אמנם כלפי חוץ הליגה הערבית מיהרה להביע התנגדות לעסקת המאה של דונלד טראמפ, אך מתחת לפני השטח התמונה שונה לחלוטין. ראש ממשלת קטאר לשעבר, השייח' חמד בן־ג'אסם, העריך לאחרונה כי מדינות המפרץ קרובות להסכם אי־תוקפנות עם ישראל, שיהיה צעד מקדים לנרמול מלא של היחסים. "זה שאנחנו תומכים בהסכם אי־תוקפנות, לא אומר שאנחנו נגד שלום צודק", קבע.
בן־ג'אסם, מהאישים המשפיעים בנסיכות, הסביר את ההתנהלות הערבית, שמצד אחד מצהירה על תמיכה בפלסטינים ומצד שני מתקדמת עם האמריקנים: "צפיתי בסירובה של הליגה הערבית לעסקת המאה, אף שכמה מדינות הבטיחו לארה"ב שיתמכו בה", כתב בסדרת ציוצים בטוויטר. "הן הסבירו שהן לא יכולות לצאת בתקשורת נגד הליגה הערבית. המדינות הללו רוצות בקרבתה של ארה"ב, ולכן מעבר להצהרות הן מנהלות מדיניות עצמאית שתומכת בפועל בעסקה".
הבכיר הקטארי החמיא לישראל ולארה"ב, שלדעתו מתנהלות באופן מדוד ומחושב: "בזמן שהצד הערבי נוקט מדיניות קצרת מועד, ארה"ב וישראל מנהלות אסטרטגיה ארוכת טווח ומקדמות את ענייניהן". הוא המליץ למדינות ערב לשנות את חשיבתן ולנצל את רצונן של ישראל וארה"ב בתמיכתן לקידום האינטרסים שלהן. "במקום להיות רק כלים שאחרים משתמשים בהם, צריך להפוך לגורמים פעילים כדי להשיג את היעדים הרצויים".
מנהל סוכנות הידיעות הפלסטינית 'מען' נאסר א־לחאם, המשמש פרשן ברשתות הלוויין הערביות, גינה את כפל הפנים הזה: "מי שמתחזק את עסקת המאה האמריקנית הן מדינות ערב, המאמינות שהיא תוביל לפריחה כלכלית. בכירים בעולם הערבי הם חברים של הצוות של נתניהו בוואטסאפ. הם שולחים לו הודעות בוקר טוב ומה שלומך, וחושבים שהפלסטינים לא יודעים את זה. הם מצהירים לא לכיבוש, אבל אנחנו יודעים שהמציאות אחרת".
לדברי הפרשן המצרי מוכתאר גבאשי, "הנורמליזציה עם ישראל במגמת עלייה. המטרידה ביותר היא הדהרה של מדינות המפרץ כלפי ישראל, הנובעת מהיעדר חזון ואסטרטגיה ערבית". ג'וואד אל־חמאד, מנהל המרכז ללימודי המזרח התיכון בירדן, קבע אף הוא כי "הנורמליזציה עם ישראל היא טעות, אך היא גוברת. למדינות ערב אסור לתמוך בה בגלוי, אבל בפועל הן מקיימות אותה".
הפלסטינים ניהלו מאבק דיפלומטי בניסיון להביא להכרזה במועצת הביטחון של האו"ם על התנגדות למתווה טראמפ. כשהבינו שלא יצליחו לגייס רוב להחלטה כזו, משכו את ההצעה. אבו־מאזן גילה שלמרות התמיכה ההצהרתית בסוגיה הפלסטינית, רוב המדינות מעדיפות עדיין את הקשר עם וושינגטון על פני רמאללה. תוניסיה, שהייתה אמורה להגיש את ההצעה, פיטרה את נציגה למועצת הביטחון. הסיבה הרשמית הייתה חוסר התאמה, אך פרשנים העריכו כי השליח הביע עמדה פרו־פלסטינית ואנטי־טראמפית באופן מופגן מדי, וכי תוניסיה הייתה נתונה ללחץ אמריקני בעקבות פעילותו.
"אבו־מאזן הגיע למועצת הביטחון עם התנגדות של מדינות ערביות רבות לעסקת המאה, אבל אנחנו יודעים היטב את הפערים בין הצהרות למציאות", הסביר הפרשן ח'אלד אל־גראבלי. "אבו־מאזן רוצה להראות לארה"ב שהעולם עומד לצידו נגד עסקת המאה, ונפגש עם אולמרט כדי להוכיח שגורם ישראלי מרכזי תומך בו. אבל הבעיה של הפלסטינים אינה ההצהרות הבינלאומיות, הבעיה שלהם היא ישראל, שמקדמת שיח לנרמול היחסים עם מדינות ערב ומגיעה להישגים נכבדים בתחום. הישראלים מתקדמים בצעדים נחושים, והפלסטינים נוחלים כישלון: לא מקדמים פיוס פנימי, לא מקיימים בחירות ולא נלחמים בשחיתות, וממשיכים להאשים את ישראל בכל צרותיהם".
תיאטרון מנותק
"בחזרה לעבר" – זו הכותרת המתאימה לביקורו השבוע של יו"ר הרשות הפלסטינית בניו־יורק. תמונתם של אבו־מאזן ואולמרט יושבים בחדר אפרורי מאחורי שולחן ועליו מפה חומה מרושלת, מסכמת את מצבם העגום של הפלסטינים, המנסים לחזור במנהרת הזמן לימים שבהם זכו לתמיכה בינלאומית ואמריקנית, ולתקופה שבה מנהיג ישראלי הבטיח להם מדינה על יותר מ־90 אחוזים משטחי יו"ש ואחיזה בהר הבית. מסיבת העיתונאים של השניים נראתה כמעין שידור מחתרתי. סאיב עריקאת, מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף, שימש מתורגמן לעת מצוא.
