"אף פעם לא התרשמתי מהסיסמאות שדין קרית שמונה כדין תל אביב"

זה כמה חודשים שכתבנו בצפון מתקשה להיות כתבנו בצפון. יותר בכיוון של כתבנו המפונה, הגולה בעל כורחו, שמעביר את מרבית ימיו באזור חיוג 03, ונאלץ להסתפק בגיחות קלות לקריית־שמונה, כשהדבר מתאפשר.

"ב־7 באוקטובר עוד הייתי שם", נזכר מנחם הורוביץ בעודו לוגם מקפה שחור מהביל שתחיה אשתו הכינה, בדיוק כפי שהוא אוהב. "בתפילה אצלנו היו 60 או 70 איש, עשינו קידוש גדול, ואז התחילו להגיע ידיעות על מה שמתרחש בדרום. אחרי שכולם התפזרו, הסתכלתי למעלה על צלע הרי נפתלי, הסתכלתי על מטולה, ואמרתי לעצמי: מה הסיכוי שבעוד כמה דקות ינחתו בקריית־שמונה מצנחים של אנשי כוח רדואן. מה הסיכוי שמחבלים חותכים עכשיו את גדר הגבול במטולה, ובתוך עשרים דקות הם רוצחים את כל התושבים שם, ואחרי חצי שעה הם מגיעים אליי לחצר. אלה היו שעות מפחידות מאוד. העובדה שחיזבאללה והכוחות האיראניים האחרים לא חדרו במקביל לחמאס, היא אחד הניסים הגדולים שהיו למדינת ישראל".

אבל חיזבאללה לא ישב בשקט לאורך זמן. למחרת החל ארגון הטרור הלבנוני להפגיז את הבסיסים והיישובים בצפון על בסיס יומיומי. הורוביץ מספר כי הבית שלו כבר לא שמיש למגורים. "הוא לא נפגע ישירות, אבל כנראה נפלו עליו רסיסים וחדרו אותו, ועכשיו הבית מלא עובש ורטיבות. הכול בקריית־שמונה שומם ועזוב. עיר שגרו בה 22 אלף איש, ועכשיו הם נמצאים בכלובי זהב – בבתי מלון ובדירות שכורות. בינתיים משפחות מתפוררות, ילדים ובני נוער יוצאים לתרבות רעה. לדעתי רבים מהצעירים לא יחזרו כבר לקריית־שמונה".

"אני אומר לתושבים: האם נחזור לקריית־שמונה? חד־משמעית כן. אבל אתם צריכים להבין שאם אתם גרים במרחק כמה מאות מטרים מגדר הגבול, ובצד השני יש טרוריסטים, מדי פעם תחיו במצבי ביטחון משתנים. שלא ישקרו לכם ש'מתחייבים לשקט מוחלט'. אל תאמינו"

בפרט הוא מודאג ממצבם של ותיקי העיר, שנפשו קשורה בנפשם. "יש אנשים שהגיעו ישר מנמל חיפה ובנו את העיר הזאת. בהתחלה הם גרו בפחונים, והיום יש להם בתים של 200 מ"ר. במשך השנים הם השקיעו ‫בעיר את מרב כספם ומרצם. ‫ואז אומרים ליהודי כזה, ‫בן 75־80, שהוא עוזב עכשיו את קריית־שמונה ונכנס לחדר במלון בתל־אביב. לצערי הרב יש תושבים שהלכו לעולמם כי הוציאו אותם מהבית שלהם. המשפחות מספרות לי שהם נפטרו טרם זמנם בגלל שיברון לב".

מה לדעתך מדינת ישראל צריכה לעשות כדי להחזיר את השקט לגבול הצפון?

"השאלה היא האם למדינת ישראל יש אמצעים כדי לצאת היום למבצע בלבנון. ב־82' אריק שרון החליט שהוא רוצה להוציא את קריית־שמונה מטווח האש. המבצע ההוא התחיל בתור שלום הגליל, ונמשך בתור מלחמת לבנון הראשונה. היינו בלבנון וניסינו לשנות סדרי ממשל בביירות. אני עוד זוכר איך הסתובבתי בכביש ביירות־דמשק, אכלתי במסעדת דגים שהפכנו לכשרה באגם קרעון בגזרה המזרחית, שתיתי עם רוני דניאל ז"ל ערק בזחלה. פעם חטפנו אבנים באל־נבטיה, ופעם דובדבנים.

