לכל מדינה יש מקורות עוצמה: כלכלה, טכנולוגיה, צבא, תרבות וכדומה. חלק ממקורות העוצמה האלו נמצאים בבעלות המלאה של המדינה, ונובעים ישירות ממנה. למשל, היא בונה ומציידת את הצבא, והיא אחראית למצב הכלכלה שלה. אולם מקורות עוצמה אחרים נובעים לא מן המדינה עצמה, אלא מהקשרים שלה עם מדינות אחרות, ומעמדות ההשפעה שהיא מחזיקה בהן במערכת הבינלאומית. מקורות עוצמה כאלה אינם נתונים בבעלות המוחלטת של המדינה, ואף שהם לעיתים פחות גלויים – הם חשובים לא פחות ממקורות אחרים.
העמדות והמוסדות שמחזיקות מעצמות המערב במערכת הכלכלית העולמית מעניקה להן עוצמה שגדולה פי כמה מחלקן הראוי. ארה״ב אחראית רק לרבע מהתוצר העולמי, אבל כמעט 90 אחוזים מהעברות הכספים בין מדינות נעשות בדולרים אמריקניים, גם אם הצדדים אינם משתמשים בעצמם בדולר כמטבע מקומי. למשל, בהודו, המשתמשת ברופי כמטבע, כ־80 אחוזים מהיצוא נקובים בדולרים – זאת אומרת, רכישת המוצרים ההודיים דורשת קניית דולרים והעברתם לידי ההודים – אף שרק כ־15 אחוזים מהיצוא הם לארה״ב. גם בריטניה, שאחראית רק ל־3 אחוזים מהתוצר העולמי, זוכה שהליש"ט תשמש בסחר הבינלאומי באופן לא פרופורציונלי.
השימוש הרב של העולם בדולר, בליש"ט, באירו ובמטבע הין היפני מאפשר לארה"ב, לבריטניה, למדינות אירופה וליפן לקנות ולמכור בקלות רבה יותר, ולהשקיע ולקבל השקעות בקלות רבה יותר. התועלת הכלכלית הלאומית של מטבע רב־עוצמה היא אדירה. מהם המוסדות שנותנים למעצמות המערב את כוחן?
תופעת מטבע
הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית הם אבני יסוד במערכת הפיננסית הבינלאומית. הבנק העולמי, שנוסד ב־1945, נועד להלוות כספים להשקעות במדינות מתפתחות שמתקשות לממן מיזמי תשתית חשובים. קרן המטבע, שנוסדה גם היא ב־1945, מנטרת את המערכת הפיננסית העולמית, מתאמת מדיניות כלכלית בכל העולם ומספקת גם היא הלוואות למדינות בקשיים.
בשני הגופים, ארה״ב ומדינות אירופה מחזיקות ברוב זכויות ההצבעה. במקום שלכל מדינה יהיה קול אחד, כל מדינה מקבלת מספר קולות לפי תרומתה לגופים הללו. הנוסחה לחישוב התרומה מתייחסת בין השאר לכוח הכלכלי של המדינה, מה שמבטיח שהמדינות הגדולות ביותר יהיו גם אלו עם זכות ההצבעה הגדולה ביותר.
לכאורה זו נוסחה הגיונית, אבל ההשפעה של התורמות הגדולות חורגת הרבה יותר מזכות ההצבעה שלהן. בין אירופה לארה״ב יש הסכם לא כתוב: ראש הבנק העולמי תמיד יהיה אמריקני, ראש קרן המטבע תמיד יהיה אירופי. האינטרס של אמריקני שצמח במסדרונות הכוח של וושינגטון, בשעה שהוא בא לסייע למדינה במצוקה בקרן אפריקה, הוא לא האינטרס של אזרח המדינה הנתונה במצוקה; מטרתו של בירוקרט צרפתי שמתבקש לעזור לרפובליקה בדרום מזרח אסיה אינה זהה למטרתה של הרפובליקה הזאת או של שכנותיה. השליטה בזהות ראשי שני הגופים מבטיחה את השליטה של אירופה וארה״ב במדיניות שלהם, לאור מטרות המערב, תוך הדרת העולם המתפתח.
כוח ג'י
גוף אחר שהמערב משתמש בו לחיזוק כוחו הוא ה־G7, מועדון מדינות לא רשמי הכולל את ארה״ב, יפן, גרמניה, צרפת, בריטניה, איטליה וקנדה. הפורום התכנס לראשונה ב־1975, כדי שראשי המדינות יוכלו לתאם את מדיניותם הכלכלית והדיפלומטית.
ב־1999 ה־G7 הורחב ל־G20, שכלל מדינות מתפתחות רבות, אך בלי לפרק את המועדון המערבי. ה־G7 הוא מועדון בתוך מועדון, ומשמש להכוונה של שיתוף הפעולה הכלכלי הבינלאומי בהתאם לאינטרסים מערביים.
קצב הכסף
דוגמה אחרונה היא מערכת SWIFT, מערכת טכנולוגית בינלאומית המשמשת לתשדורות מידע בין בנקים: כדי להעביר כסף בין בנקים בינלאומיים, דרושה שפה משותפת לאישור ההוראות ולמימושן, וזו מטרתה של SWIFT. הארגון האחראי למערכת, האגודה העולמית לתקשורת פיננסית בין־בנקאית, הוא בלגי. העובדה הזאת אפשרה למשל לאיחוד האירופי ולארה״ב לנתק חלק מהבנקים ברוסיה מהמערכת הכלכלית העולמית, באמצעות ניתוקם מ־SWIFT.
