חמשת האנשים שאמורים להגן על העורף הישראלי מספרים על השניות של ההכרעות הגורליות

ממש לפני ליל הסדר, בשעות שאדי האקונומיקה ממלאכת הניקיון התחלפו בשלוות חג אביבית ובהתרגשות של מפגש משפחתי ושולחנות ערוכים, שיגרו מחבלים מעזה מטחי רקטות אל עבר יישובי הדרום. למחרת, בצהרי יום טוב ראשון של פסח תשפ"ג, הרעידו אזעקות את החוגגים והמטיילים – הפעם ביישובי הגליל המערבי. 34 רקטות נורו בידי פעילי טרור מלבנון, ונזק נגרם למבנים בשלומי, בפסוטה ובמושב בצת. זכוכיות מנופצות, עשן מיתמר ורגעי בהלה נרשמו בצפון הארץ בעיצומו של חג החירות. עוד יומיים אל תוך חול המועד, ותושבי רמת הגולן היו אלה שנזעקו למקלטים בשל רקטות שירו חורשי רעה, הפעם מכיוון סוריה.

עבור לוחמי מערך ההגנה האווירית, שלושת הימים עמוסי האירועים האלה היו בגדר טעימה קטנה ממה שעלול וכנראה אף צפוי להגיע: מערכה רב־זירתית. לפי הערכות המודיעין, לשם מכוונים שלוחי איראן המתבססים מחוץ לגבולות ישראל. אם יתממשו האיומים הללו, סוללות המיירטים של צה"ל ימצאו עצמן לראשונה פועלות במקביל בכל אזורי הארץ, במאמץ להגן על חיי האזרחים.

"המטח ששוגר בפסח מלבנון היה הגדול ביותר שנורה משם לעבר ישראל מאז מלחמת לבנון השנייה", מספר סא"ל איתמר עבו, מפקד הגדוד הצפוני של מערכת כיפת ברזל. "המענה לו שילב יכולות של שתי סוללות בגדוד שלי, שישבו באזורים שונים. היה שם תיאום בין שני מפקדים צעירים, סגן וסרן, בזמן שהמטרות עפות באוויר. היו להם שלושים־ארבעים שניות להחליט מי מיירט כל מטרה, והתפעול היה ראוי לציון. אנחנו עובדים הרבה על המעבר הזה, שמתרחש לפעמים מאפס למאה בלי כל התרעה".

סא"ל איתמר עבו: "אנחנו מכינים את הלוחמים למה שיקרה כשהתקשורת תכוון זרקור אל החיילים בתוך הקרון, וכשיעלו טענות כמו 'איך יכול להיות שנפלו רקטות'. במלחמה העומס ואורך הלחימה יהיו פי עשרה ויותר, אבל בסוף הפעולה היא יירוט רקטה"

בין חג לחג, בתחילתה של שנה חדשה, כינסנו לשיחה בבסיס חיל האוויר חצור את חמשת מפקדי הגדודים של מערך ההגנה האווירית. מלבד סא"ל עבו נמצאים כאן סא"ל אלעד צינמון, מפקד הגדוד הדרומי של כיפת ברזל; סא"ל רויטל ברזני, מפקדת גדוד 66, האחראי על מערכת "קלע דוד" שנחל הצלחה מבצעית ראשונה במבצע "מגן וחץ" בשנה שעברה; מג"ד 138 סא"ל מתן שלום, שמופקד על מערכת "פטריוט", או "יהלום" בשמה העברי; וסא"ל אייל פרנקל, מפקד גדוד 136, האחראי על מערכות חץ 2 וחץ 3.

לקח קצת זמן למצוא או ליצור חלון זמן שבו כולם יחד יהיו פנויים לשיחה, אך כבר בתחילת הריאיון מתברר שהחמישה האלה נפגשים לא מעט – "פעם בשבוע באופן רשמי, אבל בפועל הרבה יותר", אומר פרנקל. "אנחנו מתאמנים יחד, מתחקרים יחד, לומדים יחד, מתמקצעים. כל אחד מאיתנו רואה בעצמו חלק ממערך אחד שלם, ולא כיחידה בפני עצמה".

