סיפור הבחירות האחרונות מבחינת הציבור הערבי תומצת אולי בשתי קריאות השמחה במטה הרשימה המשותפת. האחת, כאשר הופיעה הספרה תשע ליד דיוקנו של יו"ר הרשימה איימן עודה על צג מדגם ערוץ 12; השנייה – כאשר לצד דיוקנו של יושב ראש רע"ם מנסור עבאס הופיע אפס עגול. אבל החגיגות היו מוקדמות. עודה וחבריו קמו למציאות הפוכה, שבה עבאס הצליח לעבור את אחוז החסימה ולהתייצב על כארבעה מנדטים, ואילו הרשימה המשותפת התרסקה לשישה בלבד.
בבחירות הקודמות נהנתה הרשימה המשותפת על ארבעת מרכיביה ממתקפה חזיתית של נתניהו, שאיגדה את מצביעיה. תחושת האחדות נגדו הניעה את המצביע הערבי לקלפיות, והמערכה הסתיימה בהישג של 15 מנדטים. אחד ההישגים של נתניהו הפעם היה בפירוק המוקש הפוליטי ששמו הרשימה המשותפת, והפרדת רע"ם ומנסור עבאס ממנה. כעת מגלגלים בחדרים הסגורים את האפשרות של שיתוף פעולה פוליטי בין המפלגה האסלאמית למפלגת הימין הגדולה.
המהלך של עבאס הצית יריבות מרה בין המפלגות הערביות, והיא קיבלה ביטוי בקמפיין הבחירות כולו. נושאים שבעבר נדחקו לקרן זווית בשם האחדות הערבית צפו ועלו מעל פני השטח, והצדדים התבטאו בחריפות זה נגד זה. המחלוקות הפנימיות הרחיקו את ציבור הבוחרים והיו אחד הגורמים העיקריים לשיעור ההצבעה הנמוך במגזר, כ־45 אחוזים בלבד. זהו שיא שלילי חדש, ששבר את השיא של אפריל 2019, אז הצביעו 49 אחוזים.
לא מאוחר להתאחד
בשעה עשר וחצי בבוקר ביום הבחירות מגיעה לקלפי הריקה בטייבה חבורת צעירים לבושי שחורים. הם מסתדרים בשורות וממתינים לבואו של חבר הכנסת אחמד טיבי. דקות ספורות אחר כך עוצר רכב השרד ליד שער בית הספר, וטיבי יוצא ממנו מלווה בבני משפחתו. כמו בשלוש הפעמים הקודמות, טיבי אוחז בידה של זקנה ומסייע לה להצביע, ולאחר מכן פונה לתקשורת בערבית, באנגלית ובעברית. "הציבור הערבי לא אמור לצאת לים כמו אחרים, הוא צריך לבוא לקלפיות", אומר טיבי, ומעודד את מאזיניו לנצל את אחוז הבחירה הנמוך בחברה הכללית כדי להביא להישג של המשותפת. את ניסיון שתיית הקולות של נתניהו מהמגזר הערבי הוא מכנה "אילוזיה שתתבדה עם תוצאות הבחירות". אבל טיבי, שועל פוליטי ותיק, לא הגיע למטה הבחירות בנצרת בעת שידור המדגמים, כאילו חזה את ההתרסקות.
לכתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הוגש כתב אישום נגד חוטפי נשקו של לוחם אגוז
– המתווה שיאפשר הקמת ממשלת ימין על מלא
– חשש לזיופים בבחירות: השמאל מתגייס למעקב ופיקוח
התחזית למנדט ואפילו מנדט וחצי שינועו מהציבור הערבי לעבר הליכוד אמנם לא התממשה, אבל על פי הנתונים קמפיין "אבו יאיר" הצליח לגרוף קצת יותר מחצי מנדט במגזר. במקומות שבהם יצר קשר ישיר עם הבוחר הערבי – כמו אצל הבדואים בנגב – רשם נתניהו עלייה של עשרות אחוזי תמיכה.
