שובה של תמר רביניאן למסך הקטן תפס את הקהל הישראלי בתוך סערת רגשות לאומית. סדרת הריגול הבדיונית שעוסקת ביחסים הטעונים בין ישראל לאיראן תחת האיום הגרעיני הלכה והתמזגה עם המציאות שאחרי 7 באוקטובר. אם בעבר חשבנו שזה שהישראלים מצליחים לחסל את ראש אגף המודיעין במשמרות המהפכה זה תרחיש מוגזם, שלא לומר מופרך, הנה זה קרה עם חיסולו המסתורי של איסמעיל הנייה ומעט אחר כך במתקפת הביפרים המדהימה. במצב שבו המציאות עולה על כל דמיון, אפשר גם לקרוץ בשובבות כמו בסטורי הוויראלי שהעלתה ניב סולטן כתגובה לאירוע חיסול שביצעה ישראל.
ואכן, "טהרן" הקדימה לא פעם את המציאות הישראלית בסצנות שנראו דמיוניות בזמן כתיבתן אך התממשו במלוא עוצמתן. גם בכתיבת העונה הרביעית, שנמצאת כרגע בשלבי הפקה, התרחש מקרה דומה: "התחלנו כבר לעבור על העונה הרביעית", מספר הבמאי ויוצר הסדרה דני סירקין שנמצא בימים אלה בלונדון, "כשכתבנו את הפרק הראשון שאלנו את עצמנו מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות, ודמיינו מתקפת טילים מצד הפרוקסים של איראן על תל־אביב. כתבנו את הפרק, כולם אהבו אותו – ואז קרה 7 באוקטובר. הם אמרו לנו שזה נורא טריגרי, שאי אפשר להראות דבר כזה עכשיו בטלוויזיה".
המלחמה גם דחתה את שידוריה של העונה השלישית של הסדרה עטורת הפרסים שצולמה זה מכבר והייתה אמורה לעלות כבר באפריל. בגלל אילוצים שונים היא עלתה רק השבוע ותשודר בימי שני אחרי החדשות בכאן 11. במציאות רגישה כמו שלנו אי אפשר להתעלם מהצל הכבד של ההווה המוטל על יצירתה. מצד אחד, הסדרה נדרשת להמשיך להיות רלוונטית ומעוגנת במציאות המעודכנת, ומצד שני עליה לשמור על האותנטיות והקסם של העולם הדמיוני שיצרה בעונות הקודמות. האיזון העדין בין הכמיהה לריאליזם לבין הצורך להתחמק מטראומות עכשוויות מעניק לסדרה ממדים חדשים של עוצמה וחשיבות.
"יש לנו מעריצים בכל העולם", אומר סירקין בגאווה, "רוב העוקבים שלי באינסטגרם הם אנשים מכל מיני ארצות שרק מתים לדעת מתי עונה שלוש חוזרת. אנשים מהודו, מאוסטרליה, גם הרבה איראנים שממש מתחננים לדעת מתי היא עולה. הם צופים בסדרה בכל מיני דרכים לא חוקיות ואפילו מתרגמים אותה לפרסית. פעם מישהו כתב לי מאיראן, וכדי להוכיח שהוא אכן גר שם, הוא יצא לרחוב, צילם תמונה שלו בטהרן ושלח לי. הייתי בהלם. יש שם אנשים אמיצים".
המעבר של "טהרן" לשירותי הסטרימינג של אפל הזניק את הסדרה לליגה אחרת לגמרי: סטים מושקעים ומלוטשים, אפקטים ויזואליים ברמה קולנועית, צילום אמנותי שנותן תחושה של סדרת יוקרה בינלאומית ושחקנים הוליוודיים שהצטרפו לצוות. בעונה הקודמת הייתה זו גלן קלוז, ששיחקה את מרג'אן מונתזמי, בריטית שחיה שנים ארוכות באיראן ומנסה לפעול נגד המשטר האיראני, וחוסלה בפרק האחרון. כעת מצטרפים אל הסט היוקרתי יו לורי, ד"ר האוס בשבילכם, שמגלם מפקח גרעין, והשחקן הוותיק ששון גבאי שמגלם סוכן מוסד ותיק.