אתם הקו הראשון שאזרחי ישראל צריכים לסמוך עליו במלחמה הבאה, אם תבוא. עד כמה אנחנו יכולים להיות רגועים?

שלום: "המערך בנוי להגן גם מפני ירי תלול מסלול וגם מפני מטרות אוויריות. היכולות שלנו טובות, ואנחנו מתכוננים ללחימה – בין שהיא רב־זירתית ובין שהיא מול זירה ספציפית. עם זאת חשוב לציין שאין הגנה הרמטית. אין מענה שהוא מאה אחוז, ותמיד יהיו מקומות שייפגעו. אנשים צריכים לדעת ולהיערך גם לדברים האלה".

עבו: "זה לא פתרון הרמטי אף פעם, אבל היכולות שלנו מתקדמות מדי שנה, גם בדרום ובטח מול לחימה רב־זירתית. המערך מתפתח כל הזמן. לאורך השנים, במהלך הסלמות ובימי לחימה כאלה ואחרים, אנחנו לומדים את המערכות שלנו, מבינים מה האתגרים, ומשפרים כל מערכת בשיתוף פעולה הדוק עם התעשיות הביטחוניות".

איך ייראו היומיים הראשונים שלך כשתפרוץ מערכה של ממש?

"עם שכפ"ץ וקסדה, נוסע בין כל האתרים שלי ובין כל החיילים שנמצאים בשטח, ובמקביל מגייס מילואים ולומד את הסיטואציה המבצעית, כי היא תהיה שונה ממה שהתרגלנו בשנים האחרונות. הפעם זה לא יהיה יום קרב או מבצע ברצועת עזה – אירועים שמסתיימים אחרי 36 שעות עד שבוע, עם שיעורי יירוט גבוהים של כיפת ברזל ושל מערכות נשק אחרות, אם הן משתתפות. נצטרך ללמוד ולהתמודד עם דברים חדשים".

מה המשמעות של מערכה "מסוג אחר"?

"המֶשך שהרמטכ"ל מכוון אליו יהיה ארוך, כמה שבועות של לחימה. ככה אנחנו מבינים את זה. נצטרך אורך רוח, אורך נשימה ורציפות תפקודית, לראות שאנשים יודעים לתפקד תחת אש. אני מניח שגם יהיו פצועים והרוגים. זו מלחמה, לא איזה סבב לחימה. אנחנו מכינים את הגדודים ואת הסוללות לאורך השנה בתרגילים ובאימונים, ומדמים ככל האפשר מלחמה אמיתית, שונה ממה שאנחנו רואים בדרך כלל בדרום. האירועים שם הם הכנה טובה, אבל זה לא מה שיקרה בצפון. זה יהיה מורכב, נצטרך לטפל בהרבה דברים שלא הכרנו, אבל אין לי ספק שבסוף גם ננצח".

סא"ל אלעד צינמון: "בתור התחלה מערכת 'מגן אור' תהיה מענה משלים. האם זו תהיה טכנולוגיה פורצת דרך, שבחלק מהזמן אולי תעזור לחסוך חלק מהמיירטים? אני לא יודע להגיד, אבל לשם אנחנו מכוונים"

מה הסיכוי שהתרחישים שאתם מתאמנים אליהם יתממשו בשנה הקרובה?

"לא נמוך".

שלום: "אנחנו מתאמנים כל הזמן כאילו המלחמה יכולה לפרוץ בכל רגע. זו נקודת המכוון שלנו, ולכן המערך פעיל 24/7 בשגרה בכל הארץ. אנחנו צריכים גם לדעת ליירט מטרה היום, לא במלחמה, וזה מתח גדול מאוד – מצד אחד לשמר שגרה שהיא עצימה ופעילה כל הזמן, ומצד שני לדרוך את הגדודים למלחמה. האם היא תהיה בשנה הקרובה? קשה לחזות".

ולצד כל ההיערכות הזאת אתם מודים שההגנה לא תהיה הרמטית. זה אומר שבמקרה של פגיעה בעורף, הביקורת תופנה גם כלפיכם.

פרנקל: "אני דווקא לא חושב שהיא תכוון אלינו, כי מבינים שמספר המטרות והאיומים יהיה גדול מאוד, ודאי בתרחישים רב־זירתיים, ולא נצליח להגן מפני הכול. אנחנו נעשה את המרב, תוך שיתוף פעולה בין מערכות הנשק, הגזרות השונות, הגבהים השונים של היירוט ומרחבי היירוט המשותפים".

עבו אומר שהוא כן מכין את חייליו גם להיבט הזה. "כחלק מההכנה המנטלית בהכשרות של לוחמים – טירונים, קצינים, כל אחד והדרג שלו – אנחנו מתכוננים לכישלונות, אתגרים ומשברים שנתמודד איתם בסוללה. שיעורי ההצלחה שרואים בימי לחימה בעזה, 90־95 אחוזי יירוט, הם מדהימים, אבל זה לא יהיה ככה במלחמה. לא כי האנשים לא טובים או כי המערכת לא טובה, אלא בגלל האתגרים וההפתעות שנתמודד איתם.

"אנחנו מכינים את הלוחמים גם למה שיקרה כשהתקשורת תכוון זרקור לא מחמיא אל החיילים שיושבים בתוך הקרון, וכשיעלו טענות כמו 'איך יכול להיות שנפלו רקטות במקום כזה וכזה'. אנחנו מצידנו עושים את המיטב האפשרי כדי לנסות להתמודד. כמו שאמר אייל, ימי הקרב די דומים למה שנעשה בלחימה: העומס ואורך הלחימה יהיו פי עשרה ויותר, אבל בסוף זו אותה פעולה של לשבת בקרון וליירט רקטה".

קיים חשש שעוד לפני המלחמה הבאה, אזור הגלבוע יהפוך לעוטף עזה החדש?

צינמון: "אנחנו מקבלים על זה סקירות מודיעיניות, עוקבים אחרי הנושא, ונערכים".

יש טענה שהיכולת המרשימה שלנו להתגונן מפני רקטות מעזה יוצרת שאננות, ולולא  כיפת ברזל, אולי מדינת ישראל כבר הייתה יוצאת למלחמה שתחסל את האיום מן השורש.

"עובדתית, אם לא הייתה כיפת ברזל, היינו במצב אחר", משיב צינמון, שכאמור מפקד על הכיפה המגינה מפני הרעה הנפתחת מדרום. "יש מרוץ חימוש, ויש גם מרוץ למידה. שני הצדדים לומדים זה את זה, והאויב מנסה לאתגר את המערכת בכל דרך אפשרית – לירות יותר בבת אחת, או לירות אמצעי לחימה שונים בגבהים שונים. זה כל הזמן מתפתח, ובהתאם גם המערכת משתדרגת. מערכת כיפת ברזל של היום היא לא זו שביצעה את היירוטים במבצע 'מגן וחץ' במאי 2023, ובוודאי לא זו שהייתה במבצע 'עלות השחר' בשנה שעברה. אחד המאפיינים המובהקים שיש במערך הוא המונח 'שעון לחימה'. מנהלים את הלחימה לפי שעון, ואחת ליום, לא משנה מה עצימות האירועים, עוצרים ללמוד ולהשתפר. זה נכון בחירום וגם בשגרה".

