1757
בעקבות מאבק אלים בין יוונים־אורתודוקסים וקתולים, העניק הסולטן מוסטפא השלישי את החזקה בכנסיית המולד, בקבר מרים שבמורדות הר הזיתים ואת רוב שטחה של כנסיית הקבר ברובע הנוצרי בירושלים, לאורתודוקסים, שאליהם היה מקורב.
1850
שגריר צרפת באיסטנבול פנה אל השליטים העות'מאנים, המותשים מהמאבק ארוך השנים עם אברהים פחה בנו של שליט מצרים, וביקש באופן רשמי להשיב את המצב במקומות הקדושים בארץ ישראל לזה שעמד בתוקפו לפני שנת 1757. הבקשה הוגשה בשם צרפת, ממלכת סרדיניה, בלגיה, ספרד והאימפריה האוסטרית – ובקיצור, הארצות שהעניקו חסות לקתולים המקופחים. הצאר הרוסי ניקולאי הראשון, לעומתם, התנגד בתוקף לבקשה ואיים על הסולטאן אבדילמג'יט הראשון בהשבת השגריר הרוסי מאיסטנבול. הסולטאן מינה ועדה לבדיקת הדרישה.
1852
פורסם פירמאן ובו מסקנות הוועדה, שקבעה שלמעט שינויים זניחים, המצב ששרר במקומות הקדושים לנצרות מאז 1757 – יישאר בעינו. הפירמאן הזה מוכר בשם "הצהרת הסטטוס־קוו", ולמעשה תוכנו עומד בתוקף גם כיום. נכללו בו שבעה אתרים נוצריים, ונוצריים בלבד. נקבעו בו שעות התפילה לכל עדה, סדר הדלקת הפמוטים ומנורות השמן בכנסייה ואפילו על אילו מרצפות מותר לבני עדה מסוימת לדרוך.
למשל, סולם מעץ ארז העומד לרגלי אחד מחלונות הקומה השנייה בכנסיית הקבר, לא מש ממקומו זה יותר מ־250 שנה. הסיבה לכך: עד 1831 נפתחו שערי הכנסייה רק בחגים מיוחדים באישור השלטון המוסלמי. בכל זמן אחר היו השערים נעולים והנזירים הנוצרים שהו בכנסייה במעין מאסר בית. מזונם של הנזירים בני העדה הארמנית הועלה אליהם מבעד לחלון הפתוח שבקומה העליונה, והנזירים עלו בסולם כדי לצאת מהחלון. כיום אין לסולם שימוש, אך הארמנים לא ויתרו על זכויותיהם בו. האפיפיור פאולוס השישי קבע בשנת 1964 שהסולם יישאר במקומו עד שהכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוקסית יתאחדו.
הסדר קיים גם בנוגע למדרגה התחתונה בגרם המדרגות המוביל מבחוץ לקפלת הפרנקים. המדרגות שייכות לקתולים ולהם עומדת הזכות לנקותן, אך חצר הכניסה היא שטח משותף שהזכות לנקותו שמורה ליוונים אורתודוקסים. אפילו העמודים שכיפת הכנסייה נשענת עליהם נחלקים לעדות. עמודים 1 עד 4 ושלושה רבעים מעמוד 5 הם קתוליים, הרבע הנותר של עמוד 5, עמודים 6 ו־7 וחלק מעמוד 8 הם אורתודוקסיים; יתרת עמוד 8 ועמודים 9־11 נמצאים בידי הארמנים וכן הלאה. בכנסיית המולד עומדת לקתולים זכות מעבר בקו ישר בלבד מהדלת המקשרת בין כנסיית קתרינה הקתולית, דרך כנסיית המולד הארמנית, אל הכניסה הצפונית של מערת המולד.