אף שהסדרה נראית איראנית למהדרין, היא מצולמת כבר שנים באתונה, שלמשך תקופה של מספר חודשים לובשת סממנים איראניים לכבודה. "מאחר שהמימון בשנתיים האחרונות הוא של אפל, זו למעשה סדרה מאוד גדולה", מתאר סירקין את מערך ההפקה המורכב, "אנחנו צוות של כ־30 ישראלים, וצמודים אלינו ראשי מחלקות יוונים. אבל הדבר שהכי מרגש אותנו הוא שיתוף הפעולה עם הקהילה המקומית. יש איתנו בהפקה אנשים שגלו מאיראן, ממש ברחו ממנה ומצאו מקלט באתונה. הם עובדים איתנו כיועצים, כמתרגמים, כמסייעים לארט וכותבים שלטים בפרסית. התופרת שלנו היא בחורה איראנית שתופרת את כל התלבושות. אנחנו סוגרים רחובות שלמים באתונה ופשוט הופכים אותם לאיראן. משנים את כל השלטים, מכניסים עמודי תאורה כמו שיש בטהרן, שמים קופסאות צדקה בפרסית, מחליפים את כל לוחות הרישוי למכוניות איראניות. המעצב האמנותי שלנו יואל הרצברג מפקד על כל המשימה הזאת. אתונה היא עיר נורא בעייתית כי כולה מכוסה בגרפיטי", הוא מוסיף, "אנחנו בוחרים רחוב ומביאים לשם איזה 20-30 צבּעים שיסדרו אותו, שינקו אותו מכל הגרפיטי. ואז אנחנו גומרים לצלם, ולמחרת יש שם שוב גרפיטי", הוא צוחק.
נראה שלא משעמם אצלכם אף פעם.
"תמיד מאוד כיף ומעניין ויש הרבה הרפתקאות. שלושה ימים לפני סיום הצילומים החלה שביתת השחקנים של הוליווד. ערכנו מסיבת סיום ושניים מהשחקנים הראשיים של העונה, שון טוב ופיניקס ריי גילחו את הזקנים שלהם והסתפרו. היינו בטוחים שנשוב לצלם בעוד חודשים רבים ולכן שלחנו אותם לארצותיהם. אבל אחרי יומיים קיבלנו אישור מיוחד מהאיגוד האמריקני לסיים את הצילומים. פיניקס המסכן רק נחת באוסטרליה לבקר את הבת שלו שנולדה ונאלץ לעלות מיד על מטוס בחזרה ליוון. שון טוב יצא לחופשה באיים. והתחלנו במרוץ מטורף להתאים להם פאות וזקנים מלאכותיים. המאפרת הראשית מצאה פאה לפיניקס, והמאפר היווני עלה על סירה מהירה לאי ששון טוב נח בו והתאים לו במהלך היום זקן מזויף באיזו כנסייה שהם מצאו. מעניין אם הצופים יצליחו לאתר את השיער המזויף".
איך מגיבים עוברי אורח כשהם נקלעים לזירות הצילום שלכם?
"הם מאוד סקרנים, זה מאוד מעניין אותם", הוא משיב, "לפעמים אלו עוברי אורח מהקהילה האיראנית והם מגיבים בצורה מאוד חזקה. בעונה הראשונה היינו צריכים לצלם הפגנה. שמנו שלטים של חומייני בכיכר המרכזית של אתונה וארגנו שם צילומים. פתאום הגיע איזה איראני, מתנגד משטר, והתחיל לתלוש את השלט של חומייני. רצנו והסברנו לו שאנחנו ישראלים ושאלו רק צילומים לסדרה. רק אז הוא נרגע. אבל הוא ממש זעם לראות תמונה של חומייני באמצע העיר שבה הוא מחפש מקלט. ובכלל, לפגוש את הפליטים האיראנים זה תמיד מדהים", אומר סירקין, "אלו אנשים שעברו טלטלות קשות ולפעמים עינויים מהמשטר. ופתאום הם עובדים עם ישראלים בשיתוף פעולה מדהים. אחד הניצבים לקח אותי פעם הצידה והראה לי תמונה של עצמו במדי משמרות המהפכה. הוא היה קצין אבל מאס בשלטון וברח ליוון".
הריאיון המלא יתפרסם מחר (ו') במגזין מוצש של מקור ראשון
