הבית // בית כפרי, בנוי עץ, שקירותיו מעוטרים בציורי השמן של מוריה. הבית ממוקם מול נופי הרי בנימין, סמוך למרכז המבקרים "הכוורת".
הבוקר // הם קמים סביב שש וחצי, ומארגנים את הילדים לגנים. עומרי: "אצלי הכול תלוי בעונה. עונת השיא היא פריחת ההדרים הראשונה בחודש מרץ, יש יותר תנועת דבורים בכוורות, ועליי להיות יותר נוכח בשטח, ואני מתחיל את העבודה השכם בבוקר". מוריה יוצאת בדרך כלל בשבע מהבית לכיוון ירושלים, בפקקים איומים, ולכן גם היא מנסה לצאת כמה שיותר מוקדם.
מבקרים // עומרי הוא מייסד ומנהל מרכז המבקרים "הכוורת" שמציג את חנות הדבש שלו ואת מכון הרדייה, ומארח תיירים ומשפחות המגיעים ללמוד על סיפור חייה המופלא של דבורת הדבש ועל מלאכת הדבוראי. מוריה היא מנהלת מרכז המבקרים של הכנסת, שמציג את הדמוקרטיה הישראלית ומארח את מי שמבקש ללמוד על העשייה הציבורית היומיומית בכנסת.
הכוורת // בחנות הבוטיק עומרי מוכר מגוון מוצרים, כולל דבש זני, סבונים טבעיים, נרות ומארזים מיוחדים. לסיורים מגיעים ילדים במסגרת תיירות חינוכית, למפגש עם דבורת הדבש וחשיבותה בעולם המודרני, וקבוצות של משפחות בעיקר בחופשות החגים והקיץ. מעת לעת מגיעים גם משלחות מחו"ל, קבוצות גמלאים, צוותים חינוכיים. עובדי חברות מחברים את עבודת הכוורת והדבורים למשמעויות עסקיות. מדי פעם מתקיימים שם גם כנסים ואירועי בוטיק בסגנון כפרי, בשילוב תוכן ייחודי ומטבח שף, עם מנות המבוססות על הדבש האורגני.
היסטוריה // עומרי נולד וגדל בבית־חורון, השני מארבעה אחים. הוא שירת בדובדבן, ובמכללת רופין למד חקלאות – בעיקר גידול בקר ורפת, אבל "בקורס על הדבורה והכוורות נחשפתי לעולם המרתק ומסקרן של הדבורים, ובמקביל ללימודים התחלתי לגדל כוורת אחת בגינה של ההורים שלי בבית־חורון. מכאן התחיל סיפור האהבה". בתור בן ממשיך ביישוב, עומרי ראה חשיבות גדולה ותחושת שליחות ביצירת מקום שימשוך תיירות לחבל בנימין, ויסייע לחיזוק ההתיישבות באזור. לאחר שקיבל חלקה מהיישוב הוא בנה במו ידיו את מרכז המבקרים, בעבודה קשה במשך שנה שלמה, ובעזרתם של חברים טובים וצוות נאמן.
דבורים // "אני אוהב דבורים. הדבורה חכמה וחיונית לעולמנו. הרבה אנשים לא באמת מבינים את החשיבות שלה בטבע, ועד כמה נחוץ לשמור על הדבורים, שהולכות ונעלמות. להיעלמותן של הדבורים מגוון סיבות. בני האדם לוקחים להן את שטחי המרעה בשביל נדל"ן, ויש לא מעט טפילים שמתחזקים עם הזמן. במרכז המבקרים אני מסביר להם למה חשוב לשמור על הדבורים, בשל תרומתן לתהליך הצמיחה של הפירות והירקות. הדבורה היא זו שגורמת לפירות ולירקות להתפתח: האבקן צריך להגיע לצלקת של הפרח שדרכה נוצרים הפירות, מדובדבנים ועד כותנה. זהו תהליך שאנשים לא מודעים אליו".
עקיצה // "נעקצתי לא מעט בעבודה, אבל זה חלק מהעניין. העקיצות תמיד כואבות אבל עם הזמן אני פחות מתרגש".
מהצד // במהלך לימודיו עומרי גם ייסד את עמותת "מצפן" לבני נוער לקראת שירות בצה"ל, והקים גם מחלקה לאירועים בחברה המשפחתית "ח. רוזנר", שמתמחה בכדורי תאורה.