"האם היום מדינת ישראל לא מוציאה את יישובי הצפון מטווח האש כי היא איננה מסוגלת לכך, או כי באמת אין דין קריית־שמונה כדין תל־אביב? הרי אחרי שנרצחו 12 ילדים במג'דל־שמס, פתאום התברר שצה"ל יודע איפה נמצא הרמטכ"ל של חיזבאללה. וכאשר יש איום על תל־אביב, מטוסי הקרב יודעים ליירט ולפגוע במאות משגרים. אולי כשיש איום על אזור המרכז אנחנו פועלים, אבל כש־70 אלף איש נמצאים מחוץ לבית כבר כמעט שנה – זה בסדר, העיקר שבגוש דן מתנהלים כרגיל. גם חסן נסראללה אומר בליבו, 'אני יורה מאה רקטות על קריית־שמונה, לא יהיו שם הרוגים כי אין שם אנשים'", ממשיך הורוביץ לנתח. "הוא מורתע מלשגר מאה רקטות לחיפה, כי הוא יודע שבאותו רגע התגובה הישראלית תהיה אחרת לחלוטין.

"אז כשתושבים שואלים אותי 'האם אנחנו נחזור לקריית־שמונה?', אני אומר להם: חד־משמעית כן. אבל חבר'ה, אתם צריכים להבין שאם אתם גרים במרחק כמה מאות מטרים מגדר הגבול, ובצד השני ישנם טרוריסטים, מדי פעם אתם תחיו במצבי ביטחון משתנים. גם לפני ארבעים שנה, דין קריית־שמונה לא היה כדין תל־אביב. אני אף פעם לא התרשמתי מהסיסמאות הנבובות האלה. אז שלא ישקרו ויגידו לכם ש'מתחייבים לשקט מוחלט'. אל תאמינו. אני אומר את זה גם לתושבי שדרות – אל תאמינו למי שיבטיח לכם שקט מוחלט".

מה בעצם הסיפור האמיתי שלך עם קריית־שמונה, העיר שהפכת למזוהה כל כך איתה? זו רק תדמית תקשורתית, או אידיאולוגיה? אולי משהו שדבק בך ונעשית מחויב אליו?

"אפתיע אותך – המגורים שלי בקריית־שמונה הם לא עניין של ציונות או אידיאולוגיה. הגעתי לשם במקרה לפני 48 שנים כמורה, ואני גר שם כי השקעתי מיליוני שקלים בבית שלי. שואלים אותי, אתה חוזר לצפון? חבר'ה, הבית שלי שם! החברים הכי טובים שלי הם מקריית־שמונה ומאצבע הגליל. אם לא יהיה לי טוב, אני לא אגור שם. אבל היום אני מודה לבורא עולם על שילדיי נולדו, גדלו והתחנכו במקום כזה. לילדי קריית־שמונה יש נשמה יהודית שהיא חריגה ביחס לנוף האנושי של הציונות הדתית. מבחינתי זו גם שמורת הטבע הכי יפה במדינת ישראל. אני פותח את החלון ורואה את הרי הלבנון, את הר דב, את החרמון, את רמת הגולן, את עמק החולה ואת נדידת הציפורים עד יסוד־המעלה. אני גר שם בתוך צימר".

הפסדנו שר חקלאות

הקריירה של הורוביץ בתקשורת החלה כמעט בטעות. בשנות השבעים, עת שימש בעיר כמורה במסגרת העתודה הפדגוגית, הוא נהג להעביר לטלפון האדום של גלי צה"ל דיווחים על הנעשה באזור. בתחנה זיהו את הפוטנציאל שלו וביקשו ממנו לשמש "כתבנו בצפון" לתקופת ניסיון – "והיא נמשכת עד היום".

