"בציבור החרדי להתגייס לצבא זה כמו להגיע לסין"

צפירת יום הזיכרון לחללי צה"ל, במשך יותר מעשרים שנה, לא גרמה למשה תורג'מן לעמוד דום, והוא גם לא קרא פרק תהילים לעילוי נשמתם של הנופלים. בתור בוגר מוסדות החינוך החרדיים, ההתעלמות מהיום הזה הייתה בעיניו טבעית. שנים לאחר מכן, בתור קצין מילואים, הוא כבר הוביל מאבק ציבורי לקיום טקס זיכרון לחללי צה"ל הקבורים בבני־ברק.

"אין בבתי העלמין בעיר חלקה צבאית, אבל יש לא מעט קברי נופלים, ורצינו לערוך להם טקס זיכרון", הוא מסביר. "הבאנו תקשורת וחברי כנסת מהליכוד ורב שיגיד פרק תהילים. מאז כבר התחולל שינוי מטורף, והיום בכל האתרים החרדיים מתייחסים ליום הזיכרון. התהליכים האלה קורים, אבל כשיש איתך יותר אנשים, זה קורה מהר יותר".

התהליך האישי שלו החל בגיל 27. הוא היה אז נשוי, אב לחמישה, והבין שעליו לבחור בין החיים שיועדו לו – חיי אברך, רב או מנהל ישיבה קטנה – ובין התגייסות לצה"ל. תורג'מן בחר באפשרות השנייה. היום הוא יזם חברתי, עורך דין, רב וגם המנכ"ל של עמותת "עתיד ישראל", שמפעילה את "תחל"ס – תוכנית חרדים לסדיר". העמותה פועלת להגדיל את מספר הצעירים החרדים שמתגייסים לצה"ל ומלווה אותם לאורך כל התהליך, מהצו הראשון דרך הכנה מנטלית, אימוני כושר, וגיבושים ליחידות, ועד השירות עצמו. מאות צעירים התגייסו דרך התוכנית בשנה האחרונה, ושליש מהם הגיעו ליחידה קרבית.

יש לתחל"ס הישג חשוב נוסף, אומר תורג'מן: עד עכשיו לא התקיימה הפגנה מול משרדי העמותה בירושלים. "זאת הגאווה שלנו, וזה קורה כנראה משום שאנחנו פועלים נכון, בשקט, מתחת לרדאר, ברמה פרטנית, אחד על אחד ובלי לשנות את זהות המתגייסים. מי שרוצה להגיע אלינו יכול לבוא לאט־לאט. לפגוש קודם את החבר'ה, לצאת לאימונים, למסעות ולסיורים בבסיסים. אם תחליט שאתה רוצה להיכנס לתהליך, נלך איתך מהצו הראשון. אין גוף אחר שעושה את זה.

"יש לנו מערך של אנשים שמלווים את החיילים גם בתוך צה"ל. אני עצמי אעשה שבת בבסיס האימונים של הצנחנים בעוד שבועיים, רב אחר יהיה בבסיס הר קרן כדי לתת להם אווירה. אנחנו מגיעים למקומות האלה כדי להכין את הסגל, להסביר מה כואב לחייל החרדי – הדברים שהוא גדל עליהם וחסרים לו, כמו הצ'ולנט ושירי שבת. מצד שני, אנחנו לוקחים את הבחור החרדי שלא לומד בישיבה, ונותנים לו מקום בישראליות".

המפתח להבאת צעירים חרדים רבים לצה"ל, משוכנע תורג'מן, הוא ליצור ולהציג כמה שיותר סיפורי הצלחה. "ביום שיהיה לנו טייס חרדי – פתרנו את העניין", הוא אומר. "צריך לייצר עוד מסלולים מתאימים, עוד תוכניות, אבל צה"ל והמדינה פועלים בכיוונים לא נכונים".

דווקא עשו מאמצים, שלחו אלפי צווים, והחרדים בקושי הגיעו.

