אורתודוקסיה // לאה היא מנהלת שיווק ופיתוח ב־OU ישראל. "אנשים חושבים שהאורתודוקס יוניון הוא רק כשרות, אבל הוא הרבה יותר מזה". הארגון עוסק בחינוך יהודי, בחיזוק הקהילות בחו"ל ובפעילות יהודית בקמפוסים. השלוחה הישראלית שלו מובילה קליטת עולים דוברי אנגלית בעזרת פעילויות קהילתיות לאורך השנה, עלון שבועי, מחנות קיץ לנוער מארה"ב שמגיע לארץ, והפעלת עשרות מרכזי נוער בכל הארץ, בעיקר בפריפריה החברתית והגיאוגרפית.
לאה: "אחד המקומות הוא למשל 'הזולה של חצרוני' ברחוב יפו, שמותאם לנוער בסיכון ומגיעים לשם חבר'ה צעירים שלא מוצאים את עצמם. זו זכות גדולה לעבוד בארגון שעוזר לעולים חדשים".
גשרים // ידידיה הוא מהנדס מבנים וראש צוות במשרד "רוקח ואשכנזי מהנדסים ויועצים". המשרד מתמחה בתכנון גשרים ובמיזמי תשתית גדולים ברחבי הארץ. "אנחנו אחראים על מיזמים מורכבים מאוד. כבר יותר מעשור אני עובד על פרויקטים שם, בנינו את גשר יהודית, את הגשר במודיעין ועוד".
תאום // ידידיה גדל באפרת, להורים שעלו ארצה והתחתנו כאן. יש לו יש לו שמונה אחים ואחיות, ואחד מהם הוא אחיו התאום. "לגדול עם אח תאום זאת חוויה. אני לא מכיר משהו אחר, אבל זה נתן לי לא מעט: תמיד היה לצידי חבר טוב, תמיד ידעתי שיש לי על מי לסמוך, ותמיד עזרנו זה לזה. עד הישיבה גם התחנכנו באותם מוסדות, ואז כל אחד בחר בדרך עצמאית. היום הוא רופא מרדים וגר ביוקנעם".
שניים // ידידיה למד בישיבת ההסדר ירוחם, שירת בחיל השריון, ולמד אדריכלות והנדסת מבנים בטכניון. "למדתי שני תארים במקביל כי עניינו אותי שני התחומים: רציתי לעשות דברים פחות יבשים מהנדסה, ורציתי מקום ליצירתיות. לקח לי שש שנים לעשות את שני התארים. כשסיימתי את התואר התחברתי יותר להנדסה, אבל לפרויקטים מיוחדים שבהם האדריכלות וההנדסה משתלבים ביחד".
אחת // לאה עלתה לבד לארץ. היא גדלה בשיקגו, לאב מקומי ולאם מדרום אפריקה. היא למדה בבתי ספר ציוניים, הייתה בבני עקיבא והלכה ל"מחנה מושבה" ששייך לתנועה. היא הבת הבכורה ויש לה עוד אח ואחות. היא למדה שנה במכללת מבשרת ירושלים, ואז עשתה תואר בתקשורת ועסקים בישיבה יוניברסיטי. "לקח לי כמה שנים לעלות לארץ, אבל תמיד ידעתי שזה מה שאני רוצה. ההורים שלי תמיד דיברו על הרצון לעלות. בסופו של דבר אזרתי אומץ ועליתי לבד, ב־2011". בהתחלה עבדה בחברת שיווק בחיפה, ואז ב־OU בארץ.
שער עלייה // לאחרונה כל המשפחה עלתה לארץ. אחיה וההורים גרים ברעננה, אחותה גרה לידה בבית־שמש. "לפעמים מרגישים כאן שאנחנו עדיין באמריקה: שומעים הרבה אנגלית ברחוב ויש בסופרמרקט מוצרים שגדלנו עליהם. לאחרונה מצאתי שם ציפוי עוגה, כמו שהיו עושים לי בימי הולדת בילדות. קניתי את זה לילדים וזה עורר בי נוסטלגיה".
ההיכרות // ידידיה היה בשנת שליחות בשיקגו עם ארגון "תורה מציון", בין ישיבת ההסדר (אחרי הצבא) ובין האוניברסיטה. כחלק מהעשייה בקהילה, הוא גם הדריך בתנועת הנוער NCSY של ה־OU. "רציתי לתרום, וגם להכיר עולם. זאת הייתה שנה מעצבת בשבילי". באותה העת לאה התגוררה בניו־יורק ועבדה ב־OU. מכיוון שהייתה חניכה ב־NCSY כשהייתה בתיכון, היא חזרה לשיקגו להדריך בשבתונים של NCSY. "אז נפגשנו כשהיינו מדריכים. בהתחלה היינו ידידים, מערכת יחסים שנמשכה בערך שלוש שנים עד שהחלטתי לעלות". ידידיה הגיע לקבל את פניה של לאה כשנחתה בטיסת העלייה של ארגון נפש בנפש. "יצאנו לדייט ראשון רשמי שבוע אחרי שעליתי, התארסנו אחרי שלושה חודשים, ושבעה חודשים אחרי העלייה התחתנו".
הילדים // אדיר מכור לבייסבול, ומשחק בליגה בבית־שמש. רפאל הוא הילד הכי מסודר במשפחה. הראל הוא ילד בעל תפיסה טכנית חזקה מאוד, ולמיטל הקטנה יש הרבה אנרגיה: "האחים הגדולים שלה צריכים לעמוד בקצב שלה, לא להפך".
תחביב // ידידיה אוהב סקי וטיולים. "כדי להספיק את כל הטיולים שלי אנחנו צריכים למצוא עוד כמה שבועות בשנה. וחבל שלאה פחות מתחברת לסקי".
הארץ // לאה: "אני מאוד אוהבת את הארץ. דווקא בתקופות קשות כמו עכשיו אני מרגישה שייכות. זה שהמשפחה שלי פה עכשיו – זה בכלל מחזק אותי, אני מרגישה חלק בלתי נפרד מהעם ושמחה שאני פה. אני מרגישה בטוחה פה יותר מאשר בארצות הברית. החברים שלי בארה"ב מספרים שהאנטישמיות גואה בקמפוסים ובכלל, אז אני אומרת להם: אין מקום בטוח כמו הארץ, בואו".
