ממשלת ישראל ה־35 עוד לא הורכבה, אבל כבר עכשיו אפשר לסמן את האתגרים הגדולים שתצטרך להתמודד איתם. אלה לא בהכרח הנושאים שעמדו במרכז הקמפיינים, ובחלקם איש אינו רוצה לעסוק, אך כך או אחרת הם יתגלגלו לפתחם של השרים.
חגורת הגירעון
ישראל חווה פריחה כלכלית, אך לא לעולם חוסן. מיתון הוא תמיד אפשרות, והאיתנות הכלכלית של ישראל תלויה בין השאר ביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה התקציביות. צמרת משרד האוצר ובנק ישראל מזהירים כבר חודשים שישראל תתקשה בשנה הקרובה לעמוד ביעד הגירעון. בשנת 2019 הוא צפוי לעמוד על כ־3.5 אחוזי תוצר, אף שהגירעון המאושר עומד על 2.9 אחוזים, הפער הוא בין 10 ל־15 מיליארד שקל, ושר האוצר הבא יצטרך לכסות אותו.
בנק ישראל ביקר כבר את ההתנהלות התקציבית המרחיבה של הממשלה היוצאת. שר האוצר היוצא משה כחלון התפאר בתוכניות החברתיות שלו והתהדר בתדמית "שר אוצר שאכפת לו", וכעת הדרך לצאת מהמשבר תעבור כנראה דרך קיצוץ התוכניות הללו – או לחלופין העלאת מיסים על האזרחים. יוזמות חדשות והרחבת התוכניות הקיימות – לא נראות כרגע כאפשרות ריאלית.
מדינה שאינה עומדת בהתחייבויותיה ופורצת את מסגרת התקציב יכולה לסבול מהורדת דירוג האשראי, ומהעלאת הריבית על החוב. אם יפרוץ מיתון כלכלי או תתחולל מלחמה גדולה, הגירעון צפוי לעלות אף יותר. את המשבר הפיננסי של 2008 עברה ישראל ללא זעזועים, בין השאר כי צמצמה את הגירעון הממשלתי והגיעה אליו בגירעון אפסי.
הגירעון הנמוך אפשר לממשלת ישראל הרחבה תקציבית שסייעה לה לצאת בשלום מהמשבר העולמי, בניגוד למדינות רבות אחרות. שר האוצר הבא יצטרך לכסות את הבור שנוצר, לשמור על המשמעת התקציבית ולהחזיר את ישראל לתוואי יורד.
מאבקי העובדים
הפארסה המתמשכת ברכבת ישראל, שבה ההנהלה והוועד מטילים את האשמה זה על זה, הגיעה לשיא ביום שישי שעבר, כאשר כמחצית מעובדי מרכז השליטה והבקרה של הרכבת הודיעו שהם חולים, והמערך כולו הושבת. אל ועד עובדי הרכבת הופנו חיצי זעם, ושר התחבורה ישראל כץ הכריז שיקדם בוררות חובה בשירותים החיוניים ויפעל להדחת יו"ר הוועד. גם נתניהו הצטרף לקריאה וטען ש"אין שום הצדקה לכך שקומץ אנשים ישביתו את הרכבות למיליוני אזרחי ישראל ולחיילי צה״ל". הוא גם טען שיקים צוות שימנע השבתת שירותים חיוניים במדינה ו"יאפשר את חופש התנועה לכל אזרחי ישראל".
את שאלת הגבלת זכות השביתה בשירותים הציבוריים, ובמיוחד במונופולים הממשלתיים, העלו כמה חברי כנסת בעבר, ובהם שרן השכל, איילת שקד ובצלאל סמוטריץ'. בכנסת היוצאת הטיל כחלון וטו על העניין, אך הפעם ישראל כץ מתעקש להכניס זאת כדרישה בהסכמים הקואליציוניים.
היכולת של הממשלה לקדם רפורמות לטובת האזרחים – בנמלי הים, בחברת החשמל או ברכבת ישראל – מוגבלת מאוד על ידי ועדי העובדים. הוועד יכול להשבית שירות שלם ולשבש באופן ניכר את חיי האזרחים והפעילות הכלכלית. "ועדי השאלטר", כפי שהם מכונים, משתמשים בכוח הזה לעיתים תכופות, והשתמשו בו לנטרל רפורמות רבות ולשפר מאוד את תנאי השכר שלהם.
ייתכן שדווקא הפעם, על גלי הזעם מול הרכבת והעיתוי של הקמת ממשלה חדשה, תצלח הגבלה של זכות השביתה בשירותים חיוניים כמו חשמל, מים, בריאות, נמלים ואחרים. יו"ר ההסתדרות החדש הודיע כבר שצעד כזה ייתקל בהתנגדות קשה, ושהאפשרות של שביתה כללית נמצאת על הפרק. ימים יגידו אם לממשלה החדשה יהיו אורך הרוח והנחישות הנדרשים כדי לקדם הגבלה של זכות השביתה. אם תצליח בכך, יהיה זה הישג דרמטי בדרך לשיפור השירות לאזרח והכלכלה הישראלית.
