הבית // דירת שלושה חדרים, "קטנה מאוד, ואם זה היה תלוי בי היא הייתה קטנה יותר, כי אני אוהבת מקומות קטנים".
בתוך הבית הקטן יש ספרייה ענקית, ובה ספרים מגוונים, מ"פו הדב" ו"הרוח בערבי הנחל" ועד א"ב יהושע ודויד גרוסמן, וכן שני רומנים פרי עטה: "אני לא יכולה שכועסים עליי" (הוצאת קשת המזרח, בימת קדם לספרות) ו"אז מה את באמת רוצה" (הוצאת כתר).
הבוקר // היא מנקה את ארגז החול של החתולים, עושה עשרים דקות מדיטציה, ואז מתחילה את היום – בנגינה או בהוראה.
פרנסה // "הייתי שמחה להתפרנס רק מנגינה, אבל נגנים ספורים בארץ עושים את זה. רובנו מלמדים. אני מלמדת ילדים ערבים, יהודים ונוצרים בקונסרבטוריון מגניפיקט של הכנסייה האיטלקית בעיר העתיקה. זה מתחם שמעט מאוד אנשים יודעים עליו. הוראה היא אחריות ענקית, במיוחד כשאתה עובד עם ילדים קטנים שצריכים לקבל כלים בסיסיים למוזיקה. אני אחראית לא רק ללמד אותם לנגן, אלא אחראית גם על החינוך המוזיקלי שלהם – שיגדל כאן דור חדש של צרכני מוזיקה שיבואו לקונצרטים. לפעמים זה מצליח, לפעמים לא".
שלוש // "יש לי טריו שנקרא 'נוגה', שפועל כבר עשר שנים. הוא התחיל מחברות אך ורק בין נשים. הפסנתרנית שהקמתי איתה את הטריו היא מגי קול, חברת נפש שהקלטתי איתה שני דיסקים. מאז הקורונה הפסנתרנית בטריו היא שירה שקד. הצלע השלישית היא אורית מסר־יעקבי, הצ'לנית הראשונה של תזמורת הבארוק ירושלים, שגם תשתתף בפסטיבל באך הקרוב. בטריו של נשים יש סוג אחר של דיבור, הרגשה שאין גבולות והכל יותר זורם ויותר ישיר".
פרסים // "תחרויות לא דיברו אליי מעולם. לא חיפשתי פרסים ולא היה לי צורך בהם. המוזיקה עצמה היא הפרס. זה גם המסר שהעברתי לתלמידים שלי ואני מקווה שהוא עבר בצורה טובה".
העיר // "ירושלים היא אהבה כואבת. אני גרה ברדיוס של 200 מטר מהמקום שנולדתי בו וגרתי בו כל חיי. קשה לי עם מה שעובר על העיר הזו, אבל למרות הכול אשאר כאן. תל־אביב היא לא חלופה וגם לא חו"ל, כי כאן הילדים שלי – נועה, דניאלה, עינב ואיתי. כשהם היו קטנים ראיתי את עצמי כאמא־דובה ששומרת עליהם. היום הם כבר גדולים, והורים בעצמם. הייתי רוצה לשמור עליהם טוב יותר, אבל במציאות של היום זה כבר לא אפשרי".
חינוך // "חנוך תל־אורן, שהיה החלילן הראשון של תזמורת רשות השידור, היה המורה שלי. הוא לימד אותי לא רק חליל, אלא בכלל גישה למוזיקה. הוא הטביע בי אהבה למוזיקה צרפתית של המאה ה־20 ומוזיקה רומנטית של המאה ה־19. כשסיימתי את לימודי התיכון חנוך נסע לארצות הברית ואני נסעתי בעקבותיו לאוניברסיטת ויסקונסין במילווקי. זה היה ניסיון מאתגר. הייתי לבד לגמרי בחורף קשה וזה היה לא פשוט".
