הבית // קוטג' טורי, חמישה חדרים. "לא בית גדול במיוחד, אבל הוא נוח לנו וכרגע אנחנו גרים בשכירות".
הבוקר // הם קמים סביב שש בבוקר. זהבה נוסעת ברכבת למשרד, וברוך אחראי לקחת את הילדים למוסדות החינוך.
פרנסה // ברוך כותב תוכנות למתכנתים אחרים, שישמשו אותם ככלים בעבודתם. זהבה עובדת באבטחת סייבר בחברת אמדוקס, ומקיימת מבצעי אבטחה פרואקטיביים.
אפרו־אמריקנית // זהבה גדלה במשפחה קטנה עם אח אחד גדול. "אבי גדל בניגריה במשפחה מוסלמית, ואמא שלי אמריקנית נוצרייה. הם הכירו בזמן שאבי היה באוניברסיטה בארה"ב. לאבי יש דוקטורט בכימיה ותואר שני במנהל עסקים. הוא עבד כמדען חומרים בחברת סיסקו במשך כעשרים שנה, עד פרישתו ב־2021. העבודה של אבא שלי דרשה מאיתנו לעבור הרבה".
מעברים // היא נולדה במישיגן, ואז המשפחה עברה לניו־ג'רזי, ואז להאנטסוויל באלבמה למשך שש שנים, וכשהייתה בת 11 בערך – למקאטי, בפיליפינים. שם הם גרו כשנתיים וחצי, והיא למדה בבית הספר הבינלאומי. "בתחילת התיכון עברנו לגוודלחרה במקסיקו, ושם למדתי בבית הספר האמריקני, חצי באנגלית וחצי בספרדית. אחי סיים שם את התיכון ועזב לאוניברסיטה באריזונה, כי לשם חשבנו שנעבור, אבל בסופו של דבר עברנו לפרוור ליד אטלנטה כשהייתי בכיתה י'. זה היה שבוע לפני 11 בספטמבר 2001. אבי לא היה איתנו, ונתקע בחו"ל למשך חודש בגלל החששות הביטחוניים. היה לי קשה להשתלב שוב בארצות הברית אחרי שגדלתי בחו"ל. בסופו של דבר הלכתי לשני בתי ספר תיכון שונים באטלנטה, ואז למדתי בקולג' במרכז אטלנטה, באוניברסיטת ג'ורג'יה סטייט. למדתי שם תואר ראשון בספרדית ובעסקים בינלאומיים".
יהודי־הודי // ברוך הוא בן יחיד להוריו, וגדל בעיירה ליד בוסטון. "שני הוריי יהודים, אבל הם הולכים בעקבות גורו מהודו שהוא המתרגל הרוחני שלהם. הם הכירו זה את זה דרך המעורבות שלהם באורח החיים הזה, ולמרות שאף אחד מהם לא התכוון להינשא ליהודי, יצא שהם פגשו זה בזו. מעטים מאוד מחסידי הגורו שומרים על הדת שגדלו לתוכה, ולכן המפגש ביניהם הוא נס, אחד מהניסים שהובילו אותי לחזרתי לתורה ולמצוות.
"להורים שלי הייתה חתונה יהודית, ואפילו עשו לי ברית. כשהלכתי לגן, אבא של אבי הציע לשלוח אותי לבית ספר יהודי אורתודוקסי פרטי. זה היה מוזר בהתחשב בכך שאבי רצה לגדל אותי להיות תלמיד של הגורו. בבית הקפדנו על תזונה צמחונית ומדיטציה יומיומית, וזה היה קצת מבלבל כי האמונות הללו סתרו את היהדות בבית הספר. כך התחילו להתעורר אצלי ספקות לגבי דרך החיים שלנו. נשארתי בבית הספר היהודי עד כיתה ג', ואז עברתי לבית ספר ציבורי, אבל חגגתי בר מצווה בבית כנסת רפורמי וקראתי בתורה".
יהדות // הוריה של זהבה היו אנשים מאמינים, אבל לא דתיים. בלימודיה באטלנטה היא חיפשה משמעות ואמונה. "השתתפתי בשיעורי דת והיו לי כמה חברים יהודים באוניברסיטה. אחד מהם הזמין אותי לבית הכנסת של חב"ד ולארוחת שבת. הלכתי, נדהמתי, ורציתי לדעת יותר. הרגשתי מחוברת. התחלתי להכיר יותר ויותר חברים יהודים וללכת לחב"ד בקמפוס. במהלך השנה הראשונה שלי כבר שמרתי כשרות ושבת, ולמדתי כל שבוע. כשהלכתי ללמוד זמן מה באוניברסיטת גרנדה בדרום ספרד, ניסיתי לשמור על כשרות ושבת אבל זה היה מאוד קשה. לאחר שחזרתי לאמריקה וסיימתי את הלימודים עברתי ללוס־אנג'לס כדי להתגייר בקהילה שם, כי היו שם הרבה יותר הזדמנויות מאשר באטלנטה".