"שליחת צווים לא תעזור. הציבור החרדי ירצה להראות שאם מנסים לגייס אותו בכוח, הוא יודע להתנגד ביותר כוח. אף אחד לא יגיע ככה לצבא. ובכלל, הוצאת צווי הגיוס נועדה רק להראות ליועמ"שית שעשו מאמץ. אם הצבא רוצה לגייס חרדים, איך אין תוכנית חומש? לתחום של תעסוקת חרדים יש תוכנית מסודרת ומרכזי פיתוח, אבל לגיוס חרדים אין. זה מבחן פשוט מהזווית של מדיניות ציבורית. אם רוצים שמשהו יצא לפועל, כותבים תוכנית, מביאים תקציב ופותחים קולות קוראים. זה מה שיביא יוזמות חברתיות, וכך אנחנו יודעים אם המנגנון רוצה או לא.

"מאז בג"ץ אליס מילר התחלנו לראות חיילות כמעט בכל יחידה בצה"ל. עשו הרבה כדי לשלב נשים ביחידות קרביות, ויש מחיר שהחברה כולה מוכנה לשלם על השילוב הזה. זה הסיפור. אם הצבא יודע לשלב נשים בכל מסגרת אפשרית, וטוב שכך, הוא צריך להחליט אם הוא רוצה את החרדים, ולעשות את זה גם בשבילם".

אנחנו לא שבט לוי

תורג'מן בן 46, נשוי, אב לשישה וסב לשניים. הוא גדל בבני־ברק, ילד שני מתשעה במשפחה של עולי מרוקו. "לאבא שלי, שהיה רב ועסק בחינוך, הייתה חוויה של מהגר. הוא רצה שאהיה במקום הכי טוב, עם כל ילדי האברכים, ולכן שלח אותי לתלמוד תורה של חסידות סאטמר". לא היה שום היבט אידיאולוגי בבחירה במוסד החינוך של החסידות הקיצונית, מציין תורג'מן. בהמשך למד בישיבות חרדיות־ספרדיות, והמשיך ללמוד גם אחרי שהתחתן והקים משפחה, "עד שהבנתי שאני חייב לעבוד כדי לשלם משכנתא. וכך, אחרי שחינכתי נגד הצבא במשך שנים בלי להכיר אותו, התגייסתי בעצמי לשלב ב'".

הוא שירת במסלול מקוצר בפיקוד העורף, והוכשר שם בזיהוי חללים. "בהמשך הציעו לי לצאת לקורס קציני מילואים לרבנים צבאיים. שם פגשתי את כל שמנה וסולתה של הציונות הדתית". אחרי הקורס הוא שובץ לתפקיד רב בחטיבה 828, בית הספר למקצועות החי"ר (ביסלמ"ח). "התחלתי לעשות חודש מילואים בשנה, ונפקחו לי העיניים. פתאום הבנתי מה זה צבא ומה המשמעות שלו", הוא מספר. "בימי מבצע צוק איתן, בא אליי לוחם מהגדס"ר וסיפר לי שהוא מפחד. 'אני יכול לעמוד מול כל סכנה ומול כל איום, אבל עכשיו אני פשוט לא מצליח להבין למה אני עושה את זה', הוא הסביר את מקור הפחד. אמרתי לו שטבעי לפחד, ושאני מעריץ אותו, כי לא גדלתי על מסירות נפש למשימה כזאת".

"מערכת החינוך הממלכתית דואגת שהתלמידים יפגשו את הצבא בטקסים ובאירועים. בציבור החרדי אין שום הבנה מה זה צבא. אתה אאוטסיידר, ואין מי שייקח אותך יד ביד כדי שתבין. זה כמו לנחות בסין. מצד שני, החבר'ה האלה רוצים מאוד להשתתף, ולכן קורה השינוי"

לפני ארבע שנים הוא עבר לתפקיד בר"מ 2 בסורוקה בבאר־שבע, היחידה שמסופחים אליה החיילים המאושפזים בבית החולים. כיום הוא סרן במילואים, ראש מדור הרבנות ביחידה. "חיפשתי מקום שאוכל לתרום בו", הוא אומר. ב־7 באוקטובר הגיע לסורוקה וראה עשרות גופות שהגיעו לבית החולים. "שלחתי משאיות מלאות מבאר־שבע למחנה שורה. גם באחת השבתות האחרונות הייתי בסורוקה, והגיע מסוק שהביא פצועים. כשזה קורה, אתה עובר מאפס למאה".