עולם של תעדוף

בעצירות הללו עולה מטבע הדברים גם שאלת התעדוף – על איזה אזור להגן יותר ועל איזה פחות. לשאלות האלה יכולות להיות גם השלכות אישיות על המג"דים. עבו למשל הוא במקור מצפת, וגם היום יש לו משפחה שם, בעיר שהוא מופקד על הגנתה. צינמון נולד וגדל בראשון־לציון, שבשנים האחרונות מצאה עצמה כמה פעמים במעגל האש, גם כשערים צפוניות יותר בגוש דן נותרו ללא פגע. "כל תחום ההגנה האקטיבית בנוי על תעדוף, כי המשאבים שלך מוגבלים ומלאי הטילים והמיירטים מוגבל", אומר פרנקל. "צריך להחליט על מה יורים ועל מה לא, למה מקצים יותר משאבים ולמה פחות. זה אחד מהדברים שאנחנו לומדים כל הזמן. בכל יום מתרכזים ומנתחים איך לווסת את האמצעים כדי למקסם את יממת הקרב הבאה".

ומה עובר לכם בראש כשמסיטים הגנה ממקום המגורים של המשפחות שלכם?

צינמון: "ההחלטה היא של הדרג המדיני, ולכן היא לא לפתחנו. אנחנו מקבלים משימה – להגן בגזרה שאנחנו מופקדים עליה".

שלום: "יש לנו יכולת להחליט איפה הסוללות ערוכות אל מול האזורים שצריך להגן עליהם. אנחנו מודעים לרוב לשיקולים שמנחים להגן יותר על אזור מסוים".

ברזני התגייסה למערך האווירי כלוחמת וגדלה בתוכו. תחת פיקודה נמצא גם "המנתב" – המערכת המשותפת להגנה האווירית ולפיקוד העורף, שמפעילה התרעות צבע אדום ואזעקות. את ההלצה (העבשה משהו, אני מודה) "מה יקרה אם טיל ייפול עכשיו באמצע החדר שבתוכו מכונסים כל מי שאמורים לבלום את הטיל הזה", היא פוטרת באמירה לקונית: "אם יש עכשיו צבע אדום, אנחנו צריכים לעצור את הריאיון וללכת כולנו למרחב מוגן. זה מה שנדרש".

סא"ל רויטל ברזני: "מי שיודע להפעיל את מערכות הנשק באופן הטוב ביותר הוא השטח. המטה שמתכנן והגורמים המדיניים מערבים אותנו בהחלטות כדי שנוכל לחוות דעה. אנחנו יכולים לתת מבט רחב יותר ולהביע את דעתנו המקצועית, ובסוף יש מדיניות מסוימת שרצים איתה, יש מאחוריה עקרונות, ואנחנו מבינים אותם"

יש תסכול כשאזרחים לא נשמעים להוראות מהסוג הזה?

"אני מנסה לומר בכל הזדמנות כמה זה חשוב. אני חשופה כמו כל אזרח לסיפורים, ומאז שהכרתי את המנתב, אני הרבה יותר מודעת והרבה יותר מנסה לדברר את הנושא". וזה, היא מעירה, כן יכול לשפר את ההרמטיות. "צבע אדום הוא שכבת ההגנה הראשונה. ההתרעה לעורף מושמעת בכל שטח שיש בו אזרחים, ולכן יש חשיבות גדולה להישמע לה. אחרי זה באות כל מערכות הנשק היורות, שהן שכבת הגנה נוספת".

מי מגדיר מהם "שטחים פתוחים" ומה נחשב "מקום יישוב"?

"כמו שאלעד ציין, יש הרבה דברים שמוגדרים על ידי הדרג המדיני. אנחנו לא ברזולוציה הזו. אנחנו עוסקים באיך מפעילים בצורה הטובה ביותר מערכות נשק ומערכות התרעה. אנחנו גם יודעים להיות גמישים עם המערכת, לפתח אותה וללמוד ממנה, אבל על מה להגן בדיוק ומה זה שטח פתוח – אלו דברים שמוגדרים לי מראש".

כשאני מנסה לשאול אם למי מהם הייתה ביקורת על הנחיות בנושא הזה, נציגת דובר צה"ל שנוכחת בריאיון מנענעת בראשה לשלילה: זה מחוץ לתחום. "בסופו של דבר יש לשטח שותפות גדולה בתהליך התכנון, ואנחנו אומרים את דעתנו אל מול ההיערכות המבצעית", אומר שלום בכל זאת. "כשמתקבלת החלטה, אנחנו פועלים על פי תהליך התכנון והמדיניות שמוגדרת לנו".

ברזני: "מי שיודע להפעיל את מערכות הנשק באופן הטוב ביותר הוא השטח. המטה שמתכנן והגורמים המדיניים מערבים אותנו בהחלטות כדי שנוכל לחוות דעה. אנחנו יכולים לתת מבט רחב יותר ולהביע את דעתנו המקצועית, ובסוף יש מדיניות מסוימת שרצים איתה, יש מאחוריה עקרונות, ואנחנו מבינים אותם".

צינמון: "יש תפיסת הגנה אווירית שלמה, אינטגרטיבית, שמביאה לידי ביטוי את ההפעלה היעילה ביותר של המערכות שלנו, כדי להגן על אזרחים ועל נכסים אסטרטגיים".

בקשת המתגייסים מהעוטף

בעתיד הנראה לעין יתחולל שינוי של ממש במערך ההגנה האווירית של מדינת ישראל, והוא כבר לא יישען רק על מערכות היירוט מהסוג המוכר לנו כיום. בכנס הרצליה בחודש מאי התייחס מנכ"ל משרד הביטחון אלוף במיל' אייל זמיר למערכת הלייזר "מגן אור", שנועדה ליירט ירי תלול מסלול. קצב הפיתוח של המערכת, אמר זמיר, מרשים מאוד. "בתקופה הקרובה נצא לסדרת ניסויים נוספת, ולאחר מכן נתחיל באופן מדורג לפרוס מערכת ראשונה בשטח מול האיומים. זה לא יקרה בן לילה, אבל האנשים המצוינים במפא"ת, בצה"ל ובתעשיות הביטחוניות עובדים סביב השעון כדי לקצר את לוחות הזמנים ככל הניתן", גילה מנכ"ל משרד הביטחון.

אחד מיתרונותיה של מערכת הלייזר הוא העלות המזערית של כל יירוט, הרבה פחות מעלות השימוש בכיפת ברזל וקלע דוד. "המערכת נמצאת כבר בשלב מתפתח של ייצור בתעשייה, ואנחנו עתידים להתחיל לקלוט אותה בתוך שנים בודדות", אומר צינמון, ובמכוון לא נוקב בהערכת זמן מדויקת יותר. "בתור התחלה היא תהיה מענה משלים. האם זו תהיה טכנולוגיה פורצת דרך, שבחלק מהזמן אולי תעזור לחסוך חלק מהמיירטים? אני לא יודע להגיד, ואני לא חושב שידענו להגיד את זה על כיפת ברזל כשהיא הייתה בשלב דומה של פיתוח, אבל לשם אנחנו מכוונים. יש תקווה שהיכולות האלו יעזרו לפחות לחסוך, אני לא יודע אם להחליף".

יש צביטה בלב כשמשגרים מיירט בשווי עשרות אלפי דולרים?

"לא", הוא פוסק. "כשזה נוגע לחיי אדם? מה פתאום. לא נראה לי שלמישהו יש צביטה".

ההתעצמות הטכנולוגית מצריכה מכם למידה טכנולוגית מתמדת?

עבו: "כן, יש למידה כל הזמן. גם תוך כדי לחימה לומדים דברים חדשים, על יכולות של המערכת ועל האיומים. המערכת מתקדמת ומשתדרגת בזמן לחימה, ואנחנו צריכים לוודא שכל מי שנכנס למשמרת לומד את הדברים במהירות. לפעמים זה מתבטא במה לעשות ומה לא לעשות, ולפעמים המשמעות מורכבת יותר. יש לנו ממשק עם התעשיות הביטחוניות, ומערך ההדרכה מתעדכן כל הזמן".

ברזני: "לכל מערכת הגנה אקטיבית שאנחנו מפעילים יש שתי גרסאות במקביל: זו שנמצאת כרגע בשטח, וזו שמתוכננת קדימה בתעשיות. אנשי התעשייה מבינים את הכוח של השטח בהקשר הזה, כי אנחנו רואים את הדברים בעיניים".

סא"ל מתן שלום: "אנחנו מתאמנים כל הזמן כאילו המלחמה יכולה לפרוץ בכל רגע. אנחנו צריכים גם לדעת ליירט מטרה היום, וזה מתח גדול מאוד – מצד אחד לשמר שגרה שהיא עצימה ופעילה כל הזמן, ומצד שני לדרוך את הגדודים למלחמה. האם היא תהיה בשנה הקרובה? קשה לחזות"

אתם נותנים להם פידבקים?

"כל הזמן. התיאוריה של ההפעלה לא מספיקה, והניסיון המבצעי נמצא רק פה. לכן הקשר בינינו וביניהם הוא קרוב מאוד".

פרנקל: "האיומים מתפתחים בקצב הולך וגובר, וגם קצב קליטת המערכות והיכולות והעדכונים הוא ברמה שלא הייתה כמוה בעבר. כשיש לנו לקח מבצעי בגלל יירוט שהצליח, הצליח חלקית או לא הצליח, המידע הזה יורד מיד חזרה למערכת והופך לעדכון חומרה או תוכנה, ולפעמים החלפת מיירט. כל המעגל הזה קורה מהר מאוד".

כמו בכל מערכת, גם כאן עולה השאלה – עד כמה היעילות תלויה בטכנולוגיה המשתפרת, ועד כמה היא של האדם המפעיל?

שלום: "בסופו של דבר, מאחורי כל מערכת יש אנשים שצריכים לקבל החלטות בזמן אמת. במרכזי ניהול היירוטים יושבים לוחמים מצוינים שרוצים להשתפר וללמוד, ואנחנו רואים מאירוע לאירוע איך הם נהיים חדים יותר. זה שילוב יכולות מצוינות של מערכות ואנשים, גם בסביבה הלוחמת וגם בסביבה תומכת הלחימה, כלומר המערך הטכני שדואג שהמערכות יהיו שמישות".

אחת לשנתיים מקיימים מפקדי ההגנה האווירית אימונים משותפים, רחבי היקף, עם יחידות מצבאות זרים – של ארה"ב בעיקר, אבל גם ממדינות נוספות. "הדבר הכי בסיסי שהם לומדים מאיתנו זה מה שלמדנו מהניסיון המבצעי", אומר פרנקל. "הם לא חווים את זה בעצמם בעוצמות האלו".

עבו: "הצד השני באימונים כאלה מופתע בדרך כלל מהגיל הצעיר של היושבים בקרון שמקבלים החלטות, חיילים בני 18 או 19 שעברו קורס ואימון ועכשיו כל האחריות יושבת עליהם. הם מנסים להבין איך הקסם הזה עובד".

בקרב המתגייסים יש היום ביקוש לגדודים שלכם?

ברזני: "מערך ההגנה האווירית חווה התעצמות אדירה, וזה אחד מהדברים שגורמים לאנשים לרצות לבוא אלינו. מעבר לכך, פה אתה באמת מרגיש שאתה מגן על הבית – הבית שלך, הבית של חברים שלך, מדינת ישראל. החיילים עצמם אומרים את זה. יש גם שמבקשים להגיע דווקא למערך הזה כי הם באים מהעוטף, או בגלל איזה סיפור משפחתי שקשור להגנה מפני רקטות. תוך כדי שירות זה מתעצם מאוד".

פרנקל: "כשחייל מבין שהוא מגן על הבית של עצמו ושל כולנו, הוא עושה הכול כדי להיות הכי מקצועי, הכי חד, הכי מתורגל. הוא יודע שהוא שומר על ההורים שלו, על החברים שלו, וזה מחבר אותו למשימה".

סא"ל אייל פרנקל: "האיומים מתפתחים בקצב גובר, וגם קצב קליטת המערכות והיכולות והעדכונים הוא ברמה שלא הייתה כמוה. כשיש לנו לקח מבצעי בגלל יירוט שהצליח או לא הצליח, המידע הזה יורד מיד בחזרה למערכת והופך לעדכון חומרה או תוכנה, ולפעמים החלפת מיירט. המעגל הזה קורה מהר מאוד"

צינמון: "יש כאן שני מאפיינים שלא קיימים היום בשום מערך קרבי אחר. הראשון הוא שילוב מיוחד בין אדם למערכת, בין שטח לטכנולוגיה: מצד אחד שיא הקדמה ופאר היצירה של התעשייה הביטחונית הישראלית, ומצד שני אדם שנדרש לקבל החלטות בקבועי זמן קצרים מאוד. הדבר הנוסף הוא שילוב של גברים ונשים. בדרג הלוחמים והלוחמות, קצינים וקצינות עד אזור דרגת סרן – אנחנו במצב של חצי־חצי. אין אף מערך לוחם שהתמהיל בו שוויוני כל כך. יש כאן נשים פורצות דרך בתפקידים מסוימים, כמו רויטל. זה מדבר אל המתגייסים".

איומי הסרבנות או הפסקת ההתנדבות של חיילי מילואים חלחלו למערך שלכם?

פרנקל: "המילואים הם חלק בלתי נפרד מהעבודה המשותפת שלנו ומההצלחה שלנו בלחימה ובשגרה. זה כוח חזק מאוד, בוודאי ביחידת 'חרב מגן' (המפעילה את מערכת החץ – הכ"ח), ויש לו תפקיד חשוב במשמרות ובכוננויות המבצעיות. אנחנו מרגישים שהם איתנו גם בתקופה המורכבת הזאת. ההרגשה היא שכולם רוצים לבוא ולהתנדב, ועושים זאת ברוח טובה וברמת מוכנות גבוהה".

אתם לא מזהים ירידה בשיעור ההתייצבות?

"לא. מה שקורה בחוץ משפיע על כולם, גם עלינו, אבל כולם יודעים לשים את טובת המדינה וטובת הצבא לפני הכול. אנחנו רואים התייצבות יפה מאוד".

צינמון: "בגלל החיבור ליחידות ובגלל הבנת האופי המיוחד של המשימה, אנשי המילואים שלנו מתייצבים לפעמים גם בלי שנקרא להם. אנחנו צריכים להסדיר להם את הצו אחרי שהם כבר מגיעים. בלחימה האחרונה פגשתי בגדוד אנשים שהגיעו על מדי ב' בלי שקיבלו קריאה, ממש ככה".

שלום: "זה קורה אפילו לפני שמתחיל 'סבב'. אם יש התחממות קטנה, או שומעים משהו בתקשורת, הם מתקשרים ואומרים – אני מוכן".

כי המניע הוא?

"זה פבלובי. פשוט מגיעים", אומר צינמון, ומעלה אצל כולם חיוכי הזדהות עם תיאור המסירות הבלתי מותנית.

שלום: "ברור שיש היום מורכבות, אנחנו רואים את זה בכל החברה וגם אצל אנשי המילואים, אבל ההתייצבות שלהם מלאה וזה ראוי להערכה. בשורה התחתונה, המערך כשיר לביצוע כל המשימות, ללא שום פער וללא שום השתנות אל מול מה שמטריד חלק גדול מהאוכלוסייה".

נפוח אבל צנוע

כשאני מבקשת שיספרו על רגע מפחיד שפקד אותם בשנים האחרונות, הם מגחכים קצת. "לא מפחדים מכלום", אמר צינמון. "וברצינות – אין פה עניין של פחד ואפילו לא של חשש, אלא רגעים שבהם אתה מרגיש את כובד המשקל על הכתפיים. כל אחד מאיתנו פגש את זה".

