יותר מחצי מיליון תלמידי המחוז החרדי במשרד החינוך יצעדו בא' אלול לבתי הספר. על ניהולו של המחוז הגדול ביותר במשרד החינוך אמון כעת שי קלדרון, אחרי שבמשך כעשור הוא היה אחראי על החינוך הממלכתי־חרדי – הממ"ח.
המחוז החרדי במשרד החינוך משרת מוסדות רבים ומגוונים: ישיבות קטנות, ישיבות פטור, מוסדות מוכרים שאינם רשמיים (מוכש"ר) ורשתות חינוכיות. כיום הממ"ח הוא כ־6 אחוזים מהמחוז החרדי כולו. "כשהגעתי כמעט לא היו גני ממ"ח, היו 28 בתי ספר שרובם קטנים מאוד ונאבקו לשרוד", מספר קלדרון. "רובם בתי ספר של חב"ד שחיפשו חלופה תורנית יותר לממ"ד, שעד אז הם היו חלק ממנו. בסוף שנת תשע"ה הממ"ח התחיל לפרוץ, נפתחו בתי ספר צומחים והצטרפו עוד קהילות. בתוך עשור הגיע הממ"ח ל־80 בתי ספר ו־250 גנים עם 17,336 תלמידים, ומיזמים כמו בית ספר לילדים חולים, מרכז מחוננים וחווה חקלאית חרדית".
קהילות מגוונות הצטרפו לממ"ח, למשל חוזרים בתשובה שלא מצאו בתי ספר שיתאימו לאורח חייהם, חרדים מודרנים, עולים מחו"ל שחיפשו רמה גבוהה בלימודים תורניים ובמקצועות החול, חרדים־לאומיים ועוד. בשנת הלימודים שחלפה נפתחו לראשונה שני בתי ספר ממ"ח לציבור החסידי בירושלים ובבית־שמש.
אבל הקפיצה הגדולה התרחשה בחודשים האחרונים. אחרי שיחות עומק רבות שקיים קלדרון עם נציגי אדמו"רים ורבנים, הצטרפו לממ"ח 8,000 תלמידים חדשים הלומדים בכ־30 בתי ספר ובכ־50 גנים, ואיתם מאות עובדי הוראה. "זו דרמה אמיתית", אומר קלדרון. "מדובר על קפיצה של כמעט 50 אחוזים. כ־1,500 תלמידים מהקהילה של הרב אברג'ל בדרום, ועוד רבים מחסידויות מרכזיות – בעלז, צאנז, קרלין ועוד. אלה כבר לא חסידויות קטנות כמו החסידות הקטנה במרכז הארץ שלפני ארבע שנים הצלחתי לשכנע אותה להצטרף. הצטרפות של בעלז וצאנז זה משהו אחר".
קלדרון נפגש עם נציגי האדמו"רים, שרבים מהם אנשי חינוך. בהתחלה הם הגיעו אליו בשעות מאוחרות כשהמשרדים כבר היו ריקים, והיו גם פגישות שהתקיימו בעזרות נשים של בתי כנסת. "נכנסתי לעזרת הנשים וראיתי מולי שלושים איש, כולם עטורי זקנים ומגבעות, יושבים סביב השולחן. בכל שלב הפגישות נראו קצת אחרת, אבל תמיד הם היו ביחד. הסברתי להם מה היתרונות ומה המהלך ידרוש מהם. היה חשוב שהם ידעו גם מה החסרונות, למשל מחויבות ההעסקה למורים. בעמותה פרטית בחינוך הפטור, אם משהו בהתנהלות המורה לא מוצא חן בעיני המנהל, הוא ישר נפרד ממנו לשלום. הם היו צריכים להבין שבממ"ח המורים הם עובדים עם זכויות, יש הסתדרות מורים, יש תהליכי הערכה מקצועיים. אם מנהל לא מרוצה ממורה הוא צריך לעבור תהליך מובנה של הערכת עובד. זו רק דוגמה אחת לנקודה שיש בה יתרונות וחסרונות – הם מאבדים את הגמישות שהם התרגלו אליה לטובת איכויות מקצועיות".
זו הסכמה לוותר על כוח.
"ודאי. הם מוותרים על הכוח אבל הם ירוויחו מהוויתור כי הם יהיו הרבה יותר מקצועיים, רחבים ומשוכללים. הסברתי להם איך נראה מנהל שבונה תוכנית עבודה מסודרת, שמפסיק לעבוד בשלוף ומתחיל לעבוד באופן מתוכנן. אחד המוטיבים המרכזיים של הכניסה לממ"ח הוא התכנון, הארגון והסדר. כבר לא קופצים ומגיבים לכל יוזמה. צריך לתכנן שנה ולתכנן תקציב בהתאם ליעדים, וזה שינוי של תרבות ארגונית".
הראיון במלא יפורסם מחר (יום ו') ב"יומן"