1853 עד 1856
אי ההסכמה לגבי הצהרת הסטטוס־קוו היה בין הגורמים שהביאו לפרוץ מלחמת קרים בין רוסיה, פטרוניתם של האורתודוקסים, לבין הטורקים ובני בריתם האירופים־קתולים. אך גם כשזו הסתיימה ב־1856 ללא הכרעה ברורה ובמחיר של מאות אלפי הרוגים, נקבע בחוזה פריז שסיים אותה שהסטטוס־קוו בירושלים ייוותר על כנו.
1878
גם ההסכם שהתקבל בקונגרס ברלין ב־1878, וסיים את המלחמה העות'מאנית־רוסית שהתחוללה בשנים 1877־1878, עסק בין השאר במקומות הקדושים לנצרות בירושלים וקבע בסעיף 62: "מוצהר בזאת כי הזכויות שבידי צרפת יישמרו, ומובן היטב כי שום שינויים אינם יכולים להתבצע בסטטוס־קוו במקומות הקדושים".
1924
הבריטים חוקקו את דבר המלך במועצה על ארץ ישראל שאימץ במלואו את הסטטוס־קוו וקבע שבנוגע להסכמות השונות שם, אין סמכות לבית המשפט לשנותן. ההצהרה הזו נחשבת כמחייבת גם בבתי המשפט הישראליים ב־2022: "לא יבורר ולא יחולט על ידי שום בית משפט כל משפט או עניין הקשורים במקומות הקדושים, או בבניינים הדתיים, או במקומות הדתיים בישראל, או בזכויות, או בתביעות הנוגעות לעדות הדתיות השונות בישראל".
1931
שלטון המנדט הבריטי שמר אם כן באדיקות על הסטטוס־קוו שנקבע בימי הטורקים, אולם אחרי פרעות תרפ"ט ערכו הבריטים חשיבה מחודשת בעניין והוסיפו לאתרים הנוצריים הנכללים בהצהרת הסטטוס־קוו שני אתרים יהודיים: הכותל המערבי וקבר רחל. המפתחות של קבר רחל הוחזקו עוד מהמאה ה־19 בידי יהודים אולם לגבי הכותל המערבי קבעו הבריטים ש"למוסלמים זכות הבעלות הייחודית על הכותל המערבי, על הרחבה שלפניו ועל רובע המוגרבים. ליהודים זכות לחופש גישה לכותל המערבי ולתפילה ברחבה שלפניו". התקיעה בשופר בכותל נאסרה, הצבת מחיצות נאסרה וכן נאסר "לשאת נאום מדיני או לערוך הפגנות מדיניות בסביבת הכותל". סביב האיסורים הללו היו עד לתש"ח עימותים בלתי פוסקים עם השלטונות.
1967
שחרור ירושלים העתיקה ויהודה ושומרון מידי הירדנים הביא לביטול הסדר הסטטוס־קוו הוותיק בכותל ובקבר רחל – שזכו כעת לבלעדיות יהודית. מנגד, הוחל סטטוס־קוו חדש־ישן בהר הבית שהותיר למעשה את השליטה בו בידי המוסלמים. רק זכות הביקור ניתנה לכל השאר.
אפילו לגבי שיפוץ גשר המוגרבים הזמני, שנבנה אחרי רעידת אדמה ב־2004 שהרסה את המעלה הישן, ניטש ויכוח, ולכן הוא טרם הוחלף בגשר קבע על אף שהיה אמור לשמש במשך שנה וחצי בלבד. נסיונות להחליפו הביאו למהומות ולמתיחות בשנים 2007, 2011 ו־2014, ומאז פשוט משפצים את הגשר הזמני ולא מחליפים אותו.
סטטוס־קוו יהודי־מוסלמי קיים כיום גם בכותל הקטן, והוא דומה מאוד לזה שהוחל ברחבת הכותל בימי המנדט. על פי סיכומי הסטטוס־קוו, הכותל הקטן מצוי באחריות הווקף. בראש השנה תשס"ח נעצר יהודי שתקע בשופר במקום, בטענה ל"חשש לשלום הציבור". ורק ב־2011 ובאישור הווקף הוסרו מרחבת הכותל הקטן קורות ברזל שהוצבו בו ב־1972.