מלחמות הבריאות
בזמן מערכת הבחירות התריעו שלוש מפלגות לפחות ש"מערכת הבריאות קורסת", תוך התייחסות למספר מיטות האשפוז, מספר הרופאים והאחיות, היקף תקציב הבריאות והפערים באיכות הרפואה במרכז ובפריפריה. כל אלה סוגיות שחשוב לדון בהן, ובקצרה אפשר לומר שמערכת הבריאות סובלת מבעיות רבות אך רחוקה מקריסה.
ספק אם שר האוצר ושר הבריאות הבאים יהיו פנויים להתמודד עם כל הבעיות. אפשר לקבוע בוודאות די גדולה שהנושא שיעסיק אותם בשנה הקרובה יהיה הסכם השכר עם הרופאים, שייפתח מחדש בקיץ הקרוב. ההסכם הקודם נחתם לפני עשור, וחתימתו לוותה במאבק קשה של ההסתדרות הרפואית (הר"י) מול המדינה, ובכללו שביתה ארוכה של הרופאים, עיצומים והפגנות, התפטרות המונית ואפילו שביתת רעב. המאבק הסתיים בחתימת הסכם שכר נדיב במיוחד, שהעלה את שכר הרופאים בכ־60 אחוזים, ל־35 אלף שקלים בממוצע בחודש. את רשימת מאה שיאני השכר במגזר הציבורי ממלאים באופן בלעדי כמעט רופאים מומחים המקבלים שכר שנע בין 100 אלף ל־250 אלף שקלים בחודש.
כמו בפעם שעברה, יש לשער שהרופאים יובילו מאבק ציבורי מתוקשר תחת הכותרת "להציל את הרפואה הציבורית בישראל", אך יתרכז בעיקר בשיפור תנאי השכר והעבודה שלהם. שר האוצר כחלון לא הראה כושר עמידה מיוחד מול קבוצות לחץ וועדי עובדים. אם אכן ימשיך בתפקידו, ספק גדול אם יצליח לעמוד מול צעדי המחאה של הרופאים והלחץ ציבורי. רוב הסיכויים שיפתח שוב את פנקס הצ'קים הממשלתי ויחתום על הסכם נדיב נוסף.
מיד אחרי הרופאים יגיעו הסטאז'רים, האחיות, עובדי המנהלה, וכולם ידרשו תוספות נוספות. שאר הסוגיות – מיטות אשפוז, צמצום פערים, מספר תקנים – יישארו על המדף.
כאבי החינוך
לפחות חמישה פוליטיקאים בכירים מעוניינים בתפקיד שר החינוך, אך ספק אם יש איש במערכת כולה שמבין מה נדרש כדי לשפר אותה. דו"ח של בנק ישראל שפורסם לאחרונה הציג תמונה עגומה של מערכת החינוך: אף שהתקציב הוכפל ואף יותר מכך בתוך עשור, ואף שחלק ניכר מהתוספת הופנה לשיפור שכר המורים, איכות ההוראה בישראל יורדת.
הישגי התלמידים נותרו נמוכים בהשוואה בינלאומית, והפערים במערכת הם מהגבוהים בעולם המערבי. המחקר הבינלאומי מצביע על קשר ברור בין איכות המורים להישגי התלמידים, ולצערנו, כפי שקובע בנק ישראל, "השינויים במבנה השכר לא משכו למקצוע ההוראה אוכלוסיות איכותיות".
נתוני ה־OECD מציבים את המורים בישראל במקום ה־28 מתוך 34 מדינות. ציוני המורים הצעירים (בני 22־30) בשפה ובמתמטיקה נמוכים לא רק בהשוואה בינלאומית, אלא גם בהשוואה פנים־ישראלית. ציוני הבגרות והפסיכומטרי של המורים הישראלים נמוכים בהשוואה לכלל האוכלוסייה, והם יורדים בחדות מאז 2015. זאת, כאמור, אף שבשנים הללו שכר המורים רק עלה.
ההסבר של בנק ישראל קשור לאחת התופעות שהתהדר בהן שר החינוך היוצא נפתלי בנט: הורדת מספר התלמידים בכיתה. הקטנת הכיתות הביאה לגידול בביקוש למורים, והמכללות להוראה הורידו בתגובה את רף הכניסה למקצוע. הכיתות אולי קטנות יותר, אבל המורים שמלמדים בהן איכותיים פחות.
הסכמי השכר למורים העלו את השכר למורים הוותיקים בעיקר, והשכר למורה מתחיל נותר נמוך יחסית, ובבחינה של שכר לשעה אפילו ירד. השכר למורים מושפע מוותק בעיקר, וכדי להגיע לשיא השכר מורה צריך להמתין בסבלנות במשך 36 שנים.
גם כאן, אין אפשרות לקדם רפורמה שתשפר את איכות ההוראה ללא מאבק בארגוני המורים, המסרבים לכל שינוי בשיטת השכר שיתחשב בביצועים. הם מתעקשים על תוספת אחוזית, שמתגמלת בעיקר את המורים הוותיקים, וכמובן מתנגדים להכנסת גמישות בהעסקת מורים שתאפשר פיטורים או העסקה בחוזה אישי.
למדינת ישראל דרוש שר חינוך רציני, שמתכוון להוביל תהליכים ארוכי טווח, ומוכן לעמוד אל מול ארגוני המורים ולפעול לשיפור אמיתי של החינוך, ולא לתיקונים קוסמטיים. אין כאן הגזמה רטורית אם נאמר שעתיד המדינה תלוי בכך.
