האם לקראת מאה שנים להקמתה תיטוש האוניברסיטה העברית את השפה העברית ותהפוך למוסד בינלאומי? על פי מידע שהגיע ל'מקור ראשון', בשבועות האחרונים התקיימה ישיבת הנהלה חשאית ומצומצמת בנושא, ובה סומן חזון חדש לאוניברסיטה: שפת ההוראה בלימודים לתואר שני ושלישי תהפוך בשנים הקרובות לאנגלית, במהלך שישנה את אופיו של המוסד לבלי הכר. קטע מפרוטוקול הישיבה שמור במערכת, אולם חשוב לציין כי מדובר בהחלטת הנהלה שטרם עברה את אישור הסנאט, הדירקטוריון והגורמים המוסמכים.
"מלחמת השפות" בשנת 1913 הייתה אחד האירועים המכוננים בתולדות היישוב העברי. הרקע לה היה החלטה שהתקבלה בשנת 1908 להקים מוסד להכשרה מקצועית על־תיכונית בשם "הטכניקום", שממנו צמח בהמשך הטכניון. המימון הגיע מחברת 'עזרה' של יהודי גרמניה, ארגון יהודי־גרמני לא ציוני שפעל בראשית המאה ה־20 לסיוע פילנתרופי ליהודי מזרח אירופה וארץ ישראל, ולקידום התרבות הגרמנית. הנהלת 'עזרה', בראשות ד"ר פאול נתן, החליטה כי שפת ההוראה הראשית במוסד תהיה גרמנית.
הסיבה העיקרית הייתה מעשית: הדיבור בעברית התחדש זה מקרוב, והשפה הייתה דלה במילים ובמונחים מקצועיים. בעבור אליעזר בן־יהודה ושאר אוהדי העברית הייתה זו מלחמת להיות או לחדול. באותה תקופה שימשה העברית כשפת הוראה בשישה מתוך 26 בתי ספר בארץ, והתקשתה לחדור לציבור הרחב. "אין להעריך כלל כמה עולה לאדם המעבר משפת דיבור אחת לשנייה, ובייחוד לשפה שאיננה עדיין שפת דיבור", התנצל שלמה לביא, מאנשי הרוח של העלייה השנייה, "ומה רבים עינויי הנפש הרוצה לדבר, ויש לה מה להגיד, והיא אילמת ומגמגמת". הסופר דוד פרישמן התאונן: "השפה העברית נותרה ללא דוברים וללא קוראים. אין לנו עם ואין לנו ספרות ואין לנו תנועה ואין לנו תחייה ואין לנו דבר".
הציונים ממערב אירופה לא האמינו שאפשר להחיות שפה שנקברה בספרים ובבתי הכנסת קרוב לאלפיים שנה. "לעשות את השפה העברית מדוברת במובן הרגיל, זה לפי דעתי נמנע גמור", העריך ההיסטוריון שמעון ברנפלד בעיתון 'הצפירה'. "עוד לא אירע זה לשום שפה בעולם, אפילו לאיזה דיאלקט, כי יחיו אותה אחרי שחדלה להיות שפה מדוברת. כלי זכוכית שנשבר, שוב אין לו תקנה".
אפילו הרצל לא העז לחלום על חידוש השפה, והציע לשמור על לשונות הארצות שמהן באו היהודים. "הן לא נוכל היום לדבר עברית", כתב ב'מדינת היהודים' (בגרמנית), "כי מי מאיתנו יש לאל ידו לדרוש פתקא למסעו במסילת הברזל בשפת עבר? אבל גם הדבר הזה פשוט הוא מאוד, כל איש ידבר שם בשפה שבה חונך ובה הגה מנעוריו בארץ מולדתו. ומדינת שווייץ תוכיח, כי יוכלו עמים שונים המדברים שפות שונות לשבת כאחים יחדיו". ציונים ממזרח אירופה, כמו ברדיצ'בסקי וברנר, הציעו לשמור אמונים ליידיש הגלותית.