השכלה // "היא למדה תואר ראשון ושני באקדמיה למוזיקה על שם רובין בירושלים. אני שמחה על המפגש עם אבנר בירון, מנצח הקמרטה הישראלית ירושלים. הוא לימד אותי דברים שאף מורה לא לימד. כשהוא הזמין אותי לנגן בתזמורת הבעתי בפניו את החששות שלי. הוא נתן לי עצות חכמות שהרגיעו אותי, כמו להקשיב למי שיושב לידי, ועד היום בכל קונצרט גדול אני חושבת על העצות שלו".
גירושין // "התגרשתי מדוד שמר, מנצח תזמורת הבארוק ירושלים, ועד היום אנחנו חברים טובים ועובדים ביחד. זה לא מוזר לי לעבוד עם הגרוש שלי, כי רוב חיינו עשינו דברים ביחד ולמדתי ממנו הרבה. כיום יש לי בן זוג ואנחנו גרים דלת ליד דלת, כמו מרב מיכאלי וליאור שליין. אנחנו ביחד כל הזמן".
מורשת // "כל הילדים שלי בתחום האמנות. שתיים מוזיקאיות מקצועיות, אחת מהן לא גרה בארץ, ושניים באמנות פלסטית, צילום ומשחקי וידאו".
שם // "אחותי תמי בחרה לי את השם עִדית. היא הייתה בת שמונה כשנולדתי, ולמדה אז בכיתה את פירוש המילה עדית – כל דבר טוב. אני מסתדרת עם השם הזה. אני לא יכולה להגיד שכל דבר הוא טוב, אבל יש הרבה דברים טובים בחיים שלי, כמו ארבעת הילדים שלי, שמונת הנכדים שלי ומובן שהמוזיקה היא תמיד נחמה עבורי".
חזרה בזמן // "כשהייתי בת עשר היה לי תפקיד די גדול בסרט 'מי ורדים מפורט־סעיד' של רם לוי. זאת הייתה חוויה מדהימה, עשרה ימים שלא אשכח לעולם. הייתי שמחה להמשיך לשחק, אבל אף אחד לא חיפש אותי. לכן בסרט הזה הסתיימה קריירת המשחק שלי. זיכרון ילדות נוסף שאני לוקחת איתי הוא הקונצרטים של תזמורת ירושלים רשות השידור. הם היו מנגנים בימק"א, איפה שתזמורת הבארוק מופיעה כיום. בכל פעם שנשמע החליל, אמי ואני היינו מסתכלות זו בזו ומתפעלות מהצליל הקסום שלו".
יוהן סבסטיאן // "בקרוב אנגן שוב בפסטיבל באך. בכל שנה זה מאוד מרגש אותי, השנה באופן טבעי הפרופורציות השתנו, ועדיין זה קונצרט מיוחד שמעמיד את ירושלים בשורה אחת עם ערים מרכזיות בעולם המציינות בחודש מרץ את הולדת המלחין הדגול". תזמורת הבארוק ירושלים עורכת בכל שנה יום הולדת למלחין הדגול, והשנה היא תפגיש את יצירות המופת שלו בהרכב רחב ממדים של שלושים נגנים בניצוחו של פול גודווין מאנגליה ובהשתתפות סולנים מהארץ ומהעולם. במרכז התוכנית שתי קנטטות חגיגיות, קרובות לז'אנר האופרה: "הדהדו נא בתופיכם! צלצלו נא בחצוצרות!" ו"הבה, צליל הומה של חצוצרות מלאות חיים".
העונה // "נולדתי באביב. זה זמן אופטימי, למרות שבאביב הזה קשה להיות אופטימית. אני מסתובבת המון בהרי ירושלים והכול פורח, רקפות וכלניות. אני מתחברת לטבע יותר מאשר לאנשים. לצאת החוצה לאוויר הפתוח, לעשות מדיטציה ולהניח ידיים על עשב לח נותן לי תובנות גדולות יותר מאשר לנהל שיחה עם אנשים".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