עבו: "אני חודש וחצי בתפקיד מג"ד. נכנסתי הביתה לפני שבועיים־שלושה ואמרתי לאשתי 'איזה תפקיד מטורף'. רק עכשיו אני מתחיל לעכל כמה אחריות יש לנו".

בציבור יש הערכה לתפקיד שלכם?

"כן זה מורגש".

וכלפי אנשי הקבע?

"אנשים גאים ללכת במדי חיל האוויר. זה תמיד היה מותג. מערך ההגנה האווירית נותן תחושת סיפוק ומשמעות, שגורמת לאנשים ללכת עם חזה מנופח, אבל צנוע. גם אנשי הקבע גאים להיות חלק מהדבר המדהים הזה שמגן על הבית".

אני חייבת עוד בדיחה עבשה אחת: יש כאן מישהו שנפל מקורס טייס?

שלום: "לא, לא, זו הייתה הבדיחה הקבועה כשהיינו נ"מ. כאן פחות שומעים אותה".

אתם אומרים שהתפקיד מתפתח מאוד, אז איפה אתם שנה מהיום? אולי נתחיל מהפטריוט.

עכשיו הם דווקא כן צוחקים. שלום: "מערכת היהלום היא הוותיקה ביותר במערך. היא הגיעה לארץ בשנת 91', כך שיש לה כאן 32 שנות פעילות. היו לא מעט הצלחות ויירוטים, האחרון שבהם לפני חמש שנים – יירוט של מטוס קרב שחצה קו מסוריה. 'יהלום' עשתה המון דברים מדהימים בשביל מדינת ישראל, אבל לאט־לאט נכנסות מערכות שנותנות מענה טוב יותר ומחליפות אותה. זו המערכת הבאה שתגיע לסוף דרכה, בתוך שנתיים־שלוש זה ייגמר, ניפרד ממנה ונעשה תהליך של השתנות. יש כבר תהליך שאנחנו יודעים להכווין אותו אל מול ההתפתחות והמענה שניתן. פחות נדבר על זה כאן, אבל זה תהליך שיביא לכך שיכולות ההגנה של מדינת ישראל יהיו טובות יותר, ואני מתווך את זה לאנשים שלי. אז כן, יש תוכניות מה לעשות בשנים הקרובות כחלק מהשדרוג".

ואתה מכשיר אנשים בידיעה שתוך שנתיים המערכת לא רלוונטית?

"מערך ההגנה האווירית הקים ופתח לאורך השנים מערכות נשק, וגם סגר מערכות נשק. היינו בנ"מ עם סטינגר, וולקן, צ'פרל ועוד הרבה. האחרונה שבהן הייתה ההוק, שגם כבודה במקומה מונח, על העשייה הביטחונית שלה בכל מלחמות ישראל. אפרופו חמישים שנה שמציינים עכשיו למלחמת יום כיפור, מערכת ההוק הייתה חשובה מאוד אז. אבל הטכנולוגיה מתקדמת, ואנחנו משתנים ומשתדרגים. האנשים שאנחנו מכשירים למערכות שייסגרו בעתיד יעברו הסבה וימשיכו את ההכשרה, כי כמו שנאמר כאן, יש דברים משותפים רבים בלמידה ובעשייה של כל הגדודים, וכולנו לומדים מאירועים של מערכות נשק אחרות ומשליכים על היחידות שלנו.

"הכול מתחיל ונגמר באנשים שנמצאים בכל נקודות הקצה, מהחרמון ועד אילת, ועושים את זה 24/7, כולל שבתות וחגים, במסירות הכי גבוהה ועם תחושת המשמעות הכי גדולה שיש. זה מה ששם את מערך ההגנה האווירית במקום שהוא נמצא בו היום".