השירות הצבאי אפשר לו להשתלב בשוק העבודה. "רציתי להתפרנס בכבוד, וחשבתי מה נמצא בהישג ידי מבחינת לימודים", הוא אומר. "הרי אין לי ידע שיאפשר לי ללמוד פיזיקה, וגם את ה־ABC למדתי רק בגיל 27". תורג'מן בחר ללמוד משפטים במסלול לחרדים בקריה האקדמית אונו, ולשם כך קיבל מראש הישיבה אישור להיעדר מסדר ערב. "התחלנו את המכינה 400 תלמידים, וכעבור שלושה חודשים כבר נפלו 200. מתוך אלה, חצי נשרו בסוף הסמסטר הראשון".

הוא דווקא הצליח להשלים את הלימודים, והתמחה בלשכתו של רב העיר אלעד. "זה תפקיד בדרך להיות עסקן", הוא אומר. "אחרי שהוסמכתי כעורך דין הבנתי שאני לא רוצה להיות עסקן, והלכתי ללמוד תואר שני במשפטים בתוכנית של נורת'ווסטרן בתל־אביב. ההרצאות היו באנגלית, ואני הייתי מקליט, מתרגם וכך לומד. אחרי שנה עברתי ללימודי תואר שני בתקשורת פוליטית. שם הכרתי את החברה הישראלית, וישבתי עם אנשים מכל הקשת. בהמשך הסתובבתי באזורים של מכונים להכשרת מנהיגות כמו שחרית, ון ליר ומנדל, שם גם עשיתי תואר שני במשפטים".

היום הוא לומד תואר שני נוסף, באוניברסיטת חיפה, הפעם במדיניות ציבורית, במסלול נפרד לגברים ולנשים. "יש שינוי גם באקדמיה, וזה קורה בעזרת אנשים שאכפת להם ורוצים להנכיח קול אחר של הציבור החרדי".

במקביל למסלול האקדמי והמקצועי, הוא הבין שחסר לו ידע לגבי המדינה שהוא חי בה. "התחלתי לקרוא המון ספרים על ציונות והיסטוריה. בתור חרדי אתה לא לומד שום דבר כזה, אתה חי בנרטיב שאומר שהישיבות באירופה חרבו וצריך עכשיו ללמוד בישיבות כדי להשלים את החסר. על זה גדלתי, עד שהלכתי לבדוק את העובדות. ואז הבנתי שזה יפה שאנחנו מספרים לעצמנו שאנחנו שבט לוי, אבל לשבט לוי יש אחריות על כלל ישראל, ואני שואל – איזו אחריות יש לחרדים על כלל ישראל? חב"ד, לשם השוואה, לקחו על עצמם להפיץ את הבשורה שלהם, והם עומדים במשימה. החברה החרדית חיה בתוך פרדוקסים. מה שאנחנו מספרים לעצמנו לא פוגש את המציאות.

"והכי מטורף עניין המלחמה. אין תשובה אמיתית לשאלה למה יש אברך, אב לעשרה ילדים, שיוצא למלחמה ונהרג בה – ויש אברך מקביל שיושב בכולל חזון איש ולא נלחם. אני מאמין שהתורה מקיימת את העולם, אבל אלה שני וקטורים שונים, שני קווים מקבילים: הבחור שיושב בפוניבז' וממית את עצמו באוהלה של תורה, לעומת הבחור שיושב במארב ומחכה למחבלים שיחצו את הגדר. בעולם רוחני הלומד שומר על הלוחם, אבל אנחנו בעולם הזה, הפיזי, וכאן הלוחם הוא זה ששומר על הלומד. החרדים מספרים לעצמם שרק הלומד קיים, וזה מספיק. זאת תפיסה שאומרת שהקב"ה ברא את הישיבה, ואחר כך ברא את העולם מסביב. זה לא עובד ככה, זאת לא המציאות. קשה לשנות מוסכמות חברתיות, ולכן אמרתי שאני משנה קודם את עצמי, ואני מוכן לשלם את המחיר. זה לא פשוט".

המשפחה שלך משלמת מחיר?

"הבת שלי למדה בתיכון בית יעקב עד י"ב, ואחר כך החליטה ללמוד משפטים. היא הוסמכה לפני שלושה חודשים. כשהבת השנייה רצתה להתקבל לסמינר, כבר הייתי צריך לאיים בפנייה לבג"ץ כדי שיכניסו אותה. כמובן, לא הייתה להם שום טענה שנוגעת אליה, זה רק בגלל אבא שלה. אנחנו מכירים את המחיר החברתי. אני לא חריג בכך שמנדים אותי, אבל אני בכל זאת חלק מבשרה של החברה, ומאתגר אותה מבפנים. לא רק מאתגר רעיונית, אלא גם פועל.