"אני רוצה לברך את ידידי אהוד אולמרט, שמולו עבדתי בקרבה כדי להשיג שלום, על הפגישה היום. מאז שישבתי איתו בשיחות שבהן נגענו בכל הנושאים אך לא הגענו לפתרון, המשכתי להיות איתו בקשר. אני מוכן לחזור לתהליך במקום שבו הפסקנו", הצהיר אבו־מאזן. אולמרט מצידו כינה אותו "איש של שלום המתנגד לטרור", ו"נציגם היחיד של הפלסטינים למשא ומתן".
ברמאללה ארגנה הרשות הפלסטינית הפגנת תמיכה באבו־מאזן עם נסיעתו, אך תגובת הרחוב הפלסטיני למפגש עם אולמרט לא הייתה חיובית. כלי תקשורת ברמאללה התעלמו ממנו, וברצועת עזה תקפו. "אבו־מאזן, אנחנו רוצים להזכיר לך שאולמרט טבח בעם הפלסטיני. אתה רוצה שנזכור אותך כבוגד אחרי שתמות?" נאמר באחת התגובות. "אולמרט הנחית מכה על עזה ב־2008 והפגיז את ילדינו בזרחן", נכתב בתגובה נוספת. וכרגיל בעולם הערבי, הקריקטורות הן אמצעי הביטוי העז ביותר. באיור אחד נראית זקנה פלסטינית יורקת על הטלוויזיה המציגה את המפגש המדובר, ובאיור אחר נראה אבו־מאזן קורע את מחויבותו לאנשי עזה. "הידידות עם אולמרט חשובה לאבו־מאזן יותר מעזה", נכתב. בקריקטורה נוספת נראה המנהיג הפלסטיני מנסה לסגור את דלת הנורמליזציה של מדינות ערב עם ישראל, ונדרס על ידי המון ערבי הנחוש להדק את היחסים עימה.
בניגוד לישיבת החירום ברמאללה לפני כשבועיים, שבה שיתף את נציגי חמאס וקרא לצעירים להתעמת עם חיילי צה"ל, בניו־יורק הצהיר אבו־מאזן כי הוא נגד אלימות מכל סוג ובעד שיח עם ישראל ונתניהו. בעודו מנופף במכתב מטעם 'מפקדים למען ביטחון ישראל', שהתנגדו לעסקת המאה, הודה היו"ר ל"קצינים הישראלים שנלחמו למען המדינה שלהם, ועכשיו אומרים שהם נלחמים למען הצדק ומסרבים לעסקה".
שוב ושוב חזר אבו־מאזן על המונח "אוסלו", ושיקף את הגעגוע הפלסטיני לימים ההם. לא אחת הצהירו בכירים פלסטינים על מות ההסכמים הללו, אבל בנאום מול חברי מועצת הביטחון בחר היו"ר לספק עוד מנה של אופוריה היסטורית מנותקת. "באוסלו השגנו שלום בלי התערבות של שום מדינה", אמר, בביקורת על המעורבות האמריקנית הנוכחית. "אנחנו מוכנים לשמור על ההסכם הזה עד שנגיע לפתרון סופי. אנחנו צריכים לשאת ולתת על ירושלים, לא להכריז עליה כבירה של מדינה אחת. ירושלים היא אדמה כבושה. למי יש זכות לתת אותה כמתנה למדינה אחת או אחרת? היינו פה לפניכם".
בתגובה למהלכים שהוביל הנשיא טראמפ ובהם העברת השגרירות, הכרה בירושלים בירת ישראל ועצירת הסיוע לפלסטינים, הטיח בו אבו־מאזן קללות חריפות. אסטרטגיית התגובה הפלסטינית לממשל הפרו־ישראלי בוושינגטון הייתה ניתוק יחסים. רק לאחרונה רענן דובר הממשלה הפלסטינית, איברהים מלחם, את ארסנל הביטויים. "כמו שהסינים נלחמים עכשיו בווירוס קורונה, הפלסטינים צריכים להילחם בווירוס טראמפ", קבע.
בארצו של טראמפ, ניסה אבו־מאזן להשמיע נעימות אחרות. "שוחחתי רבות עם טראמפ", אמר בנאומו במועצת הביטחון. "דיברנו על פתרון שתי המדינות, על גבולות 67', על ירושלים וביטחון. הופתעתי מהמהלכים שעשה, אבל אני מכיר אותו, הוא לא כזה רע. אני לא יודע מי מייעץ לו עצות מתועבות, אבל אנחנו מבקשים שיהיה צודק והוגן ושיתמוך בהחלטות הבינלאומיות כדי לאפשר לנו שלום אמיתי שיחזיק מעמד".
אחרי שריכך את היחס לאמריקנים, ביקש אבו־מאזן לסלול למעשה ציר עוקף וושינגטון, שיבטל את עסקת המאה מיסודה. "אנחנו מבקשים מהקוורטט לקיים פסגה בינלאומית כדי לאשרר את ההחלטות שכבר התקבלו באו"ם ושאפשר ליישם. אנחנו קוראים ליישום כל ההחלטות שבסיסן הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה ירושלים. מדינות הקוורטט, וכל מדינה שרוצה להצטרף, מוזמנות לפסגה. ארה"ב לא יכולה להיות המתווכת היחידה".
