הבית // דירת ארבעה חדרים וחצי בבניין מדורג, עם דשא משותף לכל השכנים. בדירה עצמה יש חדרי שינה בקומה העליונה ומטבח וסלון בקומה התחתונה. באמצע הסלון עומד פסנתר לבן, ולידו פטיפון עם תקליטים ולצידם בבושקות.
בבושקות // "אחת מהן מפנה את הגב אלינו, כי היא של הרודנים של רוסיה. הבובה הגדולה ביותר היא פוטין, וכמובן אין לנו עניין לשים אותו בפרונט. אני לא בעד רוסיה הסובייטית, זה פשוט פריט ששמרנו כבר שנים. יש גם מערכת כלי תה רוסית. הפריטים האלה מסמלים את החיבור שעדיין יש לי עם התרבות הרוסית. כשהייתי צעירה עבדתי קשה כדי להסתיר אותה, ודווקא כשבגרתי התחלתי יותר לחזור לשורשים".
בוקר טוב // בדרך כלל דוד קם ראשון, מכין סנדוויצ'ים, מעיר את כל הילדים ומכין להם אוכל. דינה מצטרפת אליו ומארגנת גם היא את הילדים. בני יוצא בהסעה לבית הספר הרטמן סביב שבע בבוקר, והבנות יוצאות ארבעים דקות אחריו. דוד עובד בפתח־תקווה; דינה עובדת בבית או יוצאת לפגישות למיניהן, בהתאם ללוח הזמנים הגמיש שלה.
אנרגיה // דוד מהנדס בסטארטאפ ועוסק בחישוב ובניבוי של טכנולוגיות חדשות להפקת אנרגיה ירוקה. "אני מאמין שצריך ואפשר לשנות את הדרך שבה אנחנו מייצרים אנרגיה, וליצור אנרגיה מתחדשת כדי להגן על כדור הארץ". הוא גם הגבאי של בית הכנסת שלו.
אסטרטגיה // דינה היא יועצת שיווק ואסטרטגיה, ועובדת עם עסקים קטנים שרוצים לגדול. יחד עם כמה שותפים היא מפתחת את חברת הפקות הווידאו "ביזנס בוס", שמפיקה סרטוני דיגיטל ופרסומות לארגונים וחברות.
אמריקה // דוד נולד בלוס־אנג'לס, וכשהיה בן 16 עלה ארצה לבדו וגר פה עם דודיו. אחרי שנה הצטרפה אליו שאר המשפחה. הוא גר בירושלים, ולמד בישיבה התיכונית חורב ובישיבת ההסדר הר עציון. בצבא הוא שירת בתור מש"ק שלישות וסמל מבצעים ביחידות קצה בחבל עזה, ובמילואים היה מחלץ בגדוד חילוץ של פיקוד העורף. אחרי הצבא למד תואר ראשון בהנדסה כימית בטכניון ותואר שני בהנדסת מכונות בתל־אביב.
רוסיה // דינה נולדה במוסקבה, ועלתה לישראל בגיל שש עם המשפחה עוד בימים שלא היו יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות. מגיל צעיר היא עוסקת בכתיבה ואוהבת מוזיקה, תיאטרון וקולנוע. היא גדלה בקריית־ארבע, למדה באולפנה שם ושירתה שירות לאומי במחלקה הפדגוגית בסוכנות היהודית בירושלים. "עזרתי למורים שיצאו לשליחות, יצרתי בשבילם מערכי חינוך ופגשתי המון אנשים מעניינים. זו הייתה חוויה מעצימה. עד היום אני שומרת על קשר עם חלק מאנשי הצוות ומוקירה אותם. כשהתאלמנתי חברים משם עזרו לי למצוא עבודה בסוכנות כדי שאוכל לקום על הרגליים ולהתפרנס". היא קיבלה תואר ראשון במנהל עסקים ממכון טל ותעודת תסריטאית מבית הספר לקולנוע מעלה.
אלמנה // מאז גיל 17 היה לדינה חבר, יונה גולדמן, ובשלב מסוים הם התחתנו. "זו הייתה תקופה לא פשוטה של פיגועים ואינתיפאדה, אבל היה לי ברור שאלוהים שומר עלינו". ואז יונה נהרג בתאונת דרכים בנסיעה לעבודה. "הפכתי לאלמנה בגיל 23, עם בני, תינוק בן עשרה חודשים. הרגשתי כאילו שמיים וארץ התהפכו. כל מערכת האמונות שלי התערערה. את השנים אחר כך ביליתי בניסיונות לשקם את עצמי ובחיפוש תשובות. מי אני בלעדיו? במה אני מאמינה עכשיו? בתקופה הראשונה אחרי שהתאלמנתי הרגשתי כאילו אני מסתובבת עם אות קין על המצח".