"אנחנו בתחל"ס מגייסים חרדים שרוצים להציל את החיים שלהם. אני חי בתחושת שליחות, ומאמין שבחור שלא לומד, ואני עכשיו עוזר לו להתקבל לצנחנים – אני מציל לו את החיים. אם הוא לא יתגייס, הוא יעבוד בפיצה ולא יצליח לפרנס את משפחתו. הגיל החציוני בציבור החרדי הוא 16, ובקרב הדור הצעיר הזה קורה משהו. הם מתחילים לשאול שאלות. יש כאלה שעובדים, ועדיין להתגייס לצבא נחשב צעד אחד יותר מדי. אז אני רוצה לאפשר את הגיוס למי שמעוניין בו, ואני משוכנע שיהיה גם שינוי פוליטי במגזר. לתפיסתי, אנחנו ערב האביב החרדי".

מה גורם לך לחשוב כך?

"החברה החרדית צומחת בקצב הכי מהיר במדינת ישראל. היום יש בארץ 1.3 מיליוני חרדים, ובעוד 15 שנה, ממש מעבר לפינה, נכפיל את עצמנו ונהיה 2.6 מיליונים. טועה מי שחושב ששתי מפלגות פוליטיות, שאחת מהן נולדה ב־1912 בפולין והשנייה ב־1982 בארץ, יחזיקו את הדבר הזה. ראינו איך מפלגת העבודה נכחדה בגלל שינויים דמוגרפיים. יש תהליכים בחברה החרדית, שינויי עומק שקורעים אותה מבפנים. מה שאני וחבריי עברנו הוא חלק מהסיפור.

"צה"ל עושה הרבה כדי לשלב נשים ביחידות קרביות, ויש מחיר שהחברה כולה מוכנה לשלם על השילוב הזה. אם הצבא יודע לשלב נשים בכל מסגרת, וטוב שכך, הוא צריך להחליט אם הוא רוצה את החרדים, ולעשות את זה גם בשבילם"

"במגזר החרדי אתה מוסלל לערך אחד שכולם מחויבים לו, וכשאתה לא מסוגל לעמוד בו – ולא כי אתה לא רוצה או לא מאמין בערך הזה – אין לך חלופה. אני מחנך את ילדיי במסגרות החרדיות, ואני יודע שהבעיה אמיתית וכואבת. כולם מטאטאים אותה מתחת לשולחן, ומי שיכול פותח לעצמו ישיבה למצוינים. יש לי בן אחד שלומד מבוקר עד ערב, וגאוותי על כך, ובן אחר שלא הסתדר בישיבה. הוא הסתכל על החברים שלו וראה שמי שלא בישיבה נופל לרחוב. אז העברתי אותו לישיבה תיכונית, בהמשך הוא התגייס לשירות כלוחם בפלוגת תומר, לפני חודשיים השתחרר והיום הוא באוניברסיטת אריאל, לומד להיות הנדסאי חשמל".

לא נעמיד אוטובוס בפוניבז'

את תחל"ס הקים תורג'מן חודשיים אחרי 7 באוקטובר, כשהתחילו לדבר על צורך בהרחבת השורות בצה"ל בשל הלחימה המתמשכת. בעמותת "עתיד ישראל" קיוו לגייס 500 צעירים חרדים דרך התוכנית, אך עד כה הם גייסו 300 בלבד – 96 בחודש מרץ, 122 באוגוסט, ובגיוס הקרוב צפויים להתגייס לשירות דרכם בין 70 ל־120 צעירים. זה עדיין הישג שאין לזלזל בו, מאחר שצה"ל הצליח לגייס במהלך השנה רק קצת יותר מאלף חרדים.

"צריך להבין את הבעיה", אומר תורג'מן. "מערכת החינוך הממלכתית דואגת שהתלמידים יפגשו את הצבא בטקסים ובאירועים, והם מכירים אותו גם דרך בני משפחה שמשרתים או שירתו בעבר. בציבור החרדי אין כלום. אין הבנה מה זה בכלל צבא. אתה אאוטסיידר, ואין מי שייקח אותך יד ביד כדי שתוכל להבין את התהליך הזה. בשבילם זה כמו לנחות בסין. מצד שני, החבר'ה הצעירים האלה רוצים מאוד להשתתף, ולכן קורה השינוי".