הפעילות הזו איננה מרשימה את עות'מאן, שאותו אני פוגש בבית הקפה הסמוך למטה הרשימה המשותפת בקלנסווה. לדבריו, "קמפיין אבו־יאיר הוא חרטא". עות'מאן וחבריו, רובם מצביעי המשותפת, מציינים כי האפשרות של בחירה בליכוד לא קיימת, לפחות לא בקלנסווה. "נתניהו הוא פוליטיקאי שדואג רק לאינטרסים שלו. אלה שאין להם שכל הולכים להצביע לו, או שהוא משלם להם", קבעו.
יושבי בית הקפה מנסים את כוחם בניחוש התוצאות וזורקים מספרים לחלל: שמונה למשותפת וחמישה לרע"ם, או תשעה למשותפת ואפס לרע"ם. למרות המחלוקת המרה במהלך מערכת הבחירות, הם מקווים שאחריהן המפלגות היריבות יחברו להקמת גוש פוליטי מאוחד שימקסם את כוחו של הציבור הערבי. "אולי בסוף יתגברו על המשקעים וילכו ביחד", מייחל ניהאד, לשעבר חבר מועצה בעיר.
חבריו בהא ומוסטפא צופים בחירות חמישיות, ומסבירים בכך את האדישות בחברה הערבית: "סיכוי גדול שעוד חודשיים שלושה ניפגש שוב בקלפיות. זה משאיר את האנשים בבית, כי נמאס להם. אנחנו גם עסוקים בפשיעה בחברה הערבית, וזו עוד סיבה שמי שכן יצביע לא ייתנו את הקול שלו לאבו־יאיר".
"האלימות והפשיעה בחברה הערבית הן הבעיה הראשית", מסכים ענאן. "אנחנו יושבים כאן בבית קפה ויודעים שמישהו פתאום יכול לירות מאיזושהי סיבה. ממש פחד. המשטרה חייבת לפעול בצורה נחרצת כדי להגן עלינו. הייתי רוצה לראות את המשותפת בתוך הממשלה כדי שישפיעו באמת על מה שמתרחש. הגיע הזמן שיהיה שר ערבי".
עות'מאן אינו תולה תקוות באפשרות הזו. "הציבור היהודי לא מסוגל לאפשר מציאות של שר ערבי. גם אם מתנגדי ביבי כמו בנט וסער יקימו ממשלה, לנציגי הערבים לא יהיה בה מקום".
קומו לעבודת הבוחר
חוסר האמון בנבחרי הציבור השאיר גם את עלא מחוץ לקלפי. פגשתי בו סמוך לכיכר המרכזית בעיר, אחרי שדמותו עטורת הזקן ושרשרת החרוזים שבידו לכדו את עיניי. מצביע רע"ם קלאסי, חשבתי לעצמי, אך התבדיתי.
"אני לא מאמין בדמוקרטיה ולא מוצא חלופה בפוליטיקה", שוטח עלא את השקפת עולמו. "הדמוקרטיה התחילה ביוון העתיקה ולא הוכיחה את עצמה כמשהו טוב. חייתי עשר שנים בארה"ב, הדמוקרטיה הגדולה בעולם. ראיתי איך בשם הדמוקרטיה ארה"ב מוכרת נשק, פולשת למדינות עולם שלישי ומנצלת אותן".
עלא, בן 51, שימש לדבריו ברוקר בבורסה בארה"ב וראה אנשים מתרסקים כלכלית. המציאות הזו שכנעה אותו לחזור לקלנסווה ולחיות חיים פשוטים, רחוקים מכוח, פוליטיקה והבטחות סרק. "בעבודה בבורסה אתה מבטיח לאנשים עולם ומלואו, למרות שאתה יודע שבהרבה מקרים הכסף שהם משקיעים אצלך לא יחזור", הוא אומר. "גם הפוליטיקאים שלנו מבטיחים הרבה לפני הבחירות, ואחר כך בורחים עם ההבטחות. הדמוקרטיה הובילה אותנו רק לעבדות. אנחנו עבדים של חומר ושל אנשים שמבטיחים לנו מציאות טובה יותר. המוסלמים והיהודים צריכים לחזור לכתבי הקודש שלהם ולבחור בא־ל היחיד שבו הם מאמינים שידאג להם, לא נבחרים של מפלגה כזאת או אחרת. אני לא מצביע כי אני לא מאמין בהם".
