הקרב על הקרקעות ביהודה ושומרון אינו מצטמצם לגזרת הבנייה בלבד. האיחוד האירופי והרשות הפלסטינית פועלים ליצירת מרשם מקרקעין חליפי ביו"ש, שיבטל למפרע את כלל רכישות הקרקע בידי יהודים ב־140 השנים האחרונות. עד סוף 2019 הם הצליחו להסדיר את רישום הבעלויות על כ־45 אחוז מיו"ש, ובכלל זה בשטחי C המצויים לכאורה בשליטה ישראלית מלאה.
אחת הזרועות של תמנון ההשתלטות על שטחי C היא מפעל הטאבו הפלסטיני. לפי דו"ח מקיף שערכו תחקירני עמותת הימין "עד כאן", מאות אדריכלים ופקידים שמתקצב האיחוד ומנהלת הרשות פועלים ליצירת מרשם טאבו חדש בכפרים ביו"ש, תוך התעלמות מוחלטת מרכישות היסטוריות בידי יהודים וכן מהטאבו הישראלי והירדני שנמצאים בשליטת המנהל האזרחי.
רישום הטאבו ורישום הבעלויות ביו"ש החל בימי הכיבוש העות'מאני ונמשך בימי הכיבוש הבריטי והירדני, עד שבשנת 1968 עצרה ישראל את הסדר המקרקעין, והוא לא הושלם עד היום. בעקבות הסכמי אוסלו מרשם הטאבו מתחלק בין הרשות הפלסטינית שאחראית על שטחי A ו־B, ובין ישראל שאחראית על הרישום בשטחי C.
ב־2002 כוננה הרשות הפלסטינית את רשות הקרקעות הפלסטינית, וזו פתחה בהסדרת הרישום במימון הבנק העולמי בהיקף של לפחות שישה מיליוני דולרים. ב־2016 נערכה רפורמה בתחום והוקמה רשות חדשה ומקצועית, "הרשות להסדרת המקרקעין והמים" בראשותו של מוחמד שראכה. כמו כן התקבלה החלטה שלטונית להתחיל לטפל בהסדרת בעלויות על קרקעות בשטחי C, הליך המפר את ריבונותה של מדינת ישראל ואת הסכמי אוסלו.
בעקבות הרפורמה הואץ מפעל הטאבו הפלסטיני וקיבל מימון בהיקף של כ־12.6 מיליון דולר מהבנק העולמי לטיפול בשטחי A ו־B המצויים בשליטה פלסטינית (בשטחי B בשליטה ביטחונית של ישראל אך אזרחית של הפלסטינים), ו־4.4 מיליון דולר מהאיחוד האירופי לטיפול בשטחי C, לקראת כינונה של מדינה פלסטינית עתידית גם בשטחים אלה. גם האו"ם, באמצעות תוכנית ההתיישבות האנושית UN־Habitat, מממן בהיקפים נרחבים את תוכנית הטאבו הפלסטיני.
זאת ועוד, האיחוד האירופי מכליל את תקציב הטיפול שלו בקרקעות בתוכנית המדיניות האסטרטגית המקיפה שלו לשטחי יו"ש, בסך כ־30 מיליון אירו. הרשות הפלסטינית קיבלה גם מממשלת טורקיה את ארכיון הקושאן העות'מאני, ובו מידע רב ערך של רישומי בעלות על קרקעות מתקופת השלטון העות'מאני בארץ ישראל.
הליך ההשתלטות נחשף גם הוא בדו"ח עד כאן. בשלב הראשון מִנהל ההסדר המקומי מכריז על הוצאת צו רישום באזור מסוים, ותושבי האזור מתחילים בהגשת המסמכים כדי להוכיח את בעלותם על האדמות. מנהל ההסדר מכין רשימת טענות בעלות לפי גוש וחלקה, ומשרטט את מפת הגושים והחלקות במקומות שאין בהם מפה כזו. לתושבים מוקצים שלושים יום לערער על רישום הזכויות.
לאחר דיון בהתנגדויות מוציא מנהל ההסדר רישום זכויות סופי, ושופט פלסטיני מאשר אותו. משרדי הרישום מנפיקים מסמכי בעלות לבעלי האדמות אחרי שהם משלמים את האגרות. לפי הערכת הרשות, עבודת רישום הקרקעות צפויה להסתיים בשנה הבאה.
לפי עד כאן, ברשות הפלסטינית מועסקים כ־600 פקחים לטובת רישום מקרקעין, בשעה שבמנהל האזרחי הישראלי כעשרה פקחים בלבד עוסקים במניעת ההשתלטות הזו. בתקציב האחרון שאושר סוכם על תוספת של כ־50 פקחים לרשות המנהל האזרחי, אלא שכפי שנחשף במקור ראשון, לפני ההצבעה נקבע שיוקצו תקנים לתוספת 20 פקחים בלבד.
"מדינת ישראל מתרשלת באחריותה להסדרת רישום הקרקעות ומאפשרת לרשות הפלסטינית לפעול באין מפריע, משל הייתה הריבון בשטח, באופן שמאפשר לה להפוך את שטחי C לחלק מהמדינה הפלסטינית העתידית", אומר גלעד אך, מנכ"ל עד כאן. "המציאות הזו קובעת עובדות פיזיות ומשפטיות בלתי הפיכות בשטח. ישראל אינה עושה דבר כדי למנוע את הפרת המשילות המנוגדת להסכמים עם הפלסטינים, ומאפשרת לפלסטינים להמשיך לפעול באין מפריע. יש למנוע את המשך הרישום הפלסטיני בשטחי C, לצד פעילות דיפלומטית לעצירת המימון מהאיחוד האירופי, האו"ם והבנק העולמי".
