בארגון NGO Monitor מברכים על פרסום הנוהל החדש המאפשר לסרב לבקשות רישום של ארגוני סיוע הומניטריים המנצלים את הכסות ההומניטרית לצורך פגיעה במדינת ישראל. בין היתר קובע הנוהל כי ניתן יהיה לסרב להעניק אשרות והיתרים לפעילות לאנשי ארגונים המעורבים בפעילות דה-לגיטימציה נגד ישראל, קוראים לחרם, או מכחישים את טבח 7 באוקטובר.
פרופ' ג’ראלד שטיינברג, מייסד ונשיא NGO Monitor, מסביר בשיחה עם מקור ראשון כי "מדובר בנוהל שעד היום בכלל לא היה קיים. מאז 1967, לא היה שום נוהל שקובע כיצד מדינת ישראל מאשרת פעילות של ארגונים ששולחים פעילים בתחום הסיוע ההומניטרי וזכויות אדם בתוך גבולות ישראל. הנושא היה מנוהל על ידי משרד הרווחה. ב-67' היו 12 ארגונים שמאז המשיכו לקבל כל שנה אישור לפעילות שלהם, אישור שכולל גם אשרות כניסה (ויזות) המאפשרות להם להכניס את האנשים שלהם לארץ בלי שום בדיקה. משרד הרווחה טען לאורך השנים, ובצדק, שאין לו את הכלים לבחון אם מדובר באנשים שפועלים נגד מדינת ישראל, עוסקים בחרמות למיניהם וכדומה. לפני שנים היה ברור שצריך לשנות את המנגנון, אבל זה לא קרה, עד עכשיו. נכון שלפעמים היו מתייעצים עם השב"כ לפני הוצאת הויזות, אבל הכל היה 'אד הוק', נוהל מסודר לא היה".
אלא שתחת הכסות ההומניטרית הלך והתברר לאורך השנים שישראל למעשה מעניקה חופש פעולה בגבולותיה לארגונים שפועלים נגדה: "ב-67' היה מדובר ב-12 ארגונים והיום כבר מדובר בלמעלה מ-160 ארגונים. עם השנים הלך והתברר שחלק מהארגונים שפועלים תחת הכותרת של ארגוני סיוע הומניטרי בינלאומי מאוד פעילים בנושא של החרם על ישראל, מאוד פעילים בתחום של ה-BDS, של יצירת דמוניזציה נגד מדינת ישראל והכפשה שלה, הפצת טענות לאפרטהייד ופשעי מלחמה. ארגון שנכנס לישראל ומכניס אנשים לפה, לכאורה בטענה שהוא מסייע לפלסטינים שזקוקים לסיוע, מתברר שעוסק בעיקר בתעמולה. לכן היה כל כך חשוב לעשות סדר בתחום הזה, וכעת זה נעשה על ידי משרד התפוצות והמאבק נגד אנטישמיות".
לדברי פרופ' שטיינברג, שיעורם של הארגונים העוסקים בפעילויות מסוג זה מתוך כ-160 ארגוני הסיוע הבינלאומיים הפועלים בהיתר מטעם מדינת ישראל איננו מבוטל, "מדובר על עשרות ארגונים, זו לא תופעה שולית. וחשוב מכך, מדובר גם בכמה מהארגונים המשמעותיים ביותר מבחינת עוצמתם, מבחינת התקציב שהם נהנים ממנו והיכולת להשפיע במסגרות בינלאומיות כדוגמת האו"ם או התקשורת הבינלאומית. הם מנהלים פה בישראל משרדים, מקבלים אשרות כניסה עבור כל העובדים שלהם".
כדוגמה לארגון אחד שכזה מביא פרופ' שטיינברג את Norwegian Refugee Council (NRC), ארגון ממשלתי למחצה של נורווגיה שממומן גם על ידי USAID בארה"ב וגם על ידי האיחוד האירופי וכמובן נורבגיה. "מדובר בארגון עם תקציב של עשרות מיליוני דולרים בשנה, שמאוד פעיל בתחום התעמולתי נגד מדינת ישראל", מציין פרופ' שטיינברג.
שטיינברג לא חושש שעצירת פעילותם של ארגונים מסוג זה תטיל על ישראל את הצורך להיכנס לוואקום שייווצר ולסייע מתקציבה, "הטענות הללו תמיד נשמעות, ממש כמו שהיה תמיד בנוגע לאונר"א. דווקא במקרה הזה אני הרבה פחות חושש, כי לא מדובר בארגונים כמו אונר"א עם תקציב של מיליארד דולר בשנה. הם לא מספקים כל כך הרבה סיוע. ויש גם את הטענה שמשמיעה ד"ר עינת וילף ואני מסכים אתה מאוד שאין רק שתי אפשרויות, או שהכסף יגיע מארגונים בינלאומיים או מישראל. הפלסטינים צריכים להתחיל לקחת אחריות על עצמם. במקום להשקיע ב-500 קילומטר של תשתית טרור מתחת לאדמה, להשקיע באוכל, במקומות עבודה, וכל זה. אבל זה מעבר לתחום שאני עוסק בו. עיקר העניין הוא שיפסק המצב הנוכחי שבו מדינת ישראל מעניקה אוטומטית אשרות כניסה והיתרים לפעול פה בישראל, לדבר עם תקשורת, לדבר עם דיפלומטים ולהגיד כמה ישראל פוגעת בחפים מפשע וכל הסיפורים האלה. זה היה צריך להיעשות מזמן וטוב שזה קורה עכשיו".