התהליך של תחל"ס מתחיל במסע פרסום נרחב שהושקעו בו לא מעט תקציבים. באתרי חדשות חרדיים, בסטטוסים בוואטסאפ ובתקשורת מתחת לרדאר, הפרסומות של תחל"ס קוראות לצעיר החרדי להשאיר פרטים כדי שנציגי התוכנית ייצרו איתו קשר.

"אנחנו מעוררים אמון אצל מי שאנחנו פונים אליו, כי אנחנו חרדים", אומר תורג'מן. "הוא יודע שזאת לא לשכת גיוס. כשהוא מגיע לפה, הוא נכנס לקבוצת שווים. הוא פוגש בחור חרדי שעבר בעצמו את התהליך והשתחרר מהצבא כחרדי. כל מי שעובד פה הוא בוגר של המסלולים האלה. הוא שומע על המסלולים המוצעים – לחימה, תוכניות הכשרה, נהגים וטכנאים. אנחנו שמים את כל האפשרויות בהתאם למה שכל אחד אוהב ומה שמתאים לו. אנחנו צריכים גם להבין אם לבחור יש פטור, ומה המצב המשפחתי שלו. בהמשך נדאג לו להכנה פיזית ומנטלית כדי שיעבור למשל את הגיבוש לצנחנים, ויצלח את השירות הצבאי".

תורג'מן מספר שנפגש כבר כמה פעמים עם אלוף־משנה אבינועם אמונה, מפקד החטיבה החרדית החדשה "חשמונאים", כדי לייעץ לו בסוגיות הקשורות לצעיר החרדי. הוא עצמו ייקח לבקו"ם לא מעט ממתגייסי הפלוגה הראשונה של החטיבה, שתושק בנר ראשון של חנוכה. "את החטיבה הזאת מקימים כמו שבנו את ישיבת פוניבז' – עוד לפני שבני־ברק הוקמה, על גבעה ריקה, עם תלמידים מעטים. גם 'חשמונאים' מתחילה כמעט מאפס. זאת בשורה, יש פוטנציאל מטורף, אף שיש להם בינתיים בקושי עשרים מלש"בים בסדיר. אנחנו עזרנו להם להביא את המילואימניקים".

בחטיבת חשמונאים, מסביר תורג'מן, החליטו להקים גדוד מילואים כבר עכשיו. "אלה מאות חרדים שעשו שלב ב', ובימים אלו עוברים השלמת הכשרה ללוחם חי"ר, כדי שיוכלו בעוד שבועות אחדים למלא את פלוגות המילואים של החטיבה. לשני הכנסים הגיעו 400 חרדים עם משפחותיהם. הם היו יכולים לקבל פטור, אבל ביקשו לבוא. משפחות חרדיות שלמות משתנות בעקבות זה, והילדים שלהן גדלים למשהו שונה. נכון, המיינסטרים לא שם, אבל היום כבר סופגים אותם ומשאירים אותם בקהילה החרדית. לכן אני אופטימי מאוד. זה יהיה קשה ואיטי, וצריך לעבוד על איכות, אבל אני משוכנע שזה יצליח. אני רק מפחד שהדתיים־הלאומיים יקפצו על החטיבה הזאת, כמו שקרה בעבר".

איך פתיחתה של החטיבה החדשה תשפיע על היחידות החרדיות הקיימות – גדוד נצח יהודה בחטיבת כפיר, פלוגת תומר בגבעתי ופלוגת ח"ץ של הצנחנים?

"תראה, אין מאגר גדול כל כך של חרדים לוחמים, אז אני מקווה שלא יהיה מעבר בין היחידות. כל חייל שמגיע לחטיבה החדשה חתם על סעיף שאומר שאף אחד אחר לא יכול לקחת אותו משם. זה מאושר באכ"א. אבל אני חושש שאם לא יהיו להם מספיק חיילים, הם ייקחו פלוגה אחת של ח"ץ כדי להשלים את החסר.

