הילה סעדה הייתה זקוקה לשיחת סמול־טוק די מתמשכת לפני שניגשנו לריאיון. "את מדברת איתי ואני אומרת מה, רגע? איפה שיחקתי, מה היה?" כן, מוזר לה להתראיין עכשיו. החיים עצרו מלכת ב־7 באוקטובר, ופתאום היא מוצאת את עצמה חוזרת לנוהל צילומים וראיונות, עם עלייתה לשידור של סדרת הנוער החדשה בהשתתפותה, "בני מצווה", המשודרת בכאן 11.
הסדרה עוסקת בחבורת ילדים שמתגוררים ביישוב דתי וחוגגים את שנת המצווה שלהם. אביתר וטוהר הם אח ואחות שנולדו באותו תאריך בהפרש של שנה, שמתקיימים ביניהם יחסים של אהבה אבל גם של קנאה ותחרות. כשהמשפחה נקלעת לקשיים כלכליים, האם (חן אמסלם־זגורי) מחליטה שהאחים יחגגו בר־בת מצווה ביחד כדי לחסוך בעלויות. העלילה מתרחשת על רקע תעלומה מסתורית שמתרחשת ביישוב, כאשר ספר התורה היקר והנדיר של בית הכנסת נגנב, ופרס כספי גדול מובטח למי שימצא אותו. טוהר, אביתר, חבריהם ואחיהם יוצאים להרפתקה בניסיון למצוא את הספר. חלומות, מאבקים פנימיים, תהליכי התבגרות ואפילו קונפליקטים הלכתיים כמו קריאת נשים מתפתחים תוך כדי העלילה.
"אני משחקת שם את רינת, אמא של הלל", מספרת סעדה, "ילד מקסים, ההורים שלו עברו לארצות הברית ואביו שקע בחובות ונשאר שם. האם חוזרת לארץ איתו ועם כל ההתמודדות שכרוכה בזה". זו לא הפעם הראשונה שהיא משחקת אם יחידנית. גם בסרטו של חיים בוזגלו, "שער הפרחים", שיחקה אם שבעלה בכלא.
בכל פעם משאירים אותך לבד.
"כן. אלה הדמויות שלי", היא אומרת בחיוך, "זהויות מגוונות".
זו סדרה על ילדים מהציונות הדתית. איך התחברת אליה?
"אני עצמי באה ממשפחה מאוד דתית. לאמא שלי יש אח סופר סת"ם ואח שהיה מנהל ישיבה, וגם במשפחה הגרעינית שלנו אנחנו מאוד מסורתיים, אז זה לא חדש לי. אבל מבחינתי הסדרה הזאת עוסקת ביחסים והדמות שלי מדברת על קשר של אמא ובן. אמא שצריכה לגונן על הילד שלה כי האבא בעצם נעלם, אז מבחינתי זה בכלל קשור לעולמות החינוך. כשאת מקבלת תפקיד, את מנסה להבין מה הפנימיות, מה המהות של מערכת היחסים, כל השאר זה מסגרת. בכלל, זו סדרה שדווקא בתקופה הזאת מנסה לתת אור קטן לילדים, סדרה מלאה באהבה שנוצרה כדי להביא לקירוב לבבות. איזו זכות יש לנו כיוצרים ושחקנים לתת דרכה לילדים תכנים משמחים ומקרבים שיכולים למלא אותם, את הלב ואת הראש שלהם, באהבה ובערכים".
סעדה גדלה, כאמור, במגדל־העמק. בת לשני הורים שעוסקים בחינוך, השנייה מארבעה ילדים. כבר מגיל ארבע הראתה התעניינות בעולמות המשחק והבמה. "אהבתי להופיע. הייתי שרה שירים, הולכת להמון חוגים, נוסעת למחזות זמר, מצטלמת עם שחקנים, וההורים גם תמכו בזה. אבא שלי חובב צילום, והוא היה מסריט אותי כל הזמן".
הקהל מצליח לעשות את המעבר בין הדמויות שלך למציאות או שהוא משליך לפעמים מהאופי של הדמות עלייך?
"מה זאת אומרת לא הצליחו לעשות את המעבר בין התפקיד למציאות? מצוין, אני שחקנית, זה כל הכיף, להגיע עד אליה. אני לא מתעסקת בתוויות, זה לא מעניין אותי. אני חיה את חיי המלאים. אני גם בטוחה שאנשים אינטליגנטים, שהם יודעים שהשחקן משחק דמות, הם לא טיפשים. בכל אופן, אני ממש לא מתעסקת בזה וגם לא הרגשתי את זה".
היה קשה להתרגל לזה שאת מוכרת בכל מקום?
"זה היה בעוצמות גבוהות מאוד. 'להיות איתה' זו סדרה שהגיעה ל־30 אחוז רייטינג, ובאמת ונסה הייתה דמות שגררה אחריה הרבה הדים. אבל חד־משמעית לקח לי זמן להבין שאוהבים אותי ומתכוונים אליי. היום זה כבר טבעי לי יותר. אני אוהבת אנשים, אני אוהבת להקשיב למה שיש להם להגיד. אחרי ש'מלכת היופי' נמכרה לנטפליקס התחלתי לקבל תגובות גם מרחבי העולם, זה מהמם בעיניי. ואם אני חוזרת לפאזה הרוחנית, אני מרגישה שאני כלי ביד היוצר. השם יתברך נתן לי כישורים, ואני מנסה להשפיע באמצעותם".
לכתבה המלאה כפי שהתפרסמה במוסף "מוצש" של מקור ראשון
