ההישג הנכבד של צה"ל השבוע בעזה היה ההכרזה "הושגה שליטה מלאה בציר פילדלפי". רצועת הגבול בין עזה למצרים, שהפכה לציר ההתחמשות העיקרי של חמאס וארגוני הטרור, עומדת תחת השגחה של עיניים ישראליות אחרי זמן רב שהופקרה. ההשתלטות על הציר מתרחשת עשרים שנים בדיוק אחרי אסון הנגמ"ש, בכ"א אייר תשס"ד, שבו נפלו חמישה חיילים – סרן אביב חקאני, סמ"ר ליאור וישינסקי, סמ"ר זאור סמיילייב וסמל אלעד כהן. החמישה, חברי צוות איתור המנהרות, נהרגו לאחר שרקטת RPG שנורתה לעברם חדרה לנגמ"ש שבו נסעו על הציר וגרמה לפיצוץ חומר הנפץ בתוכו.
יום קודם לכן התפוצץ נגמ"ש אחר סמוך לעיר עזה, לאחר שיצא מפעילות מבצעית בעיר ונהרגו בו שישה חיילים. שני האירועים נודעו לימים כ"אסון הנגמ"שים".
כעת צה"ל סוגר מעגל: חיילינו שבים לסכל את פעילות הטרור בציר ולחנוק את התעצמות המחבלים ברצועה. במסגרת הלחימה בציר הסמוך לגבול אותרו השבוע עשרים מנהרות חוצות גדר, שחלקן היו מוכרות לישראל קודם לכן. עוד אותרו 82 פירים סמוך לציר, בתוך רפיח, ובצה"ל פועלים לחקור אותם ולהשמידם.
למרות תקרית הירי השבוע עם צבא מצרים, שבמהלכה חיילים מצרים ירו לעבר כוחות צה"ל ושני חיילים מצרים נהרגו מירי התשובה, הקשר השוטף עם קהיר נמשך. במשך כל הפעילות צה"ל דיווח למצרים על ממצאיו לאורך הציר.
למרבה הצער, השבוע גם נהרגו שלושה חיילי צה"ל בקרבת רפיח במהלך התמרון לכיבוש העיר: צוות קרב של חטיבה 12 הגיע למתחם בית ספר של אונר"א, שבו ממוקמים גם מסגד ומרפאה, לאחר שטיל נגד טנקים נורה לעברו משם. בפעילות איתרו הכוחות אמצעי לחימה רבים, וכן גילו פירים בתוך כיתות בית הספר המובילים לרשת מנהרות רחבה. במהלך הסריקות באזור התפוצץ מטען שמוקם בפיר ממולכד במרפאה. מהפיצוץ נהרגו לוחמי גדוד 50 של חטיבת הנח"ל, סמ"ר אמיר גלילוב, סמ"ר אורי בר־אור וסמ"ר עידו אפל.
החזרה לציר פילדלפי היא מעין הכאה על חטא: בחשיבה לקראת ההתנתקות ב־2005, עם יציאת כוחות צה"ל מעזה, היו שביקשו בממשלת אריאל שרון להשאיר כוח צה"לי בציר פילדלפי, מתוך הבנה שמדובר בנקודה אסטרטגית, השולטת על הקשר בין הרצועה לחצי האי סיני. לבסוף נקבע כי השארת הכוח שם תיתפס כניסיון ישראלי לתקוע יתד ברצועה, ולפיכך הוחלט לפתור את הבעיה בהסכם עם קהיר, שבמסגרתו יוצבו לאורך הציר 750 חיילי משמר הגבול המצרי, והם יטפלו במנהרות. לשם כך אישרו הממשלה והכנסת שינוי בהסכם השלום עם מצרים, ולמעשה פגעו בפירוז של חצי האי סיני – מאבני היסוד של ההסכם.