מהתחנה הצבאית הוא המשיך לעיתונות המודפסת ולחדשות ערוץ 2, והפך למגיש הפינה האהובה "שווה בדיקה". שם גם נחשפו הצופים ל"תחיה אשתו", ששירתה במשך שנים רבות כקצינה באגף המודיעין של המשטרה. לבני הזוג יש שלושה ילדים – איתמר, נגה וחגי.

למרות הקריירה התקשורתית המוצלחת, הורוביץ מספר שלאחרונה החל להרהר בשינוי כיוון. "במערכות בחירות קודמות קיבלתי לא מעט פניות והצעות להשתלב במפלגות שונות", הוא מגלה. "אני מודה שאני בהחלט רואה את עצמי כפוליטיקאי. נכון, אני אוהב מאוד את עבודתי הנוכחית, מה גם שלא פעם הזהירו אותי מהשלכות האופי הידידותי שלי, אם אלך לפוליטיקה. אמרו לי: מנחם, יאכלו אותך שם. אבל כשאני רואה מי האנשים שמוגדרים 'מנהיגי הציונות הדתית', אני מתחלחל. כי אצלם הכול דיבורים.

"בן־גביר, תשעים אחוז מהמלל שלו זה 'אמרתי לכם'. וסמוטריץ', מסכן, הוא חושב שאם הוא יהיה בן־גביר, ילכו אחריו. הוא לא מבין שלא צריכים אותו, כי בן־גביר כבר יש. אם אלה המנהיגים שלנו, צריך לעשות משהו. כשנדע מתי מערכת הבחירות הבאה ומי השחקנים המרכזיים, יכול להיות שאני אקבל החלטה, אחרי כמעט חמישים שנה, לפרוש מעולם התקשורת ולעבור לפוליטיקה. לציונות הדתית מגיעה הנהגה ימנית, אבל עם פחות 'אמרתי לכם', פחות איומים ויותר עשייה. אי אפשר לנהל מדינה בסיסמאות, אי אפשר לנהל מדינה כשהשרים לא מבינים את הסיטואציה המדינית והביטחונית. חשבתי שלמדנו משהו בשנה האחרונה".

אני מנסה לדמיין אותך צועק בכנסת, וכמו שאמרת, זה לא כל כך מסתדר עם הדמות.

"אני מוכן להוכיח לך, בשעתיים שאת יושבת איתי, שאני יודע גם לצעוק. יכול להיות שצריכים שם לא רק אותי, אני לבד לא יכול לחולל את השינוי. אבל לא ייתכן שאלה יהיו המנהיגים שלנו.

"תביני, אני דווקא החזקתי מבן־גביר, כי ראיתי שבתור עורך דין הוא ידע להוכיח שלא כל אחד שמוגדר 'נוער גבעות' הוא עבריין שרוצה לרצוח פלסטינים, ושהמעצרים של חלק מאותם נערי גבעות היו מעצרי שווא. אהבתי את זה ואהבתי אותו. הוא יכול היה להיות שר חקלאות ‫מעולה, ואני אומר את זה ‫מתוך כבוד אליו. תארי לעצמך שהוא היה הולך אצל החקלאים בגליל ובנגב ‫וביהודה ושומרון, עוזר להם ‫ומחיה מחדש את החקלאות הישראלית. לא האמנתי שהוא יקבל על עצמו תפקיד ‫שברור מלכתחילה שאין לו שום סיכוי להצליח בו. נתניהו אכזב אותי כשנתן לו את המשרד לביטחון לאומי, ובן־גביר, שאמר 'אני אדאג למשילות' וכל הכותרות האלה – אני מאוכזב מכך שלקח על עצמו תפקיד שלא מתאים לו".

וסמוטריץ'?

"לגבי סמוטריץ', גדולי שמאלני ישראל ‫בדור האחרון סיפרו לי ‫שלא היה שר תחבורה טוב ‫כמוהו. ‫מה שהוא עשה בשמונה־תשעה חודשים זה באמת מרשים. מבחינתי בצלאל סמוטריץ' יכול להיות היום ‫במקום השלישי־רביעי ברשימה שמייצגת את הציונות הדתית, ‫‫ולהשתלב שם מצוין. אבל הוא רוצה להנהיג מפלגה, ומנסה כל הזמן להיות בן־גביר. ‫שם מתחילה הבעיה".