חב"ד // לאחר התיכון, ברוך הלך ללמוד הנדסה באוניברסיטת מסצ'וסטס בדארטמות': "לא שמחתי שם. עזבתי את תוכנית ההנדסה מיואש, אבל ניסיתי שוב, הפעם בשלוחה של הרווארד בקיימברידג'. באותה תקופה הכרתי את הרב של חב"ד בבוסטון, באמצעות חבר שהכרתי דרך הגורו. היססתי לפגוש אותו כי הייתי מאוכזב מהדת באותה תקופה. אמרתי לרב שההתרשמות שלי מהדתות היא שכל אחת מהן נוסדה בידי נביאים משלה, שאי אפשר להוכיח את ההתגלות שלהם. הוא הסביר לי את מה שכולנו יודעים ומבינים, שה' גילה את התורה ברבים במקום באופן פרטי. זאת השקפה לגיטימית על ההיסטוריה מנקודת המבט של עמנו".
תורה // ברוך העמיק בלימודים – ביהדות במקביל לאקדמיה האמריקנית. "הלכתי ללמוד בישיבה במכון מעיינות של חב"ד בירושלים. ככל שלמדתי יותר כך נעשיתי בטוח יותר שהתורה היא אמת. סיימתי את התואר שלי מהרווארד ובמקביל החלטתי ללמוד תואר בקולג' הרבנים של אמריקה במוריסטאון בניו־ג'רזי. אחר כך החלטתי שהגיע הזמן לעבוד, ומצאתי משרה במשרד להשקעות נדל"ן בלוס־אנג'לס. שם הכרתי את זהבה. לאחר שהתחתנו חזרנו יחד למוריסטאון: אני למדתי בכולל והיא עבדה בישיבה ובמשרד".
ההיכרות // כשזהבה עברה ללוס־אנג'לס לצורך השלמת תהליך הגיור, היא למדה שם עם רבנית ונסעה גם לישראל כדי ללמוד בסמינר כאן. "ידעתי שאני רוצה לגור בארץ ולגדל את הילדים שלי כאן". בזמן שהותה בלוס־אנג'לס היא עבדה בקהילה היהודית: היא הייתה מורה בבית ספר של חב"ד, ניהלה את בית חב"ד, ועבדה קצת גם במסעדה הכשרה של חברתה: "בכל פעם שהיו צריכים עזרה, הגעתי". ברוך בדיוק עבר להתגורר בעיר: הוא הגיע ביום שישי לפני כניסת השבת, ובילה את השבת עם שותפו החדש לדירה, חבר של חבר. כבר אז החבר העלה את רעיון השידוך, משום שהכיר את זהבה בביקוריו במסעדה הכשרה שזהבה עבדה בה. "החבר הזה ערך בינינו את ההיכרות, היה לנו חיבור נהדר, ואחרי כמה דייטים ידענו שזה מתאים".
באר־שבע // כשעלו לארץ גרו במודיעין במשך חודשיים, ואז עברו ליישוב דתי ליד ירושלים למשך שנתיים וחצי אבל לא הרגישו בבית. כשחברים שהכירו עברו לבאר־שבע כדי להקים קהילה של משפחות חב"דיות דוברות אנגלית, הם ביקרו אותם, אהבו את אווירת המדבר, וגם מתוך מניעים ציוניים עברו לעיר.
הילדים // מנדל נולד באמריקה. הם עלו ארצה כשהוא היה בן חצי שנה. הוא מתרגל קפוארה כבר ארבע שנים. חגי נולד בבית בבאר־שבע ("לא הספקנו להגיע לבית החולים"). הוא נקרא על שם חבר שלהם, גדליה גרינזייד. "הכרנו אותו במוריסטאון כשהגיע לשם ללמוד. הוא היה בן יחיד ממוצא אוקראיני, ונהרג בתאונת משאית". לייזר הוא ילד רועש עם "אישיות גדולה".
לא להתבייש // ברוך סבל במשך שנים מדיכאון וחרדה, וב־2018 אובחן כלוקה במניה־דיפרסיה. "זה כבר היה אחרי שמנדל נולד ובמקביל להיריון השני של זהבה. היא הייתה לבדה לאורך כל תקופת האשפוז שלי, לפעמים אפילו במשך חודש שלם. כשהשתחררתי היו לי תרופות מתאימות ומטפל שהבין את מצבי". הוא התחיל לקבל קצבת נכות, ובמקביל התחיל ללמוד תכנות אצל חבר טוב. "התחלתי לכתוב קוד באופן ספורדי בתקופות שהרגשתי חזק יותר. אני מקווה לעשות מזה קריירה, אבל אני לוקח את זה צעד אחר צעד. אני מזכיר את זה כי אני רוצה שאנשים ידעו שאין מה להתבייש במחלות נפש. אפשר לנהל חיים עשירים ומשמעותיים. יש לי משפחה וקהילה יפה, ואני חותר להשיג עוד דברים בחיי".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