פינוי כוחות צה"ל מציר פילדלפי בספטמבר 2005 היה אקורד הסיום של תוכנית ההתנתקות: אחרון החיילים הישראלים יצא לכרם־שלום, ומאז ועד השבוע לא שבנו למעבר רפיח. אלא שעקב הנסיגה הישראלית גברו מאוד הברחות אמצעי הלחימה מסיני לעזה, וככל הנראה כללו רקטות ארוכות טווח, טילים נגד טנקים, חומרי נפץ ושאר מרכיבים לייצור נשק – כל האמצעים ששימשו מאז נגד חיילים ואזרחים ישראלים, בלי שאיש פיקח עליהם קודם לכן.
אתגר ארוך שנים
החזרה אל הציר ניצבת גם כיום בלב מחלוקת פוליטית בישראל: בצד אחד רואים זאת ככורח של המאבק בטרור, ובצד השני סוברים כי מדובר בפעילות חסרת תוחלת.
"זהו אירוע מטורף", אומר יוני ורנר, יושב ראש מזכירות היישוב שלומית בעוטף עזה. "זה ציר שמחבר בין חמאס לעולם. נתיב החמצן שלו. משם הוא מקבל תחמושת, כסף וכל מה שחשבנו שמנענו ממנו. המצרים תומכים בזה, כי הבדואים בסיני גורפים רווח כלכלי מההברחות לחמאס, וככה הם לא 'משגעים' את הממשל המצרי".
השחקן שלמה וישינסקי, שבנו ליאור נהרג לפני עשרים שנה באסון הנגמ"ש, מציג זווית ראייה שונה: "זו שמירה על ציר שאינו גבול עם מקום אחר, ולכן היא מורכבת", הוא טוען. "רוחב הציר הוא כ־14 מטרים, וקשה לאבטח אותו לאורך זמן".
לדבריו, אתגר השמירה על הציר היה בעיה במשך עשרות שנים. "במלחמת ששת הימים כבשנו את סיני, והעזתים מרפיח התנחלו שם", הוא מסביר. "לא היה גבול ברור. הסכם השלום עם מצרים קבע שהגבול יהיה ציר פילדלפי. כשהבן שלי שירת שם הוא אמר לי, 'אם יש בני משפחה מעבר לציר – המשפחה מרפיח תגיע בכל מקרה, גם אם תצטרך לעבור מתחת לאדמה'. כך החלו המנהרות".
המנהרות שימשו את המשפחות גם לצורך עסקי. "כדור קלצ'ניקוב שעולה במצרים שקל עלה בארץ שבעה שקלים", טוען וישינסקי. "העזתים התחילו להבריח נשק ולמכור אותו. לא היה לנו ניסיון עם מנהרות, ובצה"ל הקימו צוות מנהרות של הנדסה קרבית, אבל לא תמיד הצליחו לגלות את המנהרות".
צה"ל נקט פתרונות מגוונים בניסיון לאבטח את הציר ולמנוע הברחת נשק דרכו לארגוני הטרור: אבטחה שוטפת, קיר ברזל והרס מבנים פלסטיניים סמוכים. אבל הפתרונות לא הספיקו, וצה"ל לא ידע כיצד לעקור את הטרור ברפיח מן השורש, במיוחד מאז שהרשות הפלסטינית שלטה בעיר.
וישינסקי מקווה כעת שישראל לא תאריך שהות בציר. "תמיד היו לנו צרות בפילדלפי, וגם שמשון הגיבור לא ממש הסתדר שם", הוא אומר, "זה הגבול בין הפלסטינים למצרים, לא הגבול שלנו. הם לא יאהבו אותנו אף פעם, וכדאי לפתור את המצב בהסדר מדיני".
ורנר, תושב העוטף, לא שותף לתקוותו של האב השכול. לדבריו, ישראל חייבת להמשיך להחזיק בציר כל עוד חמאס מאיים על ישראל. "לתושבי העוטף אומרים שנעשה 'חומת מגן': ניכנס חזק בחמאס, ובהמשך נעשה 'כיסוח דשא', כמו ביהודה ושומרון", מתאר ורנר את תוכניות הצבא. "ההבדל הוא שביהודה ושומרון אין גבול שכל הזמן נכנסים בו אמצעי לחימה. אין לנו זכות לחשוב לא להישאר בציר הזה. אם יחליטו לא להישאר בפילדלפי, נקבל בתוך כמה שנים חמאס חזק ויציב".
