בניגוד למקובל לחשוב, הפגנות הן תופעה נפוצה בסין. יש המעריכים את מספר ההפגנות בסין סביב 60 עד 80 אלף בשנה – מספר מרשים גם לאחת משתי המדינות הגדולות בעולם. אולם בניגוד למתרחש במערב, ההפגנות אינן פוליטיות בדרך כלל, אלא כלכליות או מכוונות נגד עוול חברתי מסוים – לדוגמה, פועלים שלא קיבלו את משכורותיהם, או חקלאים שלא קיבלו פיצוי ראוי על אדמתם שנלקחה מהם בידי הרשