מרכז וואהל הצמוד לאוניברסיטת בר־אילן מסוגל להכיל אירועים של 800 איש. אבל בימינה ויתרו מראש על שכירת האודיטוריום הגדול במקום והסתפקו ברחבת הכניסה הקטנה, שביום טוב מסוגלת לספק מענה למאתיים איש. מה שנקרא הנמך ציפיות לאפס, ואז הדהם את העולם בביצועים בינוניים.
הביצועים הבינוניים הללו הוגדרו והוצגו היטב בפני אנשי המפלגה המעטים שטרחו להגיע למטה לפני פרוץ מדגמי הטלוויזיה. כולם דיברו על טווח מצומצם של בין שישה לשמונה מנדטים, ואף נתנו בהם סימנים: שישה יהיו כישלון, שבעה יהיו בגדר נו מילא, שמונה מושבים בכנסת ייחשבו הצלחה. אף אחד לא העז לדמיין מספר דו־ספרתי של מנדטים, מה שאך לפני חודשיים נראה יעד לגיטימי לחלוטין.
ברמקולים הושמע לאנשי התקשורת הרבים במקום – קהל היעד השבוי שבא לעשות את עבודתו – השיר שכבר הספיק להפוך למאוס, "שבט אחים ואחיות". באירוניה שספק גדול אם עברה במוחם של מארגני הפלייליסט השחוק, זו בדיוק הייתה הצרה של ימינה לאורך כל הדרך: בעידן שבו הפוליטיקה הולכת ומוגדרת על־ידי שבטים והצבעה מהבטן, מפלגת הציונות הדתית לא הצליחה לגבש סביבה שבט מובהק שירים אותה מתחתית השלולית הפוליטית, ויצליח לנפק מפלגת לוויין שרירית ובעלת נוכחות מספקת.
הערבים הצליחו בכך הפעם כנראה מעל המשוער. החרדים הם שבט ברור ומוגדר היטב, שמצליח למקסם את האלקטורט הטמון בו בכל פעם מחדש. וכמובן שני השבטים הגדולים במדינת ישראל – שבט "רק ביבי" ושבט "רק לא ביבי" – שחבריהם עשו גם הפעם את מלאכתם נאמנה והכניסו לכנסת יחד קרוב ל־65 מנדטים. רק לציונות הדתית, על כל תחכומיה ופלגיה, פלפוליה וזרמיה, לא נשאר כמעט דבר. כמה פעמים במהלך ההיסטוריה הצליחה המפלגה הזו, במופעיה השונים, ליצור מראית עין של שבט עם הישג של 12 מנדטים. בפעם האחרונה היו אלה נפתלי בנט ואיילת שקד, ב־2013. אבל בשביל זה צריך כנראה נסיבות מאוד מיוחדות, שבדרך כלל לא מתקיימות. ברוב הפעמים, כך גם השבוע, נפוץ המגזר לשלל מפלגות – מכחול־לבן ועד עוצמה יהודית.
לקראת השעה עשר בערב החלה רחבת הכניסה להתמלא מעט. לא משהו שיהפוך בשלב כלשהו לצפיפות או דבר שמתקרב לכך, אבל עדיין הגיעו לא מעט אנשים. בכל זאת, אנחנו ברמת־גן אבל בעצם בגבעת־שמואל, מטר מפתח־תקווה, וחלק לא מבוטל ממצביעי ימינה היו יכולים להגיע לאירוע ברגל, מקסימום באופניים.
אחרי טראומת הימין החדש וניסיון העבר מול שתיית הקולות שנתניהו מבצע במפלגה הזו בתצורותיה השונות בכל פעם מחדש, איש לא ציפה השבוע לגדולות. על המסך שמאחורי דוכן הנואמים החליטו להקרין דווקא את מדגם חדשות 12, אולי בניסיון – כרגיל מאוחר מדי ומועט מדי – להראות בידול כלשהו מיושבי הבית בבלפור. בדיעבד זו הייתה החלטה נכונה. שלושת המדגמים העניקו למפלגה את שלושת המספרים שדובר בהם כל הערב: כאן 11 צפו שישה מנדטים, ערוץ 13 שבעה, וערוץ 12 פרגן מכל הלב עם שמונה.
