בבוקר שבת של שמחת תורה, 7 באוקטובר 23', התעוררה מדינת ישראל למתקפה רצחנית על יישובי העוטף והדרום, לשכול איום ולמעשי זוועה – וגם התוודעה למאות ואלפי גיבורים שמתהלכים בתוכה, מלאכים בשר ודם ואנשים בעלי עוצמת פלדה. בצל התופת התגלתה גבורה עילאית של חיילים וקצינות, שוטרים ומתנדבות בארגוני ההצלה, חברי כיתות כוננות וגם אזרחים ואזרחיות מהשורה. חלקם אף שילמו על גבורתם בחייהם.
בעוד העדויות מאותה יממה נוראית הולכות ומצטברות, החלטנו במערכת דיוקן להיכנס לרגע לנעלי מחלקת ההיסטוריה של צה"ל וועדת הצל"שים. ליקטנו סיפורים מעוררי השראה ופליאה, ומהם יצרנו את האסופה הזו, שבה כמאה עדויות מכלי ראשון על מעשי אומץ והקרבה נאצלים. חלק מהעדויות גבינו אנחנו מהגיבורים או ממי שראו אותם בפעולה; אחרות ליקטנו מהרשתות ומכלי התקשורת.
מאליה עלתה השאלה – מה נחשב לגבורה עילאית בתנאים כאוטיים וקטלניים כל כך. בניסיון לקבל תשובה, שאבנו השראה מקורות ועדת העיטורים והצל"שים שפעלה אחרי מלחמת יום הכיפורים. הוועדה ההיא, שהייתה מודעת להקשר ההיסטורי יוצא הדופן שבתוכו פעלה ולצורך בהעלאת המורל הלאומי, חילקה יותר מ־550 עיטורים וצל"שים "על מעשי גבורה ומסירות ללא גבול, שנעשו תוך לחץ נפשי ופיזי קשה ביותר". נוכחנו לדעת כי החלטה על הענקת צל"ש נועדה לא רק לציון מעשה הגבורה, אלא גם כאמצעי ליצירת אתוס חינוכי, הנחת האדנים שעליהם צריכה החברה הישראלית לצמוח. אתוסים כאלה מתממשים לעיתים במציאות; המורה של רב"ט מתן אברג'יל ז"ל, חייל שקפץ על רימון כדי להציל את חבריו בקרב בניר־עם, סיפר כי חינך את תלמידיו על מורשתו של רועי קליין ז"ל, שעשה מעשה דומה במלחמת לבנון השנייה.
בליקוט החומרים לגיליון זה חיפשנו את האנשים שהפגינו תושייה ותחבולה, סוככו בגופם, חתרו למגע מבלי לחשוב פעמיים. יש מהם שלא הסתפקו ברגע אחד של התעלות, והפגינו את עוז רוחם לאורך שעות רבות. כאלה היו האזרחים שחשו למסיבה ברעים, נסעו הלוך וחזור ופינו מבלים תחת אש, או חברי כיתות כוננות שלחמו במשך שתי יממות רצופות כדי להגן על יישובם.
ברור לנו שישנם גיבורים נוספים לאינספור. חלק מגילויי הגבורה הם של יחידות מיוחדות, שמעשיהם טרם סופרו ואולי גם לא יסופרו. נתקלנו גם בגיבורים שלא רוצים לחשוף את סיפורם. ובכל זאת, כשמאגדים את כלל העדויות, נוצרת מאסה קריטית ומפעימה של תעוזה ישראלית מודל 2023, שאינה נחלתו של יישוב או מגזר זה או אחר. כולנו שם יחד שוב, האחד למען חברו. זוהי תמציתה של הרוח הישראלית המייחדת ומאחדת אותנו, ולכמה חודשים נדמה היה ששכחנו זאת. חבל שהיא שבה והתגלתה ברגע כה קשה וטרגי, ושהמחיר הוא נורא כל כך. הופתענו ב־7 באוקטובר 23', כפי שהופתענו ב־6 באוקטובר 73', אך גילויי הגבורה אינם אמורים להפתיע.
השתתפו בפרויקט: עטרה גרמן, הודיה כריש־חזוני, רחלי מלק־בודה, אריאל שנבל, שילה פריד, ישי אלמקייס, ריקי רט, אילת כהנא, אורלי גולדקלנג, אביטל אינדיג, פנינה גפן, אלישיב רייכנר, משה מאירסדורף, אביגיל זית
