יום לאחר הפיגוע במתחם שרונה ב־2016 התייצב ראש עיריית רמת־השרון לשעבר, איציק רוכברגר, לרצות עבודות שירות במרכז לקשיש בגין תיק השחיתות שבו הורשע. למקום הגיע, לאותה מטרה, גם משה בן־אבו, שהורשע בתקיפת פלסטינים ופעילי שמאל קיצוני ובהם עזרא נאווי. בן־אבו, שזעם על הפיגוע, אמר שיש להפעיל כוח כלפי הפלסטינים ובעיקר כלפי תושבי יטא, עיירת המחבל.
בן־אבו לא ידע שרוכברגר מקליט ואף מדובב אותו כדי שימשיך באמירותיו הקיצוניות. בין השאר הוא הביע תמיכה בפעולות תג מחיר והצהיר שלערבים אין מקום בארץ ישראל. עוד אמר שבכוונתו להגיע ליישוב סוסיא בחג שבועות לשם פיגוע תגמול נגד פלסטינים. בעקבות זאת הגישה נגדו הפרקליטות כתב אישום בגין איומים, והתיק נידון בפני השופט שמואל מלמד בבית משפט השלום בתל־אביב.
מלמד קיבל את עמדת הפרקליטות שלפיה האמירות הן איומים של ממש, והסביר כי בהכרעתו אין פגיעה בחופש הביטוי, שכן "כאשר יש בתוכן הדברים אמירה המתייחסת לפגיעה באחר, לא מדובר בחופש ביטוי אלא באיום. אין זכות למישהו לאיים על אחר בשם חופש הביטוי".
הסנגור הציבורי של מחוז תל־אביב, עו"ד ד"ר אלקנה לייסט, יחד עם עו"ד רוי גבריאל מהסנגוריה הציבורית, הגישו ערעור שעיקרו הטענה כי אי אפשר לאיים על אדם שלא בנוכחותו, וש"הדברים המיוחסים למערער במסגרת שיחה פוליטית על המצב, גם אם יש לגנותם מוסרית, לא עולים לכדי איומים. בית המשפט קבע שדברי המערער נאמרו מתוך רצון להביע עמדה על הצורך בהפגנת כוח רב יותר נגד מפגעים, ומתוך תחושה שלו לגבי אזלת היד של המדינה". הם ציינו את זיכוי הרב אליצור סגל מהעלבת עובד ציבור, פסיקה שבה הדגישו שופטי העליון את חשיבות חופש הביטוי בהבעת דעות פוליטיות.
הערעור הוגש לבית המשפט המחוזי בתל־אביב, בפני השופטים דבורה ברלינר, טלי חיימוביץ' ושי יניב. נציגת הפרקליטות, עו"ד לילך כץ, טענה כי "האמירות לא היו במסגרת שיח פוליטי" ולכן יש בהן משום איום וכי "העדים (רוכברגר ומנהלת המרכז לקשיש, נ"ב) הרגישו מאוימים וחשו בסכנה".
במהלך הדיון הבהירה השופטת ברלינר לפרקליטות כי נטייתם של חברי ההרכב הוא לקבל את הערעור. לאחר היוועצות בפני המשנה לפרקליט המדינה, מומי למברגר, החליטה הפרקליטות להסכים לערעור ובן־אבו זוכה מההאשמות.