ברגע שהעמודה של ימינה ותמונתה של איילת שקד עלו ולצידן הספרה 8, נשמעו במטה מחיאות כפיים וקריאות צהלה. עוד פרץ קצר של שמחה מאופקת נרשם כאשר הוצגה באותו ערוץ מפת הגושים הצפויה ובה רוב קטן לימין. אבל כאן בערך נגמרה החגיגה. מהר מאוד נראו הסקרים בערוצים האחרים, והנוכחים הבינו שהממוצע הוא שבעה מנדטים. במקביל נחתה ההבנה בקרב הפעילים במטה, שמבינים בפוליטיקה דבר או שניים, כי עדיפות לגוש הימין לא תסייע בשום צורה. אם אין לימין 61 מנדטים – מה ששום מדגם לא חזה – למפלגה יהיה קשה מאוד להיכנס לקואליציה, שככל הנראה תורכב מסוג כלשהו של אחדות בין הליכוד לכחול־לבן.
עידוד לילי
בשעה וחצי שלאחר פרסום המדגמים עסקו הפעילים השחוחים וכמה חברי כנסת זוטרים בהווה ובעבר בבליסת פחמימות מבופה עשיר למדי שהוקצה לאירוע. פעיל ציניקן במיוחד לחש לי, תוך כדי טריפת בורקס פטריות תעשייתי מהסוג שלתומי חשבתי כי נאסר מזמן לשיווק ולמאכל, כי הבופה היה יכול להזכיר קידוש בבית כנסת אבל למעשה מזכיר יותר תקרובת המוגשת בשבעה. "הבנת למה אני מתכוון בשבעה, כן? זה כפל משמעות. יש פה אווירת אבל, וגם יש לנו שבעה מנדטים". כן, הבנתי את זה כבר בפעם הראשונה, חבר, אתה מוזמן להתקדם לשולחן המתוקים ואז לצנתור.
ב־23:15 החלו להגיע ראשי המפלגה. ראשון הגיע הרב רפי פרץ, שהסכים לומר כמה מילים לעיתונאים שהמתינו לו מחוץ לבניין. "התחושות מעורבות", אמר, מסגיר משהו ממה שהוא באמת חושב על החיבור עם הימין החדש על נציגיו החילונים, והוסיף: "נחכה לתוצאות האמת מחר. עשינו מאמץ גדול לשמור על קרנה המיוחדת של הציונות הדתית. דיברתי עם נתניהו, עם ראש הממשלה היקר שלנו, ואנחנו מתואמים והולכים ביחד".
שנייה הגיעה יו"ר המפלגה איילת שקד. כדי להימנע ממפגש ארוך עם התקשורת הביא אותה רכבה ממש עד הפתח האחורי של הבניין, והיא אכן לא הסכימה לומר דבר מלבד "נדבר בפנים יחד". לאחר דקה או שתיים הגיע גם שר התחבורה סמוטריץ'. באולם החלה תכונה לקראת נאומי ראשי המפלגה. הם עלו על הבמה יחד עם כל נציגי הרשימה בעשירייה הראשונה ודרומה מכך, ואיילת שקד ניצבה מוכנה על הבמה לפתיחת הנאום.
אבל רגע, איפה בנט? כמה דקות קודם לכן פורסם דבר הפיצול הרשמי של ימינה לשתי מפלגות שונות – הימין החדש והבית היהודי, שנרקם על־ידי בנט והוגש יום לפני הבחירות למזכירות הכנסת. הכתבת הפוליטית של מקור ראשון, שירית אביטן־כהן, פרסמה דקות אחדות לפני הגעת בכירי המפלגה למטה כי איילת שקד זועמת על המהלך. היה נדמה כי אנו עומדים בפני קרע בשידור חי: איילת שקד מתחילה לנאום, ובנט אפילו לא הגיע למקום. שקד אכן החלה לנאום, ופתחה בכך ש"רצינו לחכות לבנט, אבל הוא מאחר". והנה, אך יצאו הדברים מפיה ונפתלי נראה בקצה האולם. הפעילים החלו להריע לו קצובות, הוא עלה על הבמה מחויך, ונעמד בשורה עם שאר נציגי המפלגה. שקד המשיכה בדבריה, ולמעשה אמרה שהיא מתנגדת למהלך שהוביל בנט וכי היא מעוניינת להמשיך ולעבוד בתקופה הקרובה כסיעה אחת. מעולם הפער בין השניים לא נראה בולט כל־כך, ובשידור חי. רק לאחר תודות לשאר השותפים הבכירים הגיעה שקד לברכה קצרה וקורקטית למדי שהופנתה לעבר בנט. כשהרב רפי פרץ קם לנאום אחריה, עברה שקד לשורה האחורית לצד בנט, ובין השניים כמעט לא נוצר קשר עין. ניר אורבך, מזכ"ל הבית היהודי, נעמד במהרה בין השניים.
