אי אפשר לדבר על יהדות אמריקה בלי לדבר על חב"ד. האדמו"ר האחרון של החסידות, הרב מנחם מנדל שניאורסון, נפטר לפני שלושים שנים בדיוק. מאז ועד היום לא מונה לו מחליף, ובכל זאת, בניגוד לכל התחזיות השחורות, התנועה שהוביל רק מתעצמת והולכת. אין מוקד יהודי בארה"ב בלי בית חב"ד. רק בשלוש המדינות שנכללו במסע הזה יש 93 מרכזי חב"ד, כמחציתם בפנסילבניה. בכל מדינה ומדינה הפעילות שונה מעט, משתלבת עם אופייה של האוכלוסייה המקומית ונותנת מענה לצרכיה, אך בלי לחרוג מדרישות האורתודוקסיה החסידית.
לפני הטיסה ארצה מניו־יורק אני נפגש עם הרב זלמן שמוטקין, דובר חב"ד העולמית ומנהל אתר האינטרנט המרכזי של החסידות – Chabad.org. הוא אוסף אותי מהמלון ברכבו, ואת השיחה אנחנו מנהלים בדרך ל"אוהל" של הרבי, הנמצא בשכונת קווינס, ובדרך חזור. באוהל נעשה הפסקה לתפילת ערבית וקריאת כמה פרקי תהלים ליד קבריהם של האדמו"ר הקודם והאדמו"ר הנוכחי – כלומר זה שנפטר.
אני שואל את הרב שמוטקין בכמה יהודים־אמריקנים חב"ד מצליחה לגעת כיום. "אנו מגיעים לרוב הגדול של העם", הוא עונה. "בדרכים קונבנציונליות ואחרות אנו מוצאים אותם ונוגעים בהם. סקר של חברת המחקר פיו (Pew) שנערך לפני כמה שנים, העלה שלפחות 38 אחוז מיהודי אמריקה נכחו באירוע או בפעילות חב"דית במהלך השנה. האהבה והאכפתיות, שבאה לידי ביטוי גם בקערת מרק עוף חם בליל שבת, יכולה להציל סטודנט מהתבוללות, שלא לדבר על החיבורים היהודיים האינסופיים שנרקמים סביב אותה קערה.
"אבל את השפעתה המלאה של חב"ד על ההמון היהודי האלמוני אי אפשר להעריך בסקר. יותר מ־3.5 מיליוני בני אדם נכנסים לאתר שלנו בקביעות כמה פעמים בשבוע, כדי ללמוד תורה ולקבל מסרים מעשיים־אקטואליים שמעשירים את חייהם. זאת בנוסף ל־60 מיליון כניסות של אנשים שמבקרים לעיתים רחוקות יותר. הנתונים האלה פותחים חלון לתוך הנפש פנימה: כולם מחפשים משמעות בחיים, להבין את ה'אני' היהודי, או האנושי־אלוקי. הם שואלים את עצמם מה זה אומר, לחיות בעידן המאתגר שלנו? אולי אני בסך הכול עוד מספר, בלי שום ערך קונקרטי בעולם הזה?"
יהדות אמריקה מורכבת מזרמים רבים, והאורתודוקסי הוא דווקא לא אחד הגדולים שבהם. האם לחב"ד יש אסטרטגיות שמאפשרות להגיע לאוכלוסיות כמו יהודים קונסרבטיבים או ישראלים לשעבר?
"הרבי שינה כבר לפני הרבה שנים את השפה ותפיסת העולם של הארגונים והזרמים היהודיים למיקוד כלפי חוץ, כלומר לעזור ליהודי אחר להתקרב לאלוקים. כיום הדרשות של הרבי נשמעות ונקראות בזרמים שונים, כי אותו תמהיל עוצמתי של רוחניות ומעשה בפועל הוא מה שהקהילה מחפשת.