ובכל זאת, הרבה ישראלים שותפים לדעות שלהם. לא מגיע להם ייצוג?

"מגיע. אבל אני שומע את בן־גביר אומר על פעילות חיל האוויר 'דרדלה', והוא אומר שכאשר מכילים ירי על שדרות וקריית־שמונה מקבלים ירי על תל־אביב, ושישראל לא צריכה להגיב לנסראללה אלא לחסל את נסראללה, ושצריכים לכבוש את דרום לבנון מחדש ולהחזיר את רצועת הביטחון, ושרק חידוש ההתיישבות היהודית בעזה ינטרל את חמאס – אז אם באמת ובתמים לא מדובר כאן בניסיון לסחוט כמה לייקים; אם אכן שני השרים האלה מאמינים שזו צריכה להיות תפיסת הביטחון של מדינת ישראל, למה הם לא מתפטרים? למה הם לא מפילים את הממשלה? ‫אם זו התפיסה ‫שלהם, ואם ראש ממשלת ישראל ‫לא סופר אותם ממטר ואפילו לא ממילימטר, הם לשיטתם פוגעים ביודעין בביטחון המדינה בכל יום שהם נותנים לממשלה הזו להמשיך לתפקד. אבל מה עושה בן־גביר? הוא אומר: 'נתניהו, אתה לא מכיר אותי. אתה לא רוצה שאהיה חבר בקבינט? אז אני אעשה לך טרלול בהר הבית, ואתה תלמד לא להתעסק איתי'. אני לא מבין אנשים שמאמינים בו. איך אתם מוכנים לתת לו ולסמוטריץ' להישאר בממשלה כזאת?"

אז אפשר להבין מהדברים שלך שאתה מחפש להשתלב במפלגת ימין רך?

"אין לי מושג. אני לא יודע מי יהיו השחקנים. שואלים אותי, 'מנחם, אתה איש ימין או שמאל?'. בואי תעזרי לי לתת תשובה. מצד אחד אני תומך באופן מוחלט בהתיישבות היהודית בארץ ישראל כולה. אין פשע גדול יותר מאשר להגדיר חצי מיליון ישראלים כ'מתנחלים'. מאיפה הבאנו את המילה הזאת? אצלי אין מתנחל. אנשים שגרים בקריית־ארבע, באיתמר, באריאל ובאפרת הם אזרחי מדינת ישראל. מצד שני, בן־אדם שגר ברמאללה ויש לו אישור כניסה לישראל, אין לי שום בעיה שהוא יחזור לעבוד פה. אף אחד לא שכנע אותי עד היום שנהג ההסעות ממזרח ירושלים הוא חובב ציון, והבן דוד הראשון שלו מרמאללה הוא טרוריסט. מה גם שבכל מקרה עשרות אלפים חוצים כל יום את הקו הירוק. אז מה את אומרת, אני ימני או שמאלני?"

"אם אכן השרים האלה מאמינים שצריך לשנות את תפיסת הביטחון של מדינת ישראל, למה הם לא מתפטרים? אם זאת התפיסה האמיתית ‫שלהם, וראש ממשלת ישראל ‫לא סופר אותם ממטר ואפילו לא ממילימטר, הם לשיטתם פוגעים ביודעין בביטחון המדינה בכל יום שהם נותנים לממשלה הזאת להמשיך לתפקד"

מה לדעתך צריכה להיות המדיניות של ישראל מול הפלסטינים?

"ביהודה ושומרון מסתובבות קבוצות אנטישמיות שממומנות על ידי גורמי חוץ, וכל היום הן מתעדות קבוצות שוליות של ישראלים שגורמים נזק אדיר למפעל ההתיישבות. ראינו את התוצאות של זה בשנה האחרונה, כאשר עשרות אלפים יצאו לרחובות בארצות הברית ובאירופה והשמיעו קריאות נאצה נגד מדינת ישראל. לשמונים אחוז מהם אין מושג איפה רצועת עזה ואיפה יהודה ושומרון על המפה. הם לא מבינים שאין קשר בין הרוצחים והחוטפים של חמאס לבין האירועים שמתועדים בשטחי יהודה ושומרון. כמה טוב היה אילו בנימין נתניהו היה מתייצב ואומר את המשפט הבא: 'אף שפלסטינים רצחו, טבחו ואנסו, ואף שכל יום יש אירועי פח"ע ביהודה ושומרון, אני, ראש ממשלת ישראל, דווקא עכשיו מושיט יד ומוכן לחזור למשא ומתן עם הרשות הפלסטינית'. וואו! מה היה קורה?"

הוא היה קודם כול מאבד את הבייס שלו.

"אז זה העניין, זו הטרגדיה, הבייס! הסיכוי שתקום כאן מדינה פלסטינית נמוך יותר מהסיכוי שאני אהיה מנטור ברוקדים עם כוכבים. אז אני אומר, אם כולם מדברים על זה כבר חמישים שנה, מה אכפת לי שבנימין נתניהו יעשה הצגה ויגיד את זה. הכול הצגה, כדי להרגיע את העולם, אז למה לא בעצם? אז אני שוב שואל האם אני ימני או שמאלני, כי פה" – הוא מצביע על ראשו – "אני עובד אחרת".

נראה שהכיוון די ברור. האמירות שלך מציבות אותך באזור הימין־מרכז, בואכה גנץ או בנט.

"אני באמת ובתמים לא יודע מה תהיה המפה".

אתה מנהל שיחות עם גורמי מפתח?

"אין לי תשובה ברורה על השאלה שלך, אבל היא מנוסחת היטב".

מיליון איש נעלמו

גם בנושא נטילת האחריות למחדל של 7 באוקטובר, הורוביץ היה רוצה לראות את ראש הממשלה משתמש ביכולותיו הרטוריות כדי להביא רגיעה. "נתניהו צריך לבוא ולומר: 'אני הייתי ראש ממשלת ישראל ביום הזה, אני נושא באחריות. מי אשם – את זה תקבע ועדת חקירה ממלכתית'. גלנט אמר דברים כאלה, ומאותו רגע לא מזכירים לו את זה כל הזמן בראיונות. גם הרמטכ"ל אמר, וראש אמ"ן אמר. כולם אמרו את המשפט הזה, ומאז הפסיקו להטריד אותם. נתניהו היה ראש הממשלה ב־7 באוקטובר, זו עובדה, למה שלא יאמר את זה?

"ומה יקרה אם הוא יגיד 'אני מוכן לפתוח באיזשהו משא ומתן כדי לסיים את הלחימה'? אתה הרי גם שחקן מדי פעם, מה אכפת לך מהבייס עכשיו? בוא, תרגיע את העולם המוסלמי, תגיד 'אני מוכן'. בנאום בר־אילן כל העולם מחא כף לנתניהו, ולא קרה כלום אחר כך. הוא היה מלך מלכי הפוליטיקאים של מדינת ישראל. ‫יצא משהו מזה? לא. אז שיעשה נאום קריית־שמונה, אני מוכן לארח אותו בבית שלי. בוא, תעמוד אצלי בדשא, אני אביא לך את כל העיתונאים, ותנאם. מה אכפת לך?"

בשורה התחתונה, אתה מאוכזב מנתניהו?

"הביקורת שלי על הממשלה הזאת לא מתחילה ב־7 באוקטובר, אלא הרבה קודם. אחרי הבחירות נתניהו הפקיד בידי יריב לוין את ניהול המשא ומתן הקואליציוני, ובמשך חודשיים המפלגות השותפות מצצו עד דק את העובדה שעומדת  לקום ממשלת ימין על מלא. עוד שר ועוד שר ועוד תקציבים, ובעיקר מלל מאיים ומפלג של השותפים, שגרם לחצי עם לשנוא את הממשלה עוד לפני שהיא עשתה משהו. אחרי עשרה ימים קם יריב לוין ואומר 'אני רוצה רפורמה משפטית', אפילו נתניהו לא ידע על הרפורמה הזאת, וזה הוציא לרחובות מאות אלפי אנשים".

"ערוץ 14 לגיטימי, ומדי פעם אני צופה בו. אני מקווה שיגיע היום שחבריי בערוץ 14 יבינו שאין צורך ביצירת דה־לגיטימציה לערוץ 12. אני מסוגל לצפות בשש בערב באמנון אברמוביץ', גיבור ישראל, ובשעה תשע בערב בינון מגל, בוגר סיירת מטכ"ל, ולא קורה לי כלום"

ומכאן הוא עובר לנושא טעון במיוחד מבחינתו: יחסי הימין והתקשורת. "את מי האשימו באותו זמן? את ערוץ 12. באו ואמרו לי – 'מנחם, למה כשהימין יוצא להפגנות הוא לא מקבל סיקור עיתונאי?'. אבל מה לעשות שאנחנו בימין טוקבקיסטים, מומחים לרשתות חברתיות. אנחנו יכולים לקבל פרס נובל על כתיבה ברשתות חברתיות. לקח לימין הישראלי חצי שנה להבין שיריב לוין הצליח לחלץ את השד מהבקבוק, ושבגללו מאות אלפי אנשים יצאו לרחובות. אז מה, לא יסקרו אותם? ואז קרה דבר מעניין – סוף־סוף חברים טובים שלי הבינו שצריך לייצר תגובה. הם הרימו שתי הפגנות גדולות מאוד, אחת בירושלים ואחת בתל־אביב, והנה הפלא ופלא – נתנו להן סיקור".

אז הבעיה של הימין היא שהוא לא יודע לצאת לרחובות?

"הימין הישראלי, איך להסביר, הסיפור של המהפכה המשפטית לא היה חשוב לו מספיק. כשרוצים לפנות את חומש, עשרות אלפים באים לשם. כשרוצים, יודעים גם להוציא מאות אלפים לרחובות. בדרך כלל אלה יותר אנשי ההתיישבות ופחות הליכודניקים. אז איפה כל הליכודניקים בסיפור של הרפורמה? מיליון איש הצביעו לנתניהו, איפה הם? למה לא שומעים ולא רואים אתכם? כל הימין על מלא הזה, למה הוא לא יצא לרחובות? כי זה לא מספיק חשוב לו. והוא לא מבין שפוסטים וסרטונים לא עוזרים לשנות מגמות. רק מסות של אנשים שיוצאים מהבית".

הכעס הימני התמידי על ערוץ 12 הביא גם לנהירה של צופים לערוץ 14, ובפרט לתוכנית "הפטריוטים". מה אתה חושב על האתגר שהם מציבים לכם?

"ערוץ 14 הוא בהחלט ערוץ לגיטימי, ואני עצמי מזפזפ מדי פעם וצופה בו. אני מקווה שיגיע היום שבו חבריי הטובים בערוץ 14 יבינו שאין צורך בדה־לגיטימציה לערוץ 12 ואין שום סיבה לעשות זאת. אני מסוגל לצפות בשש בערב באמנון אברמוביץ', גיבור ישראל, ובתשע בערב לצפות בינון מגל, בוגר סיירת מטכ"ל, ולא קורה לי כלום. לא פעם אני אומר לחברים מהימין: 'נניח שמחר אין ערוץ 12, לא קיים. מה אז? איך אתם מסכמים את מצב המדינה בשנה האחרונה, עם ממשלת ימין על מלא?'. ואז הם שותקים פתאום. כמה כיף לקום בבוקר ולהאמין שהבעיה של מדינת ישראל היא ערוץ 12. אני אומר לבורא עולם – שאלו יהיו כל הבעיות. צריך גם לזכור שב־7 באוקטובר ערוץ 12 ניהל את המלחמה הזאת. הוא הפנה את הכוחות לקיבוצים ולמושבים, בזמן שלדרג המדיני והצבאי לא היה מושג מה קורה".

אתה נעלב כשמכנים אתכם "ערוץ התבהלה"?