כל המכשולים והמהמורות לא הרתיעו את מחדשי השפה מהעלייה הראשונה והשנייה. הם שברו את שיניהם כדי לחדש את השפה הלאומית במושבות ובהתיישבות העירונית. המאמצים נשאו פרי. ב־1909 הוקמה תל־אביב, וברחובותיה כבר דוברה העברית גם בחנויות ובבתי הקפה. הסופר יהואש כתב ב־1913 על תל־אביב כי "היידיש כאן היא טרפה מֵחזיר. כדי לדבר יידיש ברחוב אדם זקוק לאומץ אדיר".
מחדשי השפה הבינו כי המאבק על הטכניון חורג מגבולותיו של מוסד נקודתי, והמחלוקת העזה פשטה ביישוב כולו. מורים ממוסדות 'עזרה' פצחו בשביתה וכינסו עצרות סוערות, עד שההנהלה נאלצה להזעיק שוטרים טורקים כדי להגן על העובדים שבחרו לא לשבות. אליעזר בן־יהודה הטיל את כל כובד משקלו לזירה ולקח על עצמו סיכון לא פשוט, שכן חברת 'עזרה' סייעה לו במימון הוצאת המילון לשפה העברית שכתב. מנהל הטכניקום המיועד, ד"ר שמריהו לוין, התפטר מתפקידו.
ראשי 'עזרה' התעקשו בתחילה לאטום את אוזניהם לקול ההמון ודבקו בהחלטה על הוראה בשפה הגרמנית, אולם המתנגדים התישו אותם במחאה חריפה וארוכה. חברי ההנהלה הציונים התפטרו מהנהלת הטכניקום, הסתדרות המורים הכריזה עליו חרם, המריבות הבלתי פוסקות הרתיעו תורמים, והקמת המוסד נדחתה. ב־22 בפברואר 1922 נכנעה 'עזרה' והודיעה ששפת הלימוד בטכניקום תהיה עברית. החלוצים חגגו ברחובות. באותה שנה הכריזה ממשלת המנדט על העברית כשפה רשמית בארץ ישראל.
שלוש שנים לאחר מכן נפתחה האוניברסיטה העברית, שמיומה הראשון החליטה כי שפת ההוראה בה תהיה לשון הקודש המתחדשת. הפתיחה הרשמית צוינה בטקס חגיגי ב־1 באפריל 1925, בתיאטרון המעלות בהר הצופים. יותר מעשרת אלפים אורחים ומוזמנים השתתפו באירוע. על בימת עץ, בלא מיקרופון או אמצעי הגברה אחר, נאמו בזה אחר זה הרב הראשי לארץ ישראל הרב אברהם יצחק הכהן קוק; חיים ויצמן; הלורד בלפור; הנציב העליון לארץ ישראל סר הרברט סמואל והמשורר חיים נחמן ביאליק. "כולם יודעים ומרגישים כי ברגע הזה הדליק ישראל על הר הצופים את הנר הראשון לחנוכת חיי רוחו", אמר ביאליק בנאומו.
מתכון לבריחת מוחות
93 שנה קדימה. לדברי המקורות שעימם שוחחנו לצורך הכנת הכתבה (ודרשו כולם להישאר בעילום שם), ההנהלה הנוכחית של המוסד – הכוללת את הפרופסורים אשר כהן, ברק מדינה, מנחם בן־ששון ואחרים – החליטה לבצע סיבוב פרסה חד, לנתק את האוניברסיטה מהשפה הלאומית של מדינת ישראל, ולפעול לבינאום שלה.
"במשך שנים דחפה האוניברסיטה להידוק הקשרים עם מוסדות אקדמיים במערב", מסביר פרופ' מ'. "היא עודדה חילופי סטודנטים, משלחות אקדמיות והשתתפות בכנסים. כל זה טוב ויפה, אלא שעכשיו הסיפור אחר לגמרי. ההחלטה היא להפוך את כל לימודי התואר השני והשלישי לאנגלית, למעט חוגים ספציפיים כמו תלמוד או לשון עברית, ולהשאיר רק את לימודי הבוגר בעברית. זו אמנם החלטת הנהלה שלא עברה את אישור הסנאט והמוסדות הרשמיים, אולם היא מסמנת מגמה. הם מנסים לשמור את הנושא על אש קטנה, כי הם מבינים שמדובר במהלך דרמטי עם השלכות אדירות. אגב, לא רק על האוניברסיטה העברית אלא גם על אוניברסיטאות אחרות, שלא ירצו 'להישאר מאחור'.
"בטווח הארוך, נטישת העברית תשנה באופן מהותי את תוכניות הלימודים, את אופי הסגל האקדמי ואת אוכלוסיית התלמידים שתגיע לאוניברסיטה. ההבחנה בין תואר ראשון לתארים מתקדמים לא אפשרית, כי מדובר באותם מרצים ואי אפשר באמת לעשות את הניתוק הזה. השלכות לדוגמה: אוכלוסיות מהפריפריה הגאוגרפית והחברתית יפסיקו להגיע. מעט מאוד חרדים, אם בכלל, יוכלו להשתלב באוניברסיטה שחיה ופועלת בשפה שאותה התחילו ללמוד בגיל 24, ויש הבדל בין קורסי בסיס שצריך לעבור לתואר שלם שמועבר בשפה מקצועית גבוהה.
"השינוי ייתן עדיפות אדירה לקליטה וקידום של חברי סגל מחו"ל על פני חברי סגל ישראלים. קח את המרצה הממוצע שאנגלית איננה שפת האם שלו. גם אם הוא מסוגל להעביר הרצאות בכנסים בחו"ל, אם הוא לא חי כמה שנים טובות בארה"ב – הסיכוי שלו להגיע לשליטה באנגלית באותה רמה שבה הוא שולט בעברית נמוך. מרצה כזה, שיעמוד מול סטודנטים מהעולם שאנגלית היא שפת האם שלהם, יהיה בעמדת נחיתות מובנית מולם. מדברים הרבה על זליגת מוחות, בינאום האוניברסיטה הוא מתכון מובהק להגדלת זליגת המוחות".
פרופ' כ' נחרץ הרבה יותר: "הנושא הזה דובר בעבר ועלה לדיונים אולם לא התקבל ונדחה, ולפני כמה ימים שמעתי שהוא עולה שוב על הפרק. נראה לי הזוי לחלוטין שהאוניברסיטה העברית, שקמה על ברכי המאבק לכינונה של ישראל כמדינה עברית עם אקדמיה עברית, תוביל מגמה הפוכה של ניתוק האקדמיה מהחברה הישראלית. צעד כזה יוביל לכך שהמרצים והסטודנטים יפסיקו לשרת את החברה פה, ויהיו עם הפנים לחוץ. האוניברסיטה תפסיק לדבר עם החברה הישראלית. אני מבין שהאוניברסיטה נמצאת במצוקה ורוצה למשוך תלמידים סינים, קוריאנים, יפנים ואמריקנים, כי הם משלמים בדולרים מה שהסטודנט הישראלי משלם בשקלים. אבל יש דרכים אחרות לעשות את זה, למשל לפתוח מסלולים ייעודיים נפרדים".
כיצד המהלך ישפיע על המחקר?
"כבר היום חוקר בפקולטה למשפטים שרוצה להתקדם חותר למטרה אחת, פרסום בכתבי עת אמריקניים. הואיל וכתבי העת הללו לא מתעניינים במשפט ישראלי, הוא צריך לחקור את המשפט האמריקני. הפקולטה בכללה כמעט לא משרתת את פיתוח המשפט המקומי, כפי שעושות הפקולטות למשפטים בכל מוסד נורמלי בעולם. נגזרת נוספת היא הסללה לרילוקיישן. אם הצעיר שהתמחה במשפט האמריקני לא יקבל תקן פה, הוא ילך עם הדוקטורט שלו לאוניברסיטה אמריקנית שתשמח להיעזר בשירותיו. אם ההחלטה העגומה הזו תתקבל, היא תקטין מאוד את התרומה של האקדמיה לחברה שבתוכה היא פועלת, ותעודד הגירה. זהו מהלך אחרון של עצם שהתרוקנה מהסידן שלה".
בחלונות הגבוהים לא רואים את זה?
"הם פרובינציאליים מאוד. בתודעה שלהם ישראליות היא נחיתות. לצערי האווירה בישיבות הסגל הבכיר היא פוסט־ציונית באופן מובהק. פרופסורים שלא קיבלו תקן בהרווארד, רוצים להפוך את העברית להרווארד. אולי זה קשור גם לכך שלאוניברסיטה יש בעיה בגיוס תלמידים. בשנים האחרונות אחוז התלמידים הערבים צמח בשיעור חד, ומגיע למחצית בחלק מהחוגים. הבעיה היא שהעברית שלהם מאוד חלשה והם מתקשים לעבור את המבחנים, ומבחינתם אנגלית היא פתרון אפשרי. אלא שלפתרון הזה יש מחיר. סיכויי ההשתלבות שלהם במרחב הישראלי יקטנו מאוד, והבדלנות של האוכלוסייה הערבית רק תעמיק".
"האוניברסיטה לא תודה בזה, כי מדובר במהלך שחייב לצלוח את כל המשוכות הפנימיות לפני שיוצאים איתו החוצה", מסביר פרופ' ש', ומצביע על בעיה נוספת: "רפורמה כזו תחריב את לימודי הרוח בכלל ואת לימודי היהדות בפרט. מי שהעביר פעם הרצאה במדעי היהדות באוניברסיטה אמריקנית מכיר את התופעה: אתה יושב מול סטודנטים אינדיאנים, היספאנים, יפנים או לבנים, שהקשר שלהם לטקסט מקרי וקלוש. רמת העומק שאתה יכול להגיע אליה מזערית, והדיונים מדשדשים במי אפסיים. בינאום האוניברסיטה ירחיק ממנה את הסטודנטים המקומיים המבריקים ששוחים במקורות ויכולים להעשיר את המחקר, ויכניס אליה סטודנטים שלא יתרמו דבר למדע".
אתה לא רואה יתרון בכך שתלמידים יהודים מחו"ל יוכלו ללמוד באוניברסיטה?
"כבר הרבה שנים שהמוסד מפעיל בית ספר לתלמידי חו"ל. במקור הוא היה מפעל ציוני שנועד לצעירים יהודים שמגיעים ארצה לשנה־שנתיים, ובאמצעותו הם הכירו את החברה הישראלית. כל תלמיד נדרש לעבור מבחני פטור בעברית כדי להיות סטודנט מן המניין, אבל היום מנסים לחנוק את בית הספר הזה. ברירת המחדל כיום היא שאת הדוקטורט כותבים בעברית. כשזה ישתנה, לא רק אוכלוסיית התלמידים תשתנה אלא גם הסגל".
פרופ' א' דווקא תומך במהלך: "אנחנו חיים בעולם גלובלי, והזירה האקדמית היא בינלאומית. ישראל היא בועה קטנה, ומספר דוברי העברית מזערי. אנחנו אמנם מאוד חשובים בעיני עצמנו, אולם המצב הוא שהעברית איננה שפה רלוונטית בעולם החדש. כדי להתקדם ולהשפיע על השיח המחקרי בעולם אתה צריך להיות אזרח העולם הגדול, בעיקר בתחומי המדעים המדויקים. מבחינתי לא יזיק גם לתלמידי שנה א' בתואר ראשון לעבור ללמידה ומחקר באנגלית ולהיפתח אל המערב".
פרופ' באוניברסיטה: "נטישת העברית תשנה באופן מהותי את תוכניות הלימודים, את אופי הסגל ואת אוכלוסיית התלמידים. השינוי ייתן עדיפות אדירה לחברי סגל מחו"ל על פני ישראלים"
בור תקציבי
אי אפשר שלא לחבר בין הפרשה ובין המשבר התקציבי של האוניברסיטה. על המוסד הוותיק רובצים חובות עתק אקטואריים בגובה 14 מיליארד שקלים. עיקרם נובע מהתחייבויות של המוסד לתשלום פנסיה תקציבית לעובדים הוותיקים. אגב, לפי דו"ח הממונה על השכר באוצר, נכון ל־2016 מימנה האוניברסיטה כ־3,700 משרות, כאשר עלות השכר הממוצעת עומדת על כ־23,800 שקל לחודש, והברוטו הממוצע עומד על כ־18,200 שקל לחודש. תנאי הפנסיה התקציבית שהעניקה האוניברסיטה העברית לעובדיה חרגו באופן פראי מהמקובל בשירות הציבורי, והסתמכו באופן מוחלט על נדיבות הכיס הציבורי.
האוניברסיטה לא בלחץ, כי היא יודעת שהאוצר תמיד יגבה אותה ולא ייתן לה לקרוס. בתחילת השנה הגיעו האוניברסיטה והאוצר לסיכום שלפיו המדינה תזרים סכום של 700 מיליון שקל לקופת המוסד כדי לסייע לו להתמודד עם הגירעון, בתמורה להסכמה על תוכנית הבראה. האוצר לא דרש להחזיר חלק מחובות האוניברסיטה באמצעות מימוש מגרשים ונכסים בשווי מיליארדי שקלים הפזורים ברחבי הארץ. הזרמת הכספים הובילה לכך שתקציבה של העברית הוא הגבוה ביותר מכל האוניברסיטאות: 1.6 מיליארד שקל, הכוללים 350 מיליון שקל לסעיף 'התייעלות והבראה'. אלא שבמקביל, הנהלת האוניברסיטה סיכמה עם ועד העובדים בסוף אוקטובר על מתן קביעות למאות עובדים בטווח המיידי ומאות נוספים בהמשך, תוך הסתרת ההסכם מפקידי האוצר. העלות התקציבית של ההסכם החדש היא תוספת של עשרות מיליוני שקלים לשנה.
"השאלה היא בעבור מה מעביר משלם המיסים את סכומי העתק הללו", תוהה פרופ' כ'. "אם האוניברסיטה לא חשה מחויבות עמוקה לקהילה שמחזיקה אותה בחיים, אני לא רואה הצדקה ערכית לנדיבות המופרזת של האוצר".
פרופ' מנחם בן־ששון, שפרש מתפקיד נשיא האוניברסיטה במארס האחרון לאחר שמונה שנים, התבקש על ידי הנשיא הנכנס פרופ' אשר כהן לכהן כנגיד האוניברסיטה כדי לסייע בגיוס תרומות. בן־ששון השוהה בחו"ל התחמק מלענות על שאלות 'מקור ראשון'. "התחלנו את התהליך בזמנו", אמר. "המערכת מסודרת מאוד ויש חברים שאחראים לתחום, אני לא מעודכן". הוא הפנה אותנו לדוברות המוסד. הרקטור פרופ' ברק מדינה הכחיש את המידע שהגיע לידינו. בשיחה איתו טען כי רק הלימודים בתחומי המדע הניסויי יעברו להוראת אנגלית.
בהמשך קיבלנו את תגובת האוניברסיטה, שנוסחה באופן דו־משמעי: "הנהלת האוניברסיטה העברית לא קיבלה החלטה בנושא. האוניברסיטה שואפת שהתוכניות המחקריות לתואר מוסמך במדעים הניסויים יהיו בשפה האנגלית, אך טרם התקבלה החלטה גורפת. הגידול במספר הסטודנטים הבינלאומיים וחשיבות הלמידה והמחקר בשפה האנגלית, המגדילים את אפשרויות הקידום בעולם המדעי, מעלים את הצורך בתוכניות מחקר בשפה האנגלית. שאר תוכניות המוסמך ימשיכו כנראה להיות מוצעות גם בעברית, לצד פיתוח תוכניות נוספות בשפה האנגלית".
ניכר שכל מילה בהודעה מחושבת, ולפיכך כדאי להתעכב על שני ניסוחים המותירים פתח לפרשנות: "טרם התקבלה החלטה גורפת", ו"שאר תוכניות המוסמך ימשיכו כנראה להיות מוצעות גם בעברית".