"השיוך הרשמי לזרם זה או אחר אינו מייצג בעיניי משהו עמוק, במיוחד אם הוא סמלי בלבד, ולא בא לידי ביטוי ביומיום. מה שחשוב הרבה יותר הוא החיבור לשורש הפנימי. חב"ד מנסה לפגוש כל אחד בהתאם לשלב שבו הוא נמצא בחיים – תלמיד תיכון, סטודנט באוניברסיטה, אדם נשוי וכך הלאה – ולהביא אליו את תורת החיים שעושה את ההבדל. יש אצלנו המון שיתוף בהצלחות ובשיטות שעובדות. הכול זורם ברשתות הפנימיות, משתפים זה את זה בכל דבר – גם בהצלחות כדי לשכפל, וגם בכישלונות כדי ללמוד".
אין תחרות בין בתי חב"ד?
"מילת המפתח היא משפחה. גם במשפחה יש תחרות כמובן, אבל המטרה שלך היא שהמשפחה שלך תצליח. זו בדיוק התפיסה הפילוסופית של הרבי לגבי העם היהודי בכלל. סביב שולחן העץ ב־770 (המרכז העולמי של חסידות חב"ד, השוכן בברוקלין – א"ש) ישבו ראשי תנועות הקירוב למסורת, וביקשו את עזרתו והדרכתו. הוא לא עשה חשבון מי הם ולאיזה זרם הם משתייכים. הרבי לא רצה שהזכויות יישמרו לחב"ד, כי כולנו משפחה שיש לה משימה משותפת.
הרב זלמן שמוטקין, דובר חב"ד העולמית: "כששאלו את הרבי למה הוא לא עולה לארץ, הוא השיב שקברניט לא יכול לעזוב את הספינה הטובעת. גם לרבים מהיהודים שגרים בגולה הוא התייחס כקברניטים שצריכים לעמוד על עומדם. הרבי לא גר אומנם בארץ, אבל חשב ודיבר עליה כל הזמן"
"זה יורד היום לרמת בית חב"ד הבודד. השליח יודע שהוא שליח. השליחה יודעת שהיא שליחה, וחלק מהשליחות הוא להעביר הלאה את הידע, כמו שהרבי הדגים הלכה למעשה. עוד לפני שהסכים לקבל על עצמו את ההנהגה הציבורית, הוא כבר התחיל לשלוח מכתבים לאדמו"רים ולראשי ישיבות, וכתב שכולנו צריכים לחנך את התלמידים שיצאו לרחוב ויעבדו באהבת ישראל. אתה לא עושה דבר כזה אם אתה מפחד מתחרות. ברור שיש קנאה לפעמים, אבל בגדול מה שמדריך את בתי חב"ד זו גישה של שיתוף מלא וניסיון תמידי ללמוד מהצלחות".
אתה מדבר גם על "השליחה", והנשים אכן ממלאות תפקיד חשוב בבתי חב"ד סביב העולם. יש התפתחות פמיניסטית בתנועה לאורך השנים?
"זה קיים אצלנו מאז שהרבי התחיל את נושא השליחות. למילה פמיניזם יש משמעויות שונות, אז ליתר ביטחון אנחנו מדברים על מעמדה ומעלתה של האישה. עבודתה ונקודת המבט שלה מרכזיות יותר, קדושות יותר, בעלות השפעה גדולה יותר. הבנת המעלה של האישה, וראייתה כשותפה מלאה, זה משהו שהרבי הביא כבר מההתחלה".
לא מובן מאליו בעולם החרדי.
"שיהיה ברור – חב"ד לא מוחקת חלק מההלכה לטובת השליחות, חס ושלום. הרבי דיבר על מעמד האישה כמשהו קדוש ועליון. הוא ייחס לנשים את התפקיד הכי חשוב. מובן מאליו שזה הולך יד ביד עם הקפדה על שמירת מצוות".
יש בארה"ב ערי ענק ועיירות קטנות, אזורים עם שיעור גבוה מאוד של יהודים ואחרים שבהם בקושי אפשר למצוא מניין. איך משבצים אנשים מתאימים לשליחות בכל מקום?
"קודם כול, רוב השליחים הפועלים בארה"ב הם אמריקנים. הרבי אמר שבאופן כללי, אנשים שמגיעים מאותה מדינה יהיו הכי יעילים בהקמת בית חב"ד. כשדור ההורים שלי הגיע לערים שונות בארה"ב, היו גורמים מהממסד היהודי ששלטו שם ביד רמה, ולא פעם הם הציעו כסף לשליחי חב"ד כדי שיעזבו. לא אהבו את ההחצנה הזו של הזקן, הכובע, השופר והציצית. 'אתם מביישים אותנו', אמרו להם. היום המצב שונה לגמרי. כל הארגונים היהודיים בארה"ב חושבים איך ללמוד מחב"ד, ובוודאי רואים בשליחים חלק חשוב מהקהילה. בהרבה דיונים שנכחתי בהם עלתה השאלה 'מה הטקטיקה של חב"ד, בואו נאמץ אותה'".
ומהי באמת הטקטיקה?
"זהו, שאין טקטיקה שאפשר ללמד. יש רק מה שהיהודי שמולך מרגיש. אם הוא מרגיש שאכפת לך, כבר עשית את רוב העבודה. השאר יבוא מאליו. זה אולי יתפרץ בעוד שבוע, חודש או עשור, אבל משהו זז שם ברגע שחייכת והראית שהוא חשוב לך. לא כטקטיקה, אלא באמת מכל הלב".
כחצי מיהודי ארה"ב לא משייכים עצמם לעם ישראל, ולא נמצאים בקשר עם שום גורם יהודי. אתם מצליחים ליצור שיח גם איתם?
"הם לא יודעים מה צריך לרצות, אין להם בכלל בחירה. אנחנו מנצלים כל דרך אפשרית וכל נתיב כדי להגיע אליהם ולגעת בהם, אפילו בקמצוץ. הניצוץ יכול להיתפס באיזו הדלקת נר חנוכה בכיכר העיר, למשל. אתה אף פעם לא יודע מי יעבור שם וייזכר במשהו שהיה אצל סבתא שלו, ומה זה יעורר אצלו. יש כאן 'שלח לחמך' שמתרחש מאות פעמים בשבוע בכל מקום שיש בו בית חב"ד. הרבי שם דגש גם על כוחו של עיתונאי להעביר מסר לאלפי אנשים. מי יודע מה יכולה לעורר תמונה אחת של חנוכייה באיזה עיתון מקומי, למי היא תגיע ובאיזה מצב תודעה הוא יהיה באותו רגע. ההפצה הזו של יהדות התעצמה כמובן בעידן האינטרנט.
"גם כשיש חילון הולך וגובר, יש יותר ויותר חיפוש אחר אמת, תקווה וכיוון. זה נובע מדיכאון, מתחושת חוסר משמעות ומחוסר אמון בממסד. לכן אם תצליח למצוא ולהדליק את הניצוץ הרוחני, תגלה שמתחת לכל השכבות יש ממד רוחני שאפשר להתחבר אליו. זה נכון לרוב בני האדם, וודאי לרוב היהודים".
גם היום יש קהילות שהממסד שלהן לא מסתדר עם אנשי חב"ד. אני מכיר שליחים שכבר שנים אין להם מניין, כי לא מצליחים להגיע להסכמות עם בית הכנסת הקונסרבטיבי הסמוך. איך מטפלים בניכור הזה?
"ברוב המקומות הקטנים האלה מיישרים קו בסופו של דבר עם העקרונות של חב"ד, או שלפחות יש הבנה שאת החב"דניק אי אפשר יהיה להזיז מעמדתו, שהיא בעצם ההלכה של השולחן ערוך. גם אם יש עוינות רבה בהתחלה, מצליחים ליישר את ההדורים ולסיים את המריבות. הבסיס הוא ידידות אישית אמיתית, גם כאשר יש פערי השקפה דתיים. אחר כך נמשכים הלבבות, והנושאים הדתיים מסתדרים. כך זה ברוב המקומות, זו הרוח השלטת שאני מכיר".
כשהרבי נפטר, שמוטקין היה בן 25, נשוי טרי. אני שואל אותו אם היה יכול לצפות אז את המשך הפריחה של חב"ד, בלי הרבי מלובביץ' ובלי אדמו"ר מכהן אחר. "אני זוכר שפשוט השתגעתי מכך שמדברים על עתיד חב"ד בלי להקשיב לנו, החסידים", הוא משיב. "כולם צפו שזה יהיה הסוף, ואנחנו אמרנו שלהפך. לא מדובר בעדר שהולך בעיוורון אחרי מנהיג כריזמטי. הרבי הסביר הכול, דאג להכניס בכל אחד מאיתנו את המחויבות, את תחושת הדחיפות. היסוד מגיע ממנו, זה ברור, אבל זה משהו שנמצא בלב של כל חב"דניק וחב"דניקית, ולא נגמר פתאום כי הרבי נפטר. יש פה תורה שלמה שנמשכת ומתעצמת.
"ברור שקשה בלי נוכחותו הפיזית של הרבי, אבל תורתו חיה ופועמת דרך אינספור כתבים שהותיר, הוראות והדרכות, דרשות שחלקן נשמעות רלוונטיות ממש כאילו נאמרו היום. בסופו של דבר, בכל דור יש בעיות פוליטיות ומדיניות וצבאיות, וכמובן יש בעיות בתוך הזוגיות והמשפחה. הרבי עסק בתחומים רבים כל כך, והשאיר לנו תורה מפורטת מאוד".
מה קרה בחב"ד אמריקה מיד אחרי שבעה באוקטובר?
"הייתה זרימה מידית אלינו – הן פיזית, כלומר יהודים שהגיעו לבתי חב"ד, והן בפניות שונות. היה ביקוש למזוזות, ומצד שני היו שביקשו עצות איך להסתיר סממנים יהודיים במסגרת ההלכה. חב"ד מדרבנת לגאווה יהודית בכל המובנים, אבל זה מורכב, ולאירוע העגום הזה יש פנים לכאן ולכאן בכל קהילה יהודית".
חב"ד גם מעודדת עלייה וחיזוק של הקשר עם ישראל?
"כששאלו את הרבי למה הוא לא עולה לארץ, הוא השיב שקברניט לא יכול לעזוב את הספינה הטובעת. גם לרבים מהיהודים שגרים בגולה הוא התייחס כקברניטים שצריכים לעמוד על עומדם. הרבי לא גר אומנם בארץ, אבל חשב ודיבר עליה כל הזמן. אפשר לראות איך קיבל את ראשי מערכת הביטחון שבאו אליו, ואיך הוא דיבר על חיילי צה"ל. זה היה מרטיט ובנימה הכי אוהבת שיש. בנוסף הוא הדגיש עד כמה היהדות בארץ ישראל צריכה גולה חזקה, וזה משהו שאנחנו רואים היום היטב. מהתורה הזאת שלו צומחים יהודים גאים שארץ ישראל היא מקור היניקה שלהם.
"מאז פרוץ המלחמה יש יותר אנשים שמנסים להתחבר ליהדות בבתי חב"ד בארה"ב, ודרכם למצוא את הקשר ליהודים ולישראל. לא מעט סטודנטים ששייכים לשמאל הפרוגרסיבי, מרגישים בנוח לבוא דווקא לבית חב"ד, גם אם הרב המקומי שם ידוע כבעל עמדה בלתי מתפשרת באשר להגנה על היושבים בארץ הקודש. כי הצעירים האלה יודעים שההתמקדות שלו תהיה ביהדותם, בלי שיפוטיות. בעיניי זה דבר חשוב, שקשה לקבל במוסדות יהודיים אחרים. משימתנו היא לוודא שבכל מקום שיהודים הולכים אליו – הם ייתקלו ביהדות. שהם יגלו אותה לא כמשהו פרימיטיבי ומושחת, אלא תוסס. העיקרון שלנו אומר בפשטות – למד אותם יהדות, תן להם לטעום תורה מתוקה בת יותר מ־3,000 שנה, גלה את הרבדים העמוקים של נשמתם, והקשר הישראלי כבר יבוא מאליו".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