"כן, זה חלק מאותה החלטה להפוך את ערוץ 12 ללא לגיטימי. אני לעומת זאת כן נותן כבוד לערוץ 14. האם אני מסכים עם כל מה שנאמר שם? לא. גם כשאני שומע חלק מחבריי הפרשנים בערוץ 12, אני מדי פעם נושם בכבדות, אבל דעתי לא נטרפת עליי. אז שמעתי דעה שאינה מקובלת עליי, מה קרה?

"מעבר לזה, התדמית של ערוץ 12 פשוט לא נכונה. אם ניקח את עופר חדד, יאיר שרקי, ישי כהן וכמובן עמית סגל, ונלך איתם לקלפי, אולי נגלה שלא כל מי שיושב היום בחדשות 12 הם אנשי שמאל. אז אני מציע לכולם להשיג רייטינג בזכות ראיונות בלעדיים, תחקירים מעניינים וסיפורים טובים".

אתה רומז שלערוץ 14 אין הישגים עיתונאיים?

"לא אמרתי, יש לו הישגים מצוינים. אני לא מדבר דווקא אל ערוץ 14, אלא לערוצים כולם: בואו נוכיח שאנחנו מסוגלים להביא רייטינג בלי לתקוף כל הזמן את הערוץ האחר ואת הכתבים והפרשנים שלו. בואו ננסה לעשות תוכנית או פאנל במשך שעה וחצי בלי להזכיר למשל את המספר 12".

לא עזרה, רק שותפות

החיים האישיים של הורוביץ והפרסונה התקשורתית שלו נשזרו זה בזו בדרך נוספת לפני כמה חודשים, כשהעיתונאי הוותיק התיישב מול המצלמות לצד בנו חגי, אוטיסט בתפקוד נמוך. בריאיון מרגש שהעניק לדנה וייס הוא תיאר את האתגרים המלווים את המשפחה מאז לידתו של הבן, לפני 32 שנה.

מה גרם לך לצאת עכשיו עם הסיפור הזה?

"במשך זמן רב היו לחצים מצד כלי תקשורת רבים, רצו שנספר את הסיפור, אבל אני הרגשתי שדווקא כיף לי שאני ותחיה הולכים ברחוב ואנשים מחייכים אלינו. חששתי שאחרי שישמעו את הסיפור יגידו לנו 'וואו, לא ידענו', במין רחמנות כזאת. לא רציתי את זה. אבל היה לחץ גם מצד אלו"ט, כי חגי נמצא במרכז תעסוקה שלהם בכרמיאל, והחלטנו לצאת עם זה. לפי התגובות, היינו צריכים לעשות זאת הרבה לפני כן.

"תמיד כשהלכנו ברחוב אנשים חייכו אלינו, וחששתי שאם ישמעו את הסיפור של הבן שלנו, תהיה רחמנות כזאת. אבל לפי התגובות שקיבלנו, היינו צריכים לצאת עם זה הרבה לפני כן. כל יום אנחנו משוחחים עם משפחות, והן אומרות לנו שהידיעה שגם אנחנו מתמודדים עם אותם דברים מחזקת אותם"

"יש אלפי ילדים בעלי צרכים מיוחדים שאני לא בטוח שהמדינה מבינה שצריך לטפל בהם ולעזור להם. ילדי משפחות שעזבו את הצפון או נמלטו ממנו, לצד עשרות אלפים שהם בטראומה או פוסט־טראומה, אנשים שנפשם נפגעה מאוד כתוצאה ממה שהתרחש בדרום ובצפון. תחיה ואני יושבים ומדברים עם אנשים כאלה כל יום. הרבה מספרים לנו כמה הם מזדהים איתנו בעקבות הכתבה, וכמה חיזקה אותם הידיעה שיש עוד דמות, במקרה דמות מוכרת, שמתמודדת עם אותם דברים כמו שהם מתמודדים. וכשאני שואל בסוף איך אנחנו יכולים לעזור, הם אומרים: 'אנחנו לא רוצים עזרה, רק רצינו לדבר עם מישהו'. יש הרבה מאוד משפחות שרק רוצות שמישהו ידבר איתן, שיהיה שותף לגורלן".

