הבית // יאנה: "צבעוני, מבולגן ושמח. אנחנו מאפשרים לכל אחד לנהל את המרחב האישי שלו כמו שהוא רוצה: נויה מסודרת אז החדר שלה מתוקתק תמיד, החדרים של פלג ושיר מבולגנים, ואצלנו החצי של עמי מסודר לתפארת והחצי שלי הוא הפרעת קשב מהלכת".
הבוקר // פלג מעיר אותם כי הוא היחיד שבאמת צריך שייקחו אותו לגן. יאנה: "הדבר הראשון שאני עושה בבוקר זה להפעיל מוזיקה, וככה כל הבית קם באנרגיה ושמחה. מוזיקה היא כלי חינמי שיש לנו ויכול בשנייה לגרום למצב הרוח להתרומם". אחרי שלוקחים את פלג לגן, יאנה עובדת לפי הלו"ז היומי המשתנה, ועמי נוסע למשרד בחיפה.
רב־תרבותיות // הם אוהבים מוזיקה מזרחית, כמו ליאור פרחי, או שירים ברוסית ובאיטלקית. יאנה: "אני יכולה לצעוק על הילדים ברוסית ומיד אחר כך להגיד סמאלללה".
אופנה // ליאנה יש שתי חנויות אופנה ואביזרים תחת השם 'יאנה פאשן' שהיא פתחה ב־2014. הן פונות במיוחד לנשים עם סרטן השד. "אני מנהלת את העסק ואחראית על השיווק, ובכל חנות יש לי עובדות. כולן החלימו מסרטן השד, והן נשים עם לב ענק ורצון אמיתי לתמוך בנשים חולות".
בחנויות יש "כל מה שהיה חסר לי בזמן המחלה ואחריה, בתקופת ההחלמה": פרוטזות שד לנשים שעברו כריתה חלקית או מלאה, הלבשה תחתונה ייחודית, בגדי ים, פטמות להדבקה, מטפחות ראש לטיפולים ופתרונות שיער נוחים לטיפולים הכימותרפיים כמו כובע מצחייה שמחובר אליו שיער, חזיות לפני ניתוח ואפילו קימונו וטוניקות לנשים לפני ניתוח עם כיסים פנימיים לנקזים. "נעשתה חשיבה אמיתית על הכול".
סיפור // היא גם מרצה לארגונים ולחברות, ליישובים ולערים, בהרצאה "איך לגדל שמחת חיים?": היא מספרת את הסיפור האישי שלה ומעלה תובנות "שמשנות לאנשים את התפיסה ומחדדות את מה שחשוב באמת בחיים". במקביל היא יוצרת תוכן באינסטגרם ובקבוצת הפייסבוק "אופנה והשראה עם יאנה דרום".
שיא // יאנה גם מפיקה אירועי העצמת נשים מתמודדות, ובהם גם אירוע שנתי גדול, "פינק פארטי", שכולל תצוגת אופנה של נשים מחלימות. התצוגה הבאה תתקיים בחודש יוני בקניון עזריאלי בתל־אביב.
נכסים // לעמי יש משרד בחיפה, "יעד קבלנים", שמנהל בניינים ונכסי משקיעים בעיר – "בעיקר אנשים שקונים נכס ורוצים ראש שקט". הוא מטפל בצד המסחרי, באחזקה ובאחזקה מונעת, וגם עושה עבודות שיפוץ וקבלנות עם הצוות שלו. במקביל הוא מנהל את כל הבק אופיס של רשת החנויות של יאנה.
עלייה // יאנה נולדה בבלארוס ועלה ארצה בגיל שבע. הם הגיעו לקריית־ים. "חווינו את כל קשיי הקליטה האפשריים. אחי ואני למדנו מגיל צעיר לתפקד כמו הורים, כי ההורים שלנו לא דיברו עברית. עם כל זה, הבית שלנו תמיד היה שמח ותמיד התנגנה מוזיקה ברקע". מקריית־ים המשפחה עברה לחיפה. יאנה התגייסה לצבא, שירתה ב־8200, ואחרי תואר ראשון בכלכלה ותקשורת המשיכה לתואר שני במנהל עסקים. היא הייתה כלכלנית בחברת החשמל ומנהלת שיווק בנמל חיפה, וכדי לפתוח את העסק ויתרה על המשרה המסודרת. "אני תמיד אומרת שהעובר ושב שלנו לא נמצא בחשבון הבנק, אלא בלב. אנחנו תמיד צריכים לדאוג שהלב יהיה בפלוס".
בניינים // עמי גדל בחיפה. יש לו אחות אחת, אבא איטלקי ואמא מרוקאית. "תמיד היה אוכל טוב". הוא שירת בחיל הים, למד מדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ואז עבד בשוק ההון. "הבנתי שלא מתאים לי לשבת כל היום מול המחשב, ולגמרי במקרה הכרתי את בעל הבניין שהחנות של יאנה הייתה בו, והוא הציע לי לנהל את הבניין. משם זה התגלגל".
ההיכרות // הם נפגשו דרך חבר משותף ששירת עם יאנה בצבא. יאנה: "אחרי שהשתחררתי הגעתי לבקר את החבר הזה, ושם פגשתי את עמי. היה קליק, אבל הייתי לפני טיסה לדרום אמריקה לטיול הגדול אחרי הצבא עם החבר שלי דאז. עזבתי את הארץ, טיילתי, חזרתי לבד, ומצאנו זה את זו". הם יצאו חמש שנים ואז התחתנו, לפני 12 שנה.
יחד // עמי: "לחיות עם יאנה זה לחיות כל הזמן ברעש, וצריך לדעת להכיל את זה. היא לא נחה לרגע. חלק מהאנשים אומרים לי שאני צריך לקבל ביטוח לאומי על זה שאני נשוי לה, היא על טורבו". יאנה: "עמי הוא 180 מעלות ממני, ההפך הגמור: שקול וריאלי פחות רוחני. אנחנו משלימים זה את זה. אצלי הכול זה דרמה, גם בטוב וגם ברע. אני חושבת שתמיד הייתי כזו, יש לי אופי של מזל אריה: אני אוהבת להצחיק ולהיות במרכז העניינים, אני אוהבת לחייך ולעשות טוב, ועשיתי מזה קריירה. מה שהקצין את זה עוד יותר הייתה המחלה, שממנה התחלתי לבנות משהו חדש".
סרטן // היא חלתה בגיל 28, בעיצומו של ההיריון הראשון. "זה היה לפני עידן הרשתות החברתיות, והרגשתי מאוד בודדה. לא היה הידע שיש היום. ברגע הגילוי הייתי בהלם מוחלט, ולא ממש הבנתי את המשמעות. החלטתי להמשיך את ההיריון בלי לעשות טיפולים, בניגוד לכל המלצות הרופאים. בדיעבד, אני חושבת שלא הבנתי את הסיכון. אמא שלי נפטרה בגיל 56 מסרטן השחלות, והיא נשאה את הגן שגם אני נושאת אותו".
אנרגיות // "בהרצאות שלי, תוך כדי הסיפור של המחלה אני מספרת איך שיניתי את זווית הראייה ואיך בחרתי ואני בוחרת עדיין להסתכל על הצדדים החיוביים בחיים. גם במהלך הטיפולים לא ריחמתי על עצמי, ובאופן כללי אני פחות עסוקה ברחמים עצמיים, גם כשיש תקופות קשות. אני תמיד עסוקה במה שאני יכולה לעשות בשביל עצמי כדי שארגיש יותר טוב, ואני מאמינה שכולם צריכים לחיות בגישה הזו וכך בעצם לגדל שמחת חיים".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
