ולדימיר פוטין, האובססיבי לכיבוש ברלין בידי הצבא האדום ב־1945, ודאי חשב שטורי הטנקים ששלח אל קייב מבלארוס לפני שנה יניבו ניצחון מהיר. רבים מצוותי הטנקים בכוחותיו אימצו רעיון שהגו קודמיהם במלחמת העולם השנייה: הם חיברו מסגרות מיטה מברזל לשריון שלהם, בתקווה שיפוצצו מוקשים חודרי שריון מוקדם מספיק ויצילו אותם מפגיעה. בפועל, הטכניקה הבליטה עוד יותר את המשוריינים ומשכה את תשומת ליבם של צוותי קרב אוקראיניים שצדו אותם בטילי כתף.
הציידים הללו ששו אלי קרב, כתשו את טורי המשוריינים הרוסיים והדפו את כוחותיו המבוהלים של פוטין בחזרה אל הגבול. המחדל המפואר הזה גרם לפרשנים צבאיים רבים במערב לפסוק שתם סוף־סוף עידן הטנק.
הם טעו. בחודשים האחרונים חזינו בתחייתו המרשימה מחדש של טנק המערכה – דווקא בידי אותם האנשים שעוררו את השמועות המוקדמות על מותו באביב שעבר. תחינותיה של אוקראינה לשריון כבד נענו, ואחרי תקופת היסוס ממושכת הגיבו 12 מדינות במערב, "קואליציית השריון", בהבטחות לשלוח אליה טנקי לאופרד, אברמס וצ'לנג'ר – יותר ממאתיים בסך הכול, כמעט דיוויזית שריון שלמה. ברור שהאוקראינים לא חושבים שעבר זמנו של הטנק – והם צודקים לחלוטין.
אם קייב תשלב שריון, חי"ר, כטב"מים וכוחות אוויריים, הצבא האוקראיני עשוי לפרוץ את קווי הרוסים ולהוביל לנסיגה כאוטית של האויב
אמת, טילי נ"ט מודרניים כמו מערכות טילי לאו וג'אוולין, שיעילותם הרבה הוכחה בחיסול טנקי טי־72 של פוטין מתקופת המלחמה הקרה, מעניקים לכוחות חי"ר אמצעי מגן ניכר. מומחי צבא גם מציינים את ההרס החמור שהמיטו כטב"מים אזרבייג'ניים על כלי רכב משוריינים ארמניים במלחמת נגורנו־קרבאך השנייה ב־2020.
עוד לפני ההפסד המביך של הרוסים מול קווי ההגנה של קייב, כמה צבאות במדינות נאט"ו כבר תכננו להחליף את טנקי המערכה במשוריינים קלים יותר (הצבא הבריטי תלה את תקוותיו בנגמ"שי אג'קס, אך התברר שאלו סובלים מפגמי תכנון ניכרים). גם חיל הנחתים האמריקני הכריז לאחרונה על הכוונה לצמצם את מערך השריון שלו כחלק מתוכנית ארגון מחדש נרחבת – שקשורה פחות לספקנות כלפי תפקידו של הטנק ויותר להתמקדות הגוברת של הנחתים במזרח הרחוק ובאוקיינוס השקט, אזורים שהקרקע בהם ידידותית פחות לאברמס הכבד.
אך האתגרים של האוקראינים שונים: עליהם לכבוש מחדש טריטוריה שנלקחה מהם בידי כוח רוסי רב ועצום מהם. ובזירת ההתקפה, דווקא טנק המערכה, כאשר משתמשים בו נכון, יכול להניב תוצאות ללא תחרות. הרבה תלוי בשאלה כיצד ישתמשו בטנקים בפעולות משולבות, עם תמיכה של כטב"מים ומטוסי קרב שייתכן שבעלות הברית האירופיות יספקו בעתיד. צוותים אוקראיניים כבר הפגינו כוח המצאה אדיר כשהאריכו בעשרה קילומטרים את טווח תותחי ה־125 מ"מ של טנקים רוסיים שנפלו בידיהם – דרך הגבהת התותח ושימוש בכטב"מים כתצפיתנים.
ברגע שיגיעו לשדה הקרב, כלי הנשקים החדשים של אוקראינה יהיו חיוניים להגנה יעילה מול כל מתקפה רוסית מחודשת. אך אם קייב תוכל לדייק את אומנות השילוב של טנקים, חי"ר, כטב"מים וכוחות אוויריים, הצבא האוקראיני עשוי להצליח לפרוץ את קווי ההגנה הרוסיים במזרח או בדרום חבל הדונבאס ולהוביל לנסיגה כאוטית של כוחות האויב. במקום קץ עידן הטנקים שמומחים רבים כל כך חזו לאחרונה, אנו עשויים לראות את שובן המלא של טקטיקות טנקים ממלחמת העולם השנייה.
ובכל זאת, יש להתנגד לנטייה לדבר במונחי מלחמת העולם השנייה, גם אם האוקראינים יבחרו להשתמש בטנקים בקבוצה אחת, כאגרוף משוריין. הבעיות שהם יתמודדו איתן כיום עלולות בהחלט להיות להקות כטב"מים, והרבה יהיה תלוי בתגובה המהירה של מטוסי קרב. הטנקים של בעלות הברית ממוגנים הרבה יותר טוב מהטנקים הסובייטיים הישנים, אך הזחלים שלהם פגיעים עדיין, ותקיפה מתוזמנת נכון יכולה לשתק אותם.
ברור שהמערב מהמר שמשלוח גדול של טנקי מערכה יוכל לעזור לאוקראינים להגיע להישגים טריטוריאליים נרחבים, שהחשוב שבהם הוא שחרורו של חצי האי קרים. קווין קונרט, מזכ"ל המפלגה הסוציאל־דמוקרטית הגרמנית של ראש ממשלת גרמניה אולף שולץ, ציין לאחרונה ש"אין מגבלות על השטחים שאוקראינה תוכל לשחרר בסיוע שריון גרמני", אף ששולץ עצמו נראה טרוד מהמחשבה שהטנקים "שלו" ישחררו שטח שהרוסים רואים בו שטח ריבוני רוסי.
המחשבה המערבית כאן ברורה: המוניטין של פוטין ברוסיה נבנו על כיבוש קרים ב־2014. שחרור חצי האי בסיוע "קואליציית הטנקים" עשוי להוביל להפלתו, ולשבור את איום הסכסוך הממושך. נדרשת רק התקדמות קטנה בצפון, ואז הפניית אש לעבר הגשר שבנה פוטין בין רוסיה לחצי האי קרים מעל מצר קרץ', כדי לגרום להימלטות בהולה של הרוסים שהתיישבו באזור בשנים האחרונות. השאלה אם הטנקים של נאט"ו יגיעו בזמן כדי להביא לנקודת השיא הזו עשויה להכריע את תוצאת המלחמה.
אנטוני ביוור הוא היסטוריון בריטי שמתמחה במלחמת העולם השנייה. הוא שירת כמפקד טנק במלחמה הקרה