הודעת וואטסאפ מתקבלת בטלפון של הורוביץ וגורמת לו לספוק את כפיו באכזבה. מה קרה, אני מתעניינת, והוא מספר שהגיעו תוצאות הרייטינג מהשידור של אתמול, ומתברר שבפינה שלו נרשמה ירידה קלה.

הרייטינג מלחיץ אותך?

"התשובה היא כן, מאוד".

חשבתי שכתב בעל ותק מופלג כמו שלך כבר לא סופר את זה.

"אנחנו נמדדים כל יום בהצלחות, ובצדק, בעיקר לנוכח התחרות שקיימת. זה לא שמאיימים עליך, אבל בודקים. גם היום, כשערוץ 12 הוא הערוץ המוביל במדינת ישראל, יושבים בישיבות ודנים וחושבים ומתקנים. ועם זאת יש אצלנו אנשים שכבר עברו את גיל שבעים והם ממשיכים לעבוד, אף שהתפוקה שלהם אולי פחתה באופן טבעי".

כמו משה נוסבאום למשל?

"למשל, אבל גם אחרים. ואני רוצה להצדיע בנושא הזה למנכ"ל חברת החדשות אבי וייס: הרבה מאוד דמויות בעולם התקשורת התלוננו שלא מבינים את נוסבאום, אבל אבי התעקש ואמר שהאיש הזה הוא בשר מבשרה של חברת החדשות. אז הוא מתקשה בדיבור, אז מה? מצאו גם פתרונות – במגזין סוף השבוע יש לו ריאיון קבוע שהוא מקיים באמצעות וואטסאפ. אגב, נוסבאום לימד אותי שוואטסאפ יכול להוציא מהמרואיינים תשובות פחות מתחמקות. יש לזה הרבה יתרונות".

אל השיחה מצטרפת תחיה אשתו, תוך שהיא דואגת למלא את הכיבוד עד גדותיו. עד מהרה מתפתח ביניהם שיח ספונטני אך מודע היטב לעצמו, בדיוק כמו זה שרואים מפעם לפעם על מסך הטלוויזיה. "את יודעת, תחיה", הוא פונה לעברה, "אצלנו בעדה בדרך כלל האישה מצביעה כמו שהגבר מצביע".

"אני לא יודעת באיזו עדה אתה", היא נכנסת מיד לתפקיד, "בעדה שלי זה אחרת לגמרי, יש שוויון מוחלט. אתה גם לא צריך לדעת למי אני מצביעה. זה מה שמעניין בבית שלנו".

"אולי אני הולך להיות פוליטיקאי", הוא ממשיך. "את תצביעי למפלגה שלי?"

"ממש לא".

"לא תצביעי לי? למה לא?"

"מפני שאני יודעת מה עמדותיך, ואתה יודע מה עמדותיי. אני גם לא אתן לך את ברכת הדרך".

"אבל את יכולה להיות אשתו של חבר כנסת".

"היום זה לא כבוד גדול", היא מתעקשת.

"אני רוצה שזה יהפוך להיות כבוד".

"מה אתה חושב, שאתה תשנה את הסטיגמה?"

"תחיה, ואם אני אהיה שר?"

"אולי שר בלי תיק", היא משיבה, ושניהם צוחקים.

"אני יהודי זקן, בן 68", פונה אליי הורוביץ. "אני יודע שאני נראה פחות, והטרגדיה היא שאני גם מאמין בזה. ויש לי אישה שיודעת לדבר עם המצלמה. לא רק לעשות איתי כתבות, היא משחקת את התפקיד. היא הגיעה מעולם הדממה והפכה לדמות שאנשים אוהבים. יכול להיות שעשיתי טעות, כי במשך עשרות שנים כולם דיברו על 'מנחם', והיום מדברים על 'תחיה ומנחם'. בתור אדם מגלומן אני לא תמיד אוהב את זה. ולגבי הפוליטיקה, צריך לראות מה יהיה. לכי תדעי, אולי בסוף אני אחטוף רגליים קרות. ויש לי גם אישה ש…"

שלא תצביע לך.

"כפרה עליה. הורגת אותי האישה הזאת".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il