ליד עלא יושב סאמי סלאמה, בן 48, לבוש מכנסי קולומביה שחורים, ג'ל בשערו ומשקפי שמש לעיניו. הצד השני של המטבע, לכאורה. "אנחנו חיים בדור של פרעה חדש", הוא מוסיף לשיחה ממד מפתיע. "כמו שפרעה הציג את עצמו כאל ואמר תעבדו אותי ולא את האלוהים, ככה אנשים עם כוח אומרים לנו היום. תסגדו לנו ואנחנו נדאג לכם. חלאס, אסור להשתתף במשחק הפוליטי הזה, צריך לצאת ממצרים".
עם התובנה הזאת אני ממשיך לג'לג'וליה. השעון מראה 18:00, ארבע שעות לסגירת הקלפיות. אני מנסה לחלץ מדוברי רע"ם והמשותפת נתון עדכני של אחוזי הצבעה אך הם מסרבים להשיב, אולי מתביישים. הלחץ של השעות האחרונות מתחיל לתת את אותותיו. במרכז ג'לג'וליה, רכב של רשימת רע"ם משמיע ממערכת כריזה קולות תחנונים לציבור הבוחרים להגיע לקלפיות. שעה לאחר מכן מצטרף גם המואזין לניסיון להעיר את המצביעים לעבודת הבוחר.
כמאל, ג'לג'וליה: "לחברי הכנסת הערבים יש אינטרס שהשנאה כלפי הערבים תימשך. למה בהפגנות נגד הפשיעה והאלימות הם מנפנפים בדגל פלסטין? זה לא מהלך חכם"
מהרחוב המקביל לקלפי נשמעים קולות מוזיקה. תושבים מספרים לי שמדובר בחגיגת שחרור מהכלא של אחד מבני משפחת חרירי, מהמשפחות המוכרות למשטרה. עשרות המשתתפים לא הטריחו עצמם לקלפי.
"אני לא מבין למה הציבור הערבי צריך להתחייב למועמד מסוים", אומר לי כמאל, מהמשפחה החוגגת. "היינו כבר בסרט הזה כשלרשימה המשותפת היו 15 מנדטים והם לא הצליחו לעשות איתם כלום. מה זה משנה לי אם בראשות הממשלה עמד גנץ, נתניהו, לפיד או גדעון סער. אני בן דוד של כולם. אני צריך להשיג כמה שיותר כוח פוליטי ולהציע אותו בתמורה לעזרה למגזר שלי. לשחק את המשחק הפוליטי עד הסוף, להיכנס לממשלה ולדאוג לבוחרים. זה הכול.
"לחברי הכנסת הערבים יש אינטרס שהשנאה כלפי הערבים תימשך. הם עובדים בלשמר את הסכסוך בין היהודים לערבים כדי לשמור על כוח פוליטי. למה בהפגנות נגד הפשיעה והאלימות חברי הכנסת מנפנפים בדגל פלסטין? אתה מצפה שמדינת ישראל תעזור לך, ואתה מנפנף בדגל פלסטין מול העיניים שלהם? זה לא מהלך חכם, זה מהלך שנועד לשרת את האינטרס להמשיך את היריבות בין יהודים לערבים, כדי לקבל אחר כך מנדטים בבחירות".
"לא מייצגים אותי"
במסיבת הניצחון של הרשימה המשותפת, שהתגלתה כמסיבה מוקדמת, הודתה היבא יזבק למצביעים, והבטיחה להמשיך להשמיע קול ברור "נגד הכיבוש, נגד המצור על עזה ונגד ההתנחלויות". יזבק, מספר 7 ברשימה המשותפת, הוסיפה כי "אנחנו בני העם הפלסטיני, ונפעל למען הסוגיה הזאת בכל מקום". לפי התוצאות – שישה מושבים בלבד לרשימה המשותפת – היא בחוץ.
כמאל בהחלט מרוצה מהעובדה הזאת. "למה היבא יזבק הולכת להצטלם עם סמיר קונטאר סוחר הסמים מלבנון? מה הקשר בין התמיכה שלה בטרוריסט הזה לביני, שאצביע לה? תבואי, תצטלמי איתי, תשאלי אותי מה אני צריך, מה חסר לי, איך החיים שלי בישראל יכולים להיות טובים יותר. אני מצפה שחברי כנסת שרוצים את הקול שלי לא יגיעו לג'לג'וליה רק כשנרצחים ילדים. הם לא מייצגים אותי, הם רק מפריעים לנו בתור יהודים וערבים שחיים בישראל. לכן אני לא אבחר בהם ולא אבחר באף אחד".
אני שואל את כמאל מדוע לא יצביע למנסור עבאס, שחרט על דגלו את החיבור לחברה הישראלית. "עבאס בסדר, תכלס הוא רוצה להביא הישגים למגזר הערבי. הבן הצעיר שלי בחר בו ואני יודע שגם חברים שלו הצביעו, אבל אני באופן אישי לא חושב שהוא יוכל לעמוד בלחצים, לא של מפלגות השמאל ולא של נתניהו. בתחילת הקמפיין הוא דיבר על שותפות עם מפלגות יהודיות, אבל אחר כך חזר לקלל את היהודים. כנראה שהשפיעו עליו".
בינתיים נראה שמנסור עבאס השיג בהחלט את העמדה שהוא ובוחריו רצו – להוות לשון מאזניים ולנצל את המעמד לטובת המגזר הערבי. רע"ם הפכה למפלגה הערבית הגדולה ביותר (בפני עצמה), מיד אחרי מפלגת ה"לא מצביעים", שקיבלה את רוב הקולות בחברה הערבית. לעומת חמשת המושבים של רע"ם, את חד"ש ייצגו שלושה חברי כנסת, את תע"ל שניים, ובל"ד עם מנדט בודד.
ההישג של עבאס הוא גם ההישג של נתניהו, שהצליח לפרק את המוקש ששמו הרשימה המשותפת ולהוציא את רע"ם מהמשוואה. כעת, אחרי שמיתג עצמו מחדש כאבו־יאיר וחיבק את הציבור הערבי, יוכל לנהל מול עבאס משא ומתן לתמיכה בממשלתו.
בבית הקפה בכפר־קאסם אני פוגש את בדיר, עאדל, ומוחמד שמשחקים רמי. אחרי המדגמים, בזמן שהפרשנים ישבו באולפנים וחיברו מנדטים לקואליציות אפשריות, בפנקס של עאדל נרשמו נקודות רעות למפסידים במשחק המשותף.
בכפר מתגוררים נציגים של רע"ם ושל מרצ, אבל הנוכחים העידו שהצביעו לליכוד. "40 שנה אנחנו מצביעים למפלגות הערביות או למרצ. וואלה, לא עשו לנו כלום. הבטיחו הרבה דברים ולא עשו כלום. הפעם אמרנו נצביע לנתניהו שהביא לנו שלום עם ארבע מדינות והבטיח טיסות מוזלות למכה. אולי הוא יקיים".
בהמשך נשמעות בדיחות על החיסונים, על הקורונה ועל הפוליטיקאים. מידת הסרקזם של החבורה הזו מלמדת על חשיבות הבחירות והפוליטיקה בעיניהם.
"חלאס, נמאס לנו. מה אנחנו רוצים במדינה הזאת? שקט. להפסיק את האלימות, שתהיה פרנסה ושנוכל לשחק פה בכיף עם חברים", אומר בדיר, ומוריד את לוח המשחק בתנועת ניצחון. חבריו לשולחן מצטרפים בחיוך: "הנה אתה רואה, הצביע נתניהו והתחיל לנצח".