"בגיוס הקודם היה לנו בחור שהבטיחו לו שיגיע לח"ץ, אבל הוא לא עבר את הגיבוש לצנחנים, אז סיכמנו עם הצבא שהוא יגיע לפלוגת תומר. ביום הגיוס ליווינו אותו לבקו"ם, ואז התברר שהחליטו לשלוח אותו לנצח יהודה, בגלל ענייני מכסות. הוא לא הסכים ללכת, עירבנו את כל העולם, והגענו לסיכום – הוא נשפט וישב בכלא, ובמחזור הגיוס הבא הגיע לתומר. הבחור אמר שהוא ראה את החיילים בנצח יהודה, ובתור תלמיד ישיבה מבני־ברק הוא הבין שהם לא בסגנון שלו בכלל. לכן אני לא רוצה שיהיה מעבר בין היחידות, כי לכל אחת יש אופי משלה".

מבחינת קהל היעד, בתחל"ס לא מדברים על תלמידי ישיבות שיחליטו פתאום לנטוש את הסטנדר ולהגיע לבקו"ם. "לא אעמיד אוטובוס מחוץ לישיבת פוניבז'", אומר תורג'מן. אבל הוא מדגיש שהמתגייסים דרך התוכנית "הם לא נוער נושר; אלה צעירים איכותיים שהבינו שהם לא לומדים, ורוצים לממש את עצמם. לוחם יודע להביא את עצמו לקצה ולהתמודד עם קשיים, הוא יודע מה הם גבולות, והחיים שלו נראים אחרת. ואת זה חרדים לא מבינים בכלל.

"בישיבות המיינסטרים יש המון בחורים שלא מתכוונים להיות אברכים כל החיים. אבל מה החלופה שלהם? אין להם תשתית, כי הם לא למדו ליבה. הצבא הוא הדרך היחידה שלהם להיכנס לישראליות ובהמשך לאקדמיה. מה שאנחנו עושים זה לא נצח יהודה – שם הכניסו לסיר לחץ גם נוער איכותי עם יראת שמיים ומסירות נפש, וגם את תחתית החבית של הציבור החרדי, אנשים שהלכו לשם כי אין להם ברירה. אתה מבין איזה קוקטייל יצרו? ועוד מציגים את זה כגדוד חרדי".

הוא יודע לספר על חרדים שהצליחו בעבר לקבל פטור משירות על סעיף נפשי, ועכשיו הם מבקשים להתגייס. "צה"ל לא יודע איך לאכול את זה, כי הוא מסגרת מרובעת. אנחנו אומרים לצבא: בואו, תפגשו את הבחור, הוא מתאמן אצלנו. זה מצריך חשיבה מחודשת של המערכת.

"עם מנהיגי המגזר אני לא נכנס לחיכוכים. לפעמים הם יסכימו איתי מתחת לשולחן, ואנחנו גם מקבלים ד"שים מכל מיני רבנים ששולחים אלינו תלמיד שלהם אם הם חושבים שהצבא הוא הפתרון בשבילו, אבל הם לא יכולים להסכים איתנו באופן מלא"

"אנחנו עובדים מול אכ"א ואחרים כדי לייצר עוד מסגרות מתאימות, כך שיותר חרדים יהיו בצבא. למה אני רוצה את זה? כי הם רוצים, וכי אם הם עושים את זה, בעיניי הם מצילים את מי שבאמת יושבים ולומדים. כולם יצאו נשכרים מהדבר הזה. בוא איתנו לבא"ח צנחנים, ותראה פלוגה של חרדים צעירים שעברו גיבוש – אין להם שם הנחות, והם מגיעים להישגים יפים. כשבחור חוזר במדים ועם אם־16 לקהילה שלו, כולם רואים בזה גאווה גדולה. אנשים מבינים שאתה משפיע, ושלא סתם מגייסים חרדים".

הוא מספר שפגש בסורוקה את אלוף יניב עשור, ראש אכ"א היוצא. "אמרתי לו: 'יש 5,000 חרדים שביקשו להתגייס לשלב ב', רק שים עליהם מדים, שילכו ככה חודש בבני־ברק'. זה ינרמל את החייל החרדי, אבל לא עשו את זה. הצבא חושב לפי צרכים ומחסור בתפקידים ספציפיים. יש לי חברים חרדים שהתאימו לצרכים האלה וגויסו, וחברים אחרים שעמדו בתור ועד היום לא גויסו. הצבא קיבל מהסיפור הזה מעט מאוד. לכן אנחנו רוצים לפתוח גם תוכניות לשלב ב', כדי שישרתו במילואים, ולא רק כמשגיחי כשרות. אנחנו מייצרים לשם כך הרבה מסלולים והרבה ממשקים עם גורמי אכ"א.