ענייני מדינה // מוריה גדלה בראשון־לציון, בת יחידה בין שלושה אחים. היא למדה באולפנת צפירה במגמת כימיה, אהבה ציור ופעלה בסניף בני עקיבא. בשירות הלאומי הדריכה טיולים במשך שנתיים בצפון הארץ, ולאחר מכן נשלחה מטעם הסוכנות היהודית למחנות הקיץ בארה"ב ולסמינרים הציוניים באוסטרליה. יש לה תואר ראשון בתקשורת ומדע המדינה, תעודת הוראה ותואר שני במנהל חינוך באוניברסיטת בר־אילן. אחרי הלימודים עברה לירושלים, וניהלה מוסדות חינוך בלתי פורמלי כמו ארגון הנוער "צמרת" של ההסתדרות הציוניות העולמית ובית ספר שדה שער הגיא. היא הייתה יועצת ראש העיר ירושלים לענייני חינוך ונוער, דירקטורית בחברה העירונית של ראשון־לציון, ומנכ"לית המכללה למדינאות.
ההיכרות // חבר משותף, אבידע, עבד עם מוריה בתור יועץ בלשכת ראש העיר ירושלים. הוא חשב להכיר לה את עומרי, חבר ותיק מהצבא, וסיפר למוריה שעומרי הוא יזם בנשמה, מחובר לטבע וערכי מאוד, ושלא כדאי לה לפספס את ההזדמנות. מוריה: "נפגשנו לראשונה בשוק מחנה יהודה בשעות הערב, והייתה כימיה מיידית. כבר למחרת עומרי התקשר והזמין אותי לדייט נוסף". הדייט השלישי התקיים במכוורת. "אנחנו ממש שונים זה מזו, אבל מרגע שהחלטנו לא ללכת לפי ההגדרות שהיו לכל אחד בראש לגבי בן הזוג האידיאלי, הקשר ביננו העמיק".
גיל // עומרי צעיר ממוריה בשנתיים. עומרי: "עד אז לא יצאתי עם בנות שגדולות ממני, זו הייתה הפעם הראשונה. אני ומוריה שונים: היא עכבר העיר, תמיד בסביבת אנשים ובמרכז העניינים, ואני הכי עם עצמי ועם הדבורים, מסתובב בשדות. אבל כשזה זה – זה זה. עם הגיל אתה יותר פתוח לתת הזדמנויות לדברים שלא חשבת שהם בכלל הסגנון שלך".
רווקות מאוחרת // מוריה: "התחתנתי בגיל 34, אחרי לא מעט שנים של רווקות. זו הייתה תקופה מאתגרת. לא פשוט למצוא את האחד. ממרחק הזמן אני רואה את השליחות הגדולה של החברים בהיכרויות. אני חושבת שחברים צריכים להשקיע מזמנם ולחשוב על הרווקים והרווקות שסביבם. אני מתפללת לחבריי שימצאו את שורש נשמתם, ואני מאמינה שזה תפקידנו כחברה".
ילדים // "המשמעות של המילה כליל היא נזר, כתר. בחרנו בשם הזה על שם העץ המהמם כליל החורש, המאופיין בפריחתו המרהיבה. הוא הכתר של החורש הים־תיכוני, הנפוץ בארץ ישראל. כליל שלנו היא בתנו הבכורה, הנזר לראשנו.
"גם האשחר הוא עץ נפוץ בחורש הים־התיכוני בארץ, והוא מאופיין ביכולתו להעמיק שורשים באדמת המולדת ולהניב פירות מתוקים, עמיד בבצורת וברוחות ולכן מבטא עמידה איתנה בקרקע יחד עם גמישות. אלה תכונות אופייניות גם לעם הנצח. אשחר נולד עם קרן אור ראשונה של בוקר, כאיילת השחר שבקע אורה, בשבוע החשוך שבו פרצה מלחמת חרבות ברזל. הקב״ה שלח לנו קרן אור של תקווה וחוסן להמשכיות של עם ישראל".
סבא וסבתא // מוריה: "אנחנו גרים ליד ההורים של עומרי, והם עוזרים לנו לא מעט. הקריירה שלי דורשת ממני הרבה פעמים להישאר בעבודה עד מאוחר, וגם עומרי עסוק במכוורת הרבה, וכך ההורים שלו ושלי מוקפצים לעזור, והם נותנים יד ותומכים בנו מאוד". עומרי: "ההורים שלי עוזרים מאוד כשמוריה יוצאת מוקדם, ואמא שלי גם באה לסייע בערב במידת הצורך, בייחוד בשנה המורכבת הזאת. שירתּי יותר ממאתיים ימים במילואים".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
