הבית // בית קטן, 55 מ"ר, בחלקה גדולה במושב. הם שוכרים אותו ולידו יש עוד יחידה מושכרת. דניאל: "הבית מעוצב ב'בוהו שיק' עם פריטים ותמונות שנאספו מטיולים בעולם, בעיקר של רועי, ויש בו אוסף גדול של חוויות. זו ממש הפינה הקטנה והחמימה שלנו, ואנחנו מחוברים אליו מאוד".
מזכרות // "לרועי יש פטיש למזכרות, לכל פריט יש מקום עם משמעות. זו אחת הבעיות הקשות שלנו: אני בלגניסטית, אבל רועי רוצה שכל דבר יחזור למקום שלו ולא יסתובב סתם".
הבוקר // רועי קם סביב שבע ודניאל רבע שעה אחריו. ברבע השעה הזו הוא מוציא את הכלב טאז, רועה בלגי בן שלוש וחצי, לטיול בשדות המושב. כשהוא חוזר הוא מניח תפילין ומתפלל, ואז הם יושבים לקפה ועוגה. דניאל מכינה סנדוויצ'ים לשניהם ואז הם יוצאים לעבודה. רועי נוסע רבע שעה, דניאל נוסעת עשר דקות, תלוי ביום העבודה שלה ואיפה היא נמצאת באותו יום.
איפה היא נמצאת // דניאל היא במאית, שחקנית ומנחת סדנאות. "בכל מקום אני קצת, כי אלו חלקי משרות". היא מעלה ברחבי הארץ הצגה שכתבה, וגם מעבירה סדנאות תיאטרון מותאמות לציבור הדתי "שהופכות את הדת לחוזק אמנותי", וגם מלמדת דרמה בשני תיכונים: "אני מייצרת קשר אישי עם בני נוער. יש תלמידים שממש פורחים על הבמה למרות שביומיום הם חסרי ביטחון. מדהים עד כמה הבמה נותנת להם כוח". ביום שני, 31 באוקטובר, יעלו תלמידיה את ההצגה "הראיס" בתיאטרון הפרינג׳ בבאר־שבע.
איפה הוא נמצא // רועי מנהל מחלקת תשתיות בחברה של לוחות סולריים. "כל אדם שמוסיף לעצמו לוחות סולריים לגג חייב לעבור תהליך שחברת חשמל מכנה 'הגדלת חיבור'. אני אחראי על הגדלת החיבור הזו. יש לי מהנדסים והנדסאים, ואנחנו עובדים כולנו יחד".
מתחזקת // דניאל גדלה במשפחה של ארבעה ילדים. "היום אבא שלי מנהל חנות אופנה ואמא שלי סמנכ"לית 'מרכז מעשה', ארגון שמקדם שוויון חברתי". הבית היה מזרחי מסורתי, והיא למדה בבית ספר יסודי חילוני, אבל אחר כך עברה באולפנית בטבריה. "בגיל 12 החלטתי שאני מתחזקת ולקחתי על עצמי עול תורה ומצוות. אני היחידה מהאחים שלי שלמדה בחינוך דתי".
מטבריה עד אילת // היא גדלה בעיקר בטבריה אבל עברה ב־15 דירות לפחות בילדותה, כולל תקופה באילת. "ההורים שלי אוהבים התפתחות, שינויים וטיולים, ואני מאחלת לכל זוג זוגיות כמו שלהם. הם שונים מאוד אבל מקבלים זה את זה ומטפחים את הזוגיות גם אחרי 35 שנה, וזה מדהים בעיניי. הם אנשים לא קונבנציונליים, ויש בהם ממד של נוודות באופי, חוסר רצון להתקבע, מה שהקל עלינו הילדים להיות עצמאיים".
"ארבעה ימים טיילנו ביחד, ואחרי שהתפצלנו שמרנו על קשר. כשחזרנו לארץ חבר שלו האיר את עיניי ואמר לי שהוא בעניין"
זהות // כשסיימה את האולפנית התגייסה לצבא ושירתה כמפקדת במחו"ה אלון, בקורס נתיב. "זה קורס זהות יהודית וציונית שמיועד לחיילים שרוצים להתגייר. זה היה שירות מדהים. הרגשתי שאנשים עוברים תהליך ביחד, ולמדתי המון על עצמי". אחרי הצבא הדריכה שנה במכינה קדם־צבאית ואז יצאה לטיול ארוך במרכז אמריקה. שם היא פגשה את רועי.
מהגנים לשחר // רועי גדל בפתח־תקווה, השני מחמישה אחים. בתיכון התחיל ללמוד בישיבת כפר גנים, אבל "היה לי שם פחות טוב, אז עברתי לישיבת כוכב־השחר. שם היו כיתות קטנות ויחס אישי, וזה שינה לי את החיים. חינכו אותי לעצמאות והרווחתי חברים לחיים".
צוות // אחרי המכינה הקדם־צבאית בבית־אל הוא התגייס ליחידת מגלן. "אלה היו שנים עוצמתיות. שירתנו בצוק איתן, בתקופה לא קלה בכלל. הצוות הוא החברים הכי טובים שלי היום, ואני בקשר מעולה עם כולם". אחרי הצבא הם טסו כולם יחד לתאילנד וללאוס, למשך חצי שנה. כשחזר לארץ היה מאבטח במשרד הביטחון במשך כשנתיים, ואז נסע לטיול של עשרה חודשים בדרום אמריקה ובמרכז אמריקה. "קנינו ג'יפ ועשינו את כל היבשת".
ההיכרות // הם נפגשו במקסיקו. "ארבעה ימים רצופים טיילנו ביחד, ואחרי שהתפצלנו שמרנו על קשר. כשחזרנו לארץ חבר שלו האיר את עיניי ואמר לי שהוא ממש בעניין. שנינו גדלנו אחרת – מנהגים אחרים, מאכלים אחרים. אבל ראיתי שהוא בדיוק כמוני: חברותי, רואה את העולם באור אחר, נותן מקום לאנשים, מכבד אותם".
בארץ // רועי למד להיות הנדסאי בניין, ודניאל למדה בימוי והוראת תיאטרון בסמינר הקיבוצים, במטרה להיות במאית ומורה לתיאטרון. תוך כדי הלימודים עזבה את טבריה לטובת מגורים בתל־אביב.
דת ואמנות // "המעבר שלי מטבריה לתל־אביב העלה אצלי הרבה תהיות בנוגע לדת. בסמינר הקיבוצים יש מעט מאוד דתיים, ולא הייתה לי קהילה. רוב החברים גם היו שמאלנים. ובכלל, תחום האמנות מתנגש בדת הרבה פעמים. המשכתי בדרך שלי, ושמרתי על עצמי בתוך זה. הייתי ברמנית בבר בתל־אביב וגם רכזת שירות לאומי – חייתי בכל העולמות, ואני ככה עד היום. נסעתי הרבה להורים שלי כדי לא להישאר רק באווירה התל־אביבית, שלא עשתה לי כל כך טוב".
משהו לנשמה // בניסיון למצוא עומק היא נרשמה ללימודים בתוכנית אלול בירוחם, אלול מן המזרח: "למדתי יהדות מהכיוון המסורתי־מזרחי, למדתי דברים על ההיסטוריה של סבא וסבתא שלי, וכתבתי מחזה לפרויקט הגמר שלי בהשראת שיר שסבא שלי שר בערבית. עם ההצגה הזו אני רצה עכשיו".
חתונה // הם התחתנו לפני שמונה חודשים, אחרי שיצאו שנתיים וחצי. "החתונה הייתה באמצע הדרך, בחדרה, אחרי הקורונה. המחירים היו פסיכיים על כל הראש, וחיפשנו הרבה זמן אולם במחיר סביר".
זוג // הם עברו להתגורר בגן־הדרום כי חיפשו אווירה שקטה וכפרית, חצר ואנשים טובים, ושקט מכל הבלגן בעולם. "מצאנו הכול פרט לאווירה דתית וקהילה. בית הכנסת פה פעיל רק בשבתות, אבל בשמחת תורה למשל לא היה מניין. אנחנו מחפשים מקום אחר, עם אוכלוסייה הטרוגנית אבל שנוכל למצוא בו את עצמנו מבחינת דתית".
תיאטרון // "המשפט הראשון שאמרו לנו בתואר היה: אם יש לכם תחום עניין אחר – לכו אליו, כי התיאטרון קשה. אני אוהבת במה, ואני חושבת שיש לה חוזק. הבעה עצמית נותנת אדרנלין. לכתוב משהו ולראות אותו מקבל חיים, לראות איך יצירה שלי משפיעה על מישהו. אני מאמינה שיצירה יכולה לגרום לאנשים לחשוב".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