"הגיע אליי בחור חרדי איכותי מאוד, ואמר שאם הוא עושה שלב ב' וקוראים לו למילואים – הוא הראשון שעוזב את המשרד והמשפחה ומגיע. מישהו אחר, חרדי שלמד בישיבה והיום הוא מנכ"ל של חברה, אמר לי: 'אם צריך לארוז סנדוויצ'ים במילואים, אני אארוז סנדוויצ'ים'. זאת רמת החיבור, ובעיניי יש כאן שינוי תפיסה".

בין הכותל למירון

כשאני שואל על שיתופי פעולה עם רבני הציבור החרדי, תורג'מן משיב: "ברור שהם לא בסיפור שלנו, הם שומרים על המסגרת. אבל לא חסרים בהיסטוריה רבנים שסיפרו לעצמם סיפור מסוים, והמציאות הוכיחה אחרת". לדבריו, הוא לא אהב את אחד החידושים של חטיבת "חשמונאים" – הקמת איגוד רבני שיוודא את העמידה בנהלים: "כל העניין הוא שהצעירים באים מעצמם, ולא בגלל דחיפה של הרבנים".

לא צריך דחיפה, אבל בלי האישור שלהם שום דבר לא יקרה.

"לא בהכרח. ברמת הפרט יש שינוי מטורף אצל הצעירים החרדים. אף אחד כבר לא הולך לשאול את הרב על כל דבר".

זה נשמע כמעט אוטופי: החרדים רוצים לנהור לבקו"ם, ורק צה"ל עוצר אותם.

"צריך שניים לטנגו. הצבא צריך לבנות את המסגרות הכי טובות ומתאימות. אני מדבר לא רק על תוכניות באמ"ן או על שילוב לימודים באקדמיה. יש עוד הרבה אפשרויות, כמו שפתחו אצל הנשים. אבל אני גם רוצה שעוד ועוד רבנים ייתנו קול ל־40 האחוזים שרוצים לעשות שלב ב' ולהשתלב. בואו ננכיח את זה. עם מנהיגי המגזר אני לא נכנס לחיכוכים, כי אני מבין שהם לא יכולים. לפעמים הם יסכימו איתי מתחת לשולחן, ואנחנו גם מקבלים ד"שים מכל מיני רבנים ששולחים אלינו תלמיד שלהם אם הם חושבים שהצבא הוא הפתרון בשבילו, אבל הם לא יכולים להסכים איתנו באופן מלא. הציבור החרדי המשתלב הוא הפוטנציאל. אם יהיה לו יותר קול – גם פוליטי, גם במשרדי הממשלה, וגם באקדמיה ובשוק התעסוקה – בדרישה לייצר עוד יוזמות של שילוב, הפוטנציאל יתממש. בעיניי זה צריך להיות מאמץ לאומי".

ואיך רותמים את הציבור החרדי למאמץ הזה?

"לדעתי צריך לשנות את מערכת התמריצים של הישיבות. לא לקחת להן את הכסף, אלא לתת להן פי שניים אם התלמידים יתגייסו. אני לא חושב שזה יעבוד בכוח. תן יותר אפשרויות, ותראה שהמערכת משתנה מלמטה, כי זה ישתלם. ככה אתה תציל את הילד שמתגייס, וגם תייצר יותר לוחמים. הרי את כל הדרכים ניסינו. לא צריך חוק גיוס או חוק מעונות, במקום זה תגיד שיש מאמץ לאומי, ולכן כל מי שמתאמץ מקבל, ומי שלא מתאמץ לא מקבל. אם יגדירו כלל בסיסי שליוצא צבא יש זכות או העדפה במחיר למשתכן, אתה יודע מה יקרה? חרדי שצריך לקנות בית לבת שלו, ויודע שהיא תקבל חצי ממה שיוצא צבא מקבל, זה ידחף אותו לשם".

צריך להציע רק גזרים? אתה לא חושב שכדאי להפעיל גם מקלות?

