יום אתמול, השלישי לסגר על יישובי עוטף עזה, עמד גם בסימן של מאמץ שלטוני לשכך את התסכול של תושבי האזור הנצורים. ראש הממשלה יאיר לפיד נפגש אתמול עם ראשי הרשויות באזור ואמר להם שהוא מבין היטב את הפגיעה בשגרת החיים, אך לא יאפשר למצב הנוכחי להימשך עוד זמן רב. הוא טען שישראל נערכת לכל תרחיש, ותפעל בהתקפיות נגד כל ארגון שיאיים על ביטחון אזרחי ישראל אם תידרש לכך.
"זה אומנם 'סבב' שקט, אבל הוא מלחמתי לגמרי", אומר ראש המועצה האזורית שער הנגב אופיר ליבשטיין. להערכתו האישית, ביומיים הקרובים יתברר אם הדברים מתפתחים לקראת סבב אלים, או שתוכרז חזרה לשגרה. "בינתיים", אומר ראש המועצה, "יש מתח".
אתמול השתתף ליבשטיין יחד עם ראשי הרשויות האחרים באזור בשיחות שערכו עמם ראש הממשלה יאיר לפיד ושר הביטחון בני גנץ. הוא מקפיד לשדר אופטימיות: "יש תחושה שהעסק מנוהל, שיש מי שעובד ומוביל. אבל זו תקופה לא פשוטה. יש יישובים סגורים. נחל־עוז סגור. הנהגות היישובים חזקות ואנחנו משתדלים לתת את המענה הטוב ביותר לתושבים. אנחנו ערוכים לחזרה לשגרה וגם להתפתחות מלחמתית, וסומכים מאוד על כוחות הביטחון. זה לא פשוט ולא קל, אבל אנחנו יכולים לזה".
התושבים סבלניים קצת פחות. "זו פשוט הזיה", אומר יעקב בניטה, תושב שדרות. "למזלי אשתי והקטנים יצאו כבר ביום הראשון לכיוון המרכז, לסבא וסבתא. הם עמדו בפקקים, בשיירות, בורחים מכאן כאילו אנחנו בעיצומה של מערכה. אני נשארתי בבית ומרגיש מעין מצור. אם באמת הייתה מערכה שמצדיקה סגירה כזו, ניחא. אבל מכיוון שאלו פני הדברים, זו פשוט בושה. אני מקווה שמתבשל משהו שאנחנו לא מבינים עדיין, כי אחרת זו בושה לממשלה הזו.
"בימים שאנחנו בוכים על חורבן הבית יש תחושה כאילו אנחנו מחריבים במו ידינו את ביתנו שלנו. אנחנו פה כדי לחיות ולבנות ולא כדי להסתתר ולברוח. חווינו פה שנים של הסלמות, ואי אפשר להשבית את המציאות אחרי כל מעצר. אני גם בטוח שמדינת תל־אביב מתנהלת כרגיל, עטופה בצמר גפן, בזמן שאצלנו הכול משותק. לא ייתכן שחצי מדינה כך, וחצי כך".
תושבת שדרות מיכל נריה, בת 33, חשה אף היא תסכול. "אנחנו יושבים וממתינים, וחמאס מכתיב את ההתרחשויות", היא קובעת. "אנחנו במצב של סגר אבל בלי שום לחימה, חוששים מהסלמה, ומצפים למוצא פיהם של האנשים מהצד השני. לאלפי תושבים היה קשה הרבה יותר לנסוע לעבודה, לבדיקות רפואיות או לקניות.
"כל יציאה קטנה מהעיר הפכה לסיוט. הדרכים הראשיות סגורות, וכל התנועה מתנקזת לדרכים חלופיות שנוצרים בהן פקקי ענק. לוקח שעתיים או שלוש להגיע משדרות לאשקלון. אל המרכז אין רכבות. הייתי צריכה לנסוע השבוע לפגישה בבאר־שבע, וביטלתי אותה כי חששתי שאם תהיה הסלמה אתקע בדרכים.
"הציפייה שלנו היא שהממשלה תנהל את העסק כמו שצריך. אי אפשר לשבת בסגר ולהמתין למוצא פיו של חמאס. אני מאמינה שאם הצבא והמדינה סגרו הם יודעים למה, אבל אף פעם לא היה מצב כזה. כאילו מחכים שהם יפתחו עלינו באש, ואז יירו אליהם בחזרה".
עדו טרבלסי, גם הוא תושב שדרות, הוסיף: "אנחנו משתפים את הילדים במצב, הם יודעים בכל רגע נתון מה לעשות. אנחנו לא נמצאים באיזה פחד משתק. אבל צורמת לי התחושה שכאן דברים נעצרו, ובצד השני אצל האויב הכול סבבה. הסגירה פה, מול המשך השגרה שם, מכעיסה".
ובאשר לנעשה בצד השני של קו החזית: בג'יהאד האסלאמי תובעים לשחרר את המחבל הבכיר שמעצרו גרר את ההסלמה בדרום, השייח' בסאם אל־סעדי. בנו של סעדי טען כי אביו נפצע במהלך המעצר אך נמנע ממנו טיפול רפואי ודרש שמשלחת רפואית תבדוק אותו בכלא. אלא שבארגון לטיפול באסירים הפלסטינים ציינו כי לפני שהועבר לכלא עופר הובא השייח' לבדיקה וטיפול בבית החולים העמק בעפולה. בבית החולים אישרו אתמול באוזנינו כי סעדי קיבל שם טיפול ורק לאחר מכן הועבר למעצר במתקן הכליאה במחנה עופר.חיילות מציבות דוקרנים בכביש בעוטף עזה, אתמול צילום: לירון מולדובן