פעיל ציניקן במיוחד לחש לי כי הבופה מזכיר לו תקרובת המוגשת בשבעה. "הבנת למה אני מתכוון בשבעה, כן? זה כפל משמעות. יש פה אווירת אבל, וגם יש לנו שבעה מנדטים". כן, הבנתי את זה כבר בפעם הראשונה, חבר
הקשר בין שקד לבנט הוא דווקא דוגמה טובה ליחסים פוליטיים טובים שמעטים כמותם בפוליטיקה הישראלית בהווה ובעבר. דווקא בשל כך, האירוע שהתרחש בליל הבחירות העניק זווית הצצה לא שגרתית למקרים שבהם השניים לא מסכימים. היה מרתק לראות את שפת הגוף של שניהם כשהם מדברים זה על זה.
לאחר נאומו של הרב רפי פרץ עלה לבמה השר בצלאל סמוטריץ', ולראשונה הצליח להפיח חיים בערב הקודר שהתפתח. "אני לא מצליח להבין את התחושות הקשות", אמר לפעילים. "אין תנועה שהייתה עוברת את התקופה הקשה הזו כמו הציונות הדתית. עברנו קמפיין של הסתה ושיסוי, תחרות בין ליברמן, לפיד וסתיו שפיר שכולם תקפו את הכוח העולה בחברה הישראלית. אני לא מכיר תנועה שעמדה בכזו תנועת מלקחיים והוציאה תוצאה יפה, שבבוקר תהפוך לעוד יותר טובה, בהתחייבות חד־משמעית". לקינוח הבטיח שר התחבורה כי "חד־משמעית, בקרוב תקום ממשלה ימנית שבה ימינה תהיה גורם דומיננטי". חיוכים נראו על פני הפעילים העייפים והנכאים במידה כזו או אחרת. הם ידעו, כמו סמוטריץ' עצמו, שאין שום דרך להתחייב כי דבריו יתממשו בקרוב או בכלל. תוצאות האמת טרם החלו להתפרסם, ואיש לא יכול היה לומר מי יהיה ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל, לא כל שכן להיכנס לרזולוציות של הרכבים קואליציוניים. ובכל זאת, סמוטריץ' אמר את הדבר שהיה צריך לומר, והוכיח שוב כי הוא מנהיג טבעי שיודע כיצד לרומם את רוח אנשיו גם ברגעים קשים.
משפחה לפני הכול
הערב של ימינה היה אמור להסתיים כאן, אלא שהפעילים שינו את התוכניות. בקריאות "נפתלי, נפתלי" הולכות ומתחזקות הם גרמו למארגנים לסטות מהלו"ז, ונתנו גם לנפתלי בנט לדבר. בנאומו הוא הצליח, כך לפחות נראה היה מהצד, לשבור חלק מקיר הקרח שניצב מתחילת האירוע בינו ובין איילת שקד. הוא העתיר עליה תשבחות, והצהיר בנוגע לפיצול במפלגה כי "אמנם יש בינינו מחלוקות, אבל נמצא את הדרך לשתף פעולה. בסופו של דבר אנחנו משפחה".
המילה משפחה כנראה נכונה במקרה של ימינה. כולם מכירים את כולם, כולם בערך נראים ונשמעים אותו דבר. ומי שלא, מרגיש קצת מוזר. הבטתי בשירלי פינטו ורוני ססובר שעמדו על הבמה בעת שירת אני מאמין שבאה אחרי שירת התקווה לציון נעילת הערב. שתי המועמדות החילוניות ברשימה זעו באי־נוחות, לא מכירות את המילים, ועל פניהן חיוך קפוא למדי. היה ניכר שהן מרגישות אאוטסיידריות. שתיהן יחד לא הביאו כנראה יותר מעשרה קולות של חילונים לרשימה המאוחדת הזו, שבחזונה רצתה להיות רשימת ימין חילונית־דתית וגמרה בסופו של יום כמפלגת נישה, עוד מפלגת נישה. אז כן, ימינה היא משפחה, אבל עם משפחה לא הולכים היום למכולת בפוליטיקה הישראלית. בשביל זה אתה צריך שבט ישראלי מוצק שיעמוד מאחוריך וילך אחריך באש ובמים. והשבט הזה הוא לא שבט בבני עקיבא.
האירוע הסתיים. אנשי השטח של הקמפיין התארגנו לצילומי מזכרת, הח"כים המיועדים עשו עוד כמה סיבובי מינגלינג. שתי נערות ניגשו לעידית סילמן, מספר שמונה ברשימה ובזמן אמת עדיין מועמדת ריאלית להיכנס לכנסת, ושאלו אותה אם היא מכירה מישהו שיוצא דרומה ושיכול לקחת אותן טרמפ. משפחה כבר אמרנו? 