"צריך גם וגם. תמיד לפעול בשני צירים. אבל מי שמגיע – תן לו ערך עליון. למה הציבור החרדי הוא חברת לומדים? כי מי שלומד טוב מקבל מקום מיוחד. אם נייצר סיפורי הצלחה, ונוציא אותם החוצה, כולם יראו את זה.

"כל חרדי נורמלי, למעט אלה שבקצוות, רוצה שישראל תשגשג, כי אנחנו נהנים מהשגשוג הזה. אנחנו נמצאים באחת המדינות המפותחות, אנחנו חיים ברמת חיים אחרת, סבא שלי כמו הסבים של כל החרדים חלמו להגיע למצב הזה. רוב תורת ישראל נמצאת היום בארץ ישראל, לא באירופה או באמריקה. חבר'ה, אתם לא קולטים מה קורה פה? אז איך יכול להיות הכתם המוסרי הזה? איך יכול להיות שנכפתה עלינו מלחמה, ולנו נדמה שאנחנו לא מעורבים?"

תורג'מן זועם גם על התרבות המאכערית שפשתה בציבור החרדי. "מה ההבדל בין הכותל המערבי להר מירון? שניהם מקומות קדושים, אבל הכותל מולאם ומסודר, ומירון הוא שטיבלך עם שמונה עמותות, וכל אחד סוגר שם מרפסת. לכן האסון האזרחי הגדול בתולדות המדינה קרה שם. השטיבלך והדאגה ל'אנשי שלומנו', כל זה פשוט לא עובד היום. יש בחברה החרדית נפוטיזם ופרוטקציות, וחלק גדול מהציבור לא נהנה מההטבות הקיימות. לכן יש צמיחה של 50 אחוזים במוסדות החינוך הממלכתיים־חרדים. לא כי החרדים אוהבים את זה, אלא כי זאת מסגרת מסודרת יותר, וכי הרשתות האחרות מושחתות. התהליכים האלה הם האביב החרדי. יום אחד הוא יתפרץ, כי המצב הנוכחי לא יכול להימשך. המוסדות, בוודאי הפוליטיים, יחפשו כיוון חדש".

כשהיה בן 17 הקים בביתו מטה בחירות של ש"ס. "גדלתי בתוך המהפכה של ש"ס", הוא אומר. "כל כך האמנו בדבר הזה, והיום נשאר רק חיקוי עלוב של האחרים. איפה ראשי ש"ס מחנכים את הילדים שלהם? בבתי הספר של ש"ס, או במוסדות הליטאיים? אני רוצה להיות השינוי. אנחנו רוצים להגיע לאנשים ולהנכיח קול אחר".

מנהיג ש"ס אריה דרעי טען שבני משפחתו שהתגייסו לצבא חזרו בלי כיפה.

"בשביל זה פתחנו את החטיבה החרדית החדשה. יראת שמיים שם היא תנאי. בלעדיה מדיחים חייל. אם יבוא בחור ויחלל שבת בפרהסיה, המפקד שלו יכול לשפוט אותו ולהדיח אותו מהחטיבה. אם אנחנו רוצים להביא חרדים, המפקד צריך לקבל מנדט לדברים כאלה".

המגמה שלכם היא לגייס את מי שלא רואה את עתידו בישיבה. הרב יצחק יוסף, הראשון לציון לשעבר, דרש לאחרונה שגם "בטלנים" לא יתגייסו לצבא.

"יש מאבק מי יהיה הרב עובדיה הבא ויעמוד בראש מועצת חכמי התורה. האמירה הקיצונית הזאת נועדה לאגף פוליטית את החברים החדשים במועצה".

מה החזון שלך לגבי תחל"ס?

"אנחנו רוצים להיות גוף שנותן שירות, ושישכפלו את המודל שלנו לכל עיר חרדית בארץ. בחור יוכל להגיע, לקבל ליווי, לעבור אימונים והכנה ולהתגייס. וכשהוא במדים, שיהיו רבנים שמלווים אותו ונותנים לו אווירת שבת ומחבקים אותו. שייתנו לו להרגיש שהוא לא לומד אבל סופג קצת יותר חסידות. שיאמרו לו שהקב"ה נמצא איתו בכל שלב, והקושי הוא הזדמנות לעלות. אלה דברים שהוא לא למד בישיבה. אם הצלחנו להגיע למספרים האלה בשנה אחת ובתקציב כזה, כנראה כדאי לחקות את מה שעשינו".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il