בעקבות בלון הריגול הסיני: מסע אל תולדות הכדורים הפורחים

הכדור הפורח הראשון

21 בנובמבר 1783

האחים ז'וזף מישל וז'אק אטיין מונגולפייה, יצרני נייר מצרפת, המציאו את בלון האוויר החם "גלוב אירוסטטיק". אחרי שפיתחו את הבלון העשוי מנייר, בדים ואלומיניום, ולמדו איך לחמם את האוויר בו באמצעות הדלקת אש מתחתיו, הם הגיעו איתו לפריז. לאחר כמה ניסויים, כולל ניסוי בהטסת כבשה, ברווז ותרנגולת לעיני המלך לואי ה־16, הם ערכו המראות מאוישות. בתחילה הבלון היה קשור בחבל לקרקע, אבל ב־21 בנובמבר 1783 הם השיקו את הטיסה החופשית הראשונה מעל ליבה של פריז, שהגיעה לגובה אלף מטר ועברה 9 ק"מ ב־25 דקות.

בלון המימן הראשון

1 בדצמבר 1783

ז'ק שארל פיתח את שיטת האחים מונגולפייה, אבל העדיף להשתמש בגז מיוחד, מימן, הקל מהאוויר, במקום באש. את המימן לבלון הניסוי יצר הממציא כששפך 250 ק"ג של חומצה גופרתית על 500 ק"ג של ברזל, כדי למלא בלון שמסוגל להרים משקל של 9 ק"ג. בנג'מין פרנקלין, שגריר ארצות הברית בצרפת, היה בין הצופים בניסוי הראשון של הבלון של שארל. בטיסה המאוישת הראשונה, שהמריאה גם היא בפריז, נעזר שארל בבלון גדול הרבה יותר ובהרבה יותר מימן, והגיע לגובה 500 מטר. אחרי שנחת במרחק 36 ק"מ מהעיר בשעת השקיעה, המריא שארל בשנית, הפעם לגובה 3,000 מטר, וראה את השמש שוקעת שוב.

תצפיתני המלחמה

1914־1917

הצרפתים השתמשו בבלונים לתצפיות מודיעין כבר ב־1794, והם שימשו לצורכי תצפית במשך מלחמות המאה ה־19. במלחמת העולם הראשונה, תצפיתנים בכדורים פורחים (בדרך כלל בלוני מימן קשורים לקרקע) כיוונו את אש הארטילריה דרך קשר אלחוטי, אבל הם היו פגיעים מאוד לירי מהקרקע או מ"מכסחי בלונים" – מטוסים שנשלחו לתקוף את התצפיתנים ולפוצץ את הבלונים שלהם.

1944־1945

מתקפת הבלונים היפנית

במלחמת העולם השנייה שיגרה יפן לאמריקה אלפי פצצות פו־גו ("פצצה שנושאת הרוח"): מטעני חבלה קטנים (במשקל 15 ק"ג) נשלחו מערבה בעזרת בלוני מימן בקוטר כעשרה מטרים, בכוונה שיפליגו על זרמי הסילון עד לארצות הברית. הפצצות היו אמורות לזרוע אימה באוכלוסייה, אבל רק במקרה אחד נרשמו קורבנות: חמישה נערים שהתעסקו בכדור פורח מוזר באורגון, ונהרגו בהתפוצצות מטען החבלה.בריטניה, אגב, תקפה באופן דומה את גרמניה ב"מבצע אאוטוורד". כ־99 אלף בלונים ששוגרו במשך שלוש שנים (1942־1944) נועדו להצית שרפות ולגרום קצרי חשמל. אחרי המלחמה התברר שהמבצע היה מוצלח: הוא הזיק לתשתית החשמל והטריד את חיל האוויר הגרמני.

8 ביולי 1947

צלחות מעופפות

בראשית העידן האטומי שיגרו האמריקנים כדורים פורחים לגובה רב (50 עד 100 ק"מ) כדי לזהות באמצעות גלי קול ניסויים גרעיניים של ברית המועצות. "פרויקט מוגול" שיגר מיקרופונים סודיים (ואמצעי מחקר לא סודיים) בבלוני הליום גדולים, עשויים פוליאתילן. במהרה התברר שהמיזם יקר מדי, והוא בוטל בתוך שנתיים. אבל משהו בכל זאת נותר ממנו: לפי חיל האוויר, אחד הבלונים התרסק ליד רוזוול במדבר ניו־מקסיקו ב־1947. השרידים עוררו חשדות, והתקרית הפכה למיתוס בקרב חובבי עב"מים.