו עוברי אורח בשוק. האדיל חוסלה במקום, ואילו נורהאן נתפסה ונידונה ל־10 שנות מאסר; המחבל עומר שוויקי, תושב שכונת אבו־טור, שנתפס בעת יידוי אבנים על יהודים, וביולי 2022 נגזרו עליו 25 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 6,000 שקלים.
נער ערבי בן 14 שזרק בקבוקי תבערה לעבר בתים בשכונת בית־אורות בירושלים לפני ארבעה חודשים, נכלל אף הוא ברשימה. הוא נאשם בפעולה בנשק למטרות טרור, במעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה, ובמעשה טרור של הצתה. הרבנית אסתר ליאור, רעייתו של הרב דב ליאור, שבקבוקי התבערה הושלכו בסמוך לביתם, הביעה חשש משחרורו של הנער ואמרה כי איננה צופה שהוא יחדל ממעשיו: "אין לי שום ספק שהוא יעשה את זה שוב. הוא ראה שזה לא נורא מה שהוא עשה, הרי הוא השתחרר אחרי זמן קצר. המוטיבציה שלו ושל אחרים לא פחתה במאסר, להפך. אנחנו במלחמה מולם".
יוסי אמרוסי, בכיר לשעבר בשב"כ ואיש תנועת הביטחוניסטים, אומר כי אינו רוצה להתייחס לאסירים באופן פרטני. "מה שאני יודע ומבין זה שלגיבוש הרשימה היו שני עקרונות. הראשון, אסירים עם רמת מסוכנות נמוכה ביותר, והשני, אסירים שיש סיכון מסוים בשחרורם ואפשרות שיחזרו לסורם, אבל בשביל זה יש משטרה ושב"כ שיפקחו.
"מניסיון העבר, בעסקת שליט לדוגמה, דווקא מי שגורש לעזה חזר לטרור, בניגוד למי שחזר הביתה. מי שהגיע לעזה התקבל על ידי גורמי הטרור שפרסו עליו חסות. שב"כ לא פיקח עליו ומשם הוא ניצל את קשריו המשפחתיים בשכם או באזור ירושלים לתכנון פיגועים ולגיוס אנשים לטרור. אנשים שחוזרים למזרח ירושלים הם בשטח ובמעקב שלנו, ואם יהיה מידע שהם מתכננים משהו או חוברים להתגייסות בעייתית – הם ייעצרו מייד".
בין 50 השמות שנוספו לרשימה השבוע נכלל שמה של נואל עבד פתיחה, תושבת מזרח ירושלים שדקרה יהודי בשנת 2020 ליד טיילת ארמון־הנציב, והורשעה בניסיון רצח. רשימה זו כוללת גם כאלה שנעצרו בשבועות האחרונים בגין תמיכה בחמאס והסתה ברשתות החברתיות. הן מוחזקות במעצר עד תום ההליכים וטרם הורשעו.
בין השאר אושר שחרורה של תושבת ירושלים מרוות אל־עזה, בת 45, שעבדה כעיתונאית ברשת NBC האמריקנית. אל־עזה נעצרה והשבוע אף הוגש נגדה כתב אישום בגין גילוי הזדהות עם ארגון טרור, הסתה לטרור ושיבוש מהלכי משפט. בבוקר הטבח בדרום היא פרסמה סרטון שבו נראים מחבלים מסתובבים ביישוב ישראלי, ולצידו המילים: "מרגישה שאני רואה סרט שהבמאית פלסטינית, הכתבת פלסטינית והגיבורים מעזה".
עוד פרסמה באותו בוקר סרטון של חטיפת קשישה, וכתבה: "אין אני מתה, קומדיה שחורה, הזקנה מאושרת, חיה את האקשן לפני שהיא מתה". הפרסום קיבל תגובות תומכות כמו "לא צחקתי ככה כבר שנה", ו"החבר'ה נכנסו לבית אבות ולקחו אותם". הנאשמת הגיבה: "כנראה שכן כי יש יותר מתמונה אחת של זקנים, אבל הצעירים שלנו טובים, לא פוגעים בזקנים ונשים". לפני מעצרה מחקה אל־עזה את חשבון הפייסבוק שלה כדי למנוע גישה אליו, והעלימה את הטלפון הנייד שבו עשתה שימוש. היא הגיעה לתחנת המשטרה ללא המכשיר, ולאחר שכתבה מספרי טלפון הכרחיים על רגלה.
ברשימה הזו כלולה גם עהד תמימי, תושבת ירושלים בשנות העשרים לחייה, שלפני כשבועיים הוגש נגדה כתב אישום בגין גילוי הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור. תמימי פרסמה בחשבון האינסטגרם שלה סטוריז של תמיכה והזדהות עם חמאס. באחד מהם נראו הלוויות של נרצחי הטבח, לצד מילותיה של הנאשמת: "הגביר אלוהים את העצב שלכם, והרבה את הלוויות שלכם, ופילג את עמכם, והגביר את כאבכם. מראה כזה משמח". היא הוסיפה גם מילים ספורות באנגלית: "מוות לישראל, מוות לחסרי הצדק".
ניצב בדימוס שלומי קעטבי, מי שהיה בעבר מפקד מחוז ש"י ומילא שורת תפקידי לוחמה בטרור בירושלים בזמו שירותו במשטרה – לא בטוח בהרגעה מצד גורמי הביטחון. "חזרתם של כלל המוזכרים לעיל ונוספים לרחובות ירושלים, תכביד על השמירה על השקט הביטחוני ששורר בה בתקופה האחרונה", מסביר ניצב בדימוס שלומי קעטבי, מפקד מחוז ש"י במשטרה שמילא שורת תפקידי לוחמה בטרור בירושלים בשירותו המשטרתי.
"אנחנו משלים את עצמנו שיהיה בסדר, אבל זה סתם. אי אפשר באמת למנוע ממישהו לצאת מהבית או לעבור משכונה לשכונה. גם המעקב השב"כי מוגבל", אומר קעטבי. "מיגור חמאס והחזרת החטופים יצרו מצב בעייתי שאילץ אותנו לקבל החלטות שיש בהן מכלול שיקולים מאוד מורכב. הכול מתקבל בהחלטות עדינות ולפעמים אחת על חשבון השנייה. בסוף אני סומך ומציע לתת קרדיט ואמון למקבלי ההחלטות שיודעים יותר מאיתנו על תמונת המודיעין".