הומור // "אנשים לא ידעו איך לעכל את האלמנוּת. התרחקו ממני. בסדרה 'סרוגים' הראו אלמנה צעירה שעשתה דברים הזויים בדייט ראשון – הביאה את הבן שלה, בכתה על בעלה המנוח. אנשים חושבים שאפיל עליהם את כל היגון שלי, ולכן כדאי להתרחק. לפעמים אלמנוּת יכולה להיות מצחיקה, אם אתם בקטע של הומור שחור, כי כמה אפשר לבכות".
פנויה // "בתור אם חד־הורית צעירה, החיים שלי לא נעצרו. עדיין נהניתי, פשוט אחרת. וגם לקחתי איתי את בני כשהיה אפשר. הבאתי אותו איתי להפלגה של פנויים־פנויות דתיים ליוון. שידוך לא יצא מזה, אבל אני נהניתי, ובני – בגיל שנתיים – זכה לבייביסיטר קבוע כי כולם רצו לשחק איתו".
ההיכרות // היא ראתה את דוד באתר שידוכים, והיה הראשון והיחיד שהחליטה לפנות אליו. "לקח לנו זמן להיפגש, והדייטים זרמו בכיף אבל משהו שם לא היה 'זה', ולכן נפרדנו בידידות. אני המשכתי במסלול שלי והוא המשיך בשלו". אחרי שנתיים, במהלך מעבר דירה מקריית־ארבע לירושלים, התברר שהיא ובני עוברים לגור בדירה שכורה בקטמון במרחק חמש דקות הליכה מדוד.
ירושלים // המעבר לעיר היה מבחינתה צעד גדול. "הרגשתי שאני צריכה לעבור כדי שאוכל להתחיל מחדש, להכיר אנשים חדשים, לשנות אווירה. אבל זה היה קשה, כי מערכת התמיכה שלי – המשפחה והחברים – הייתה בקריית־ארבע. בסוף פשוט קפצתי למים. אמרתי למורה שלי למוזיקה בירושלים שהחלום שלי לעבור לעיר, הוא סיפר שיש לו קרוב משפחה עם דירה בקטמון. הלכתי לראות אותה וסגרתי על המקום, בלי לדעת איך אסתדר ומה יהיה".
עזרה // הרבה חברים מירושלים ומקריית־ארבע התגייסו לסייע לה במעבר. גם דוד שמע שהיא עוברת, והציע לעזור. דינה: "כמעט מהרגע הראשון דוד התחיל להיכנס לחיים שלנו, לארוחות שבת ולארוחות ערב. משהו עשה 'קליק' אצלי בראש ובלב. הרגשתי כאילו אנחנו מכירים מזמן". דוד: "המעבר וחיפוש הדירה הציתו מחדש את הקשר. הכרתי את בני קצת לאחר מכן. הוא חיפש דמות גברית להתחבר אליה, ואני הרגשתי שזה עושה לי טוב. התראינו הרבה והקשר שלנו צמח. הצלחנו לבנות יחד אווירה משפחתית חמה ואכפתית".
יחד // אחרי שהתחתנו ודוד אימץ את בני באופן רשמי, הם גרו שנה בדירה בקטמון, ואז עברו לרמות, כדי לגור ליד המשפחה של דוד. דינה: "חמי וחמותי הם אנשים מקסימים, שעוזרים לנו המון עם הילדים. ברמות גם גרים האח והאחות של בעלי, ואנחנו ממש חמולה. הילדים גדלים יחד עם בני הדודים".
ילדים // בני בכיתה ט', מתעניין בתכנות לומד בחוג סייבר התקפי. הוא מקווה להגיע לתפקיד טכנולוגי בצבא. תמר בכיתה ג', יצירתית, מנגנת על פסנתר ואוהבת לגלם תפקידים. נעה אוהבת חיות וריקודים. דוד אוהב טיולים ומחנאות, ולוקח את הילדים כמה פעמים בשנה לטיול ולצפייה בכוכבים בטלסקופ. הוא מתעניין גם בארכיאולוגיה, ואוהב לרוץ.
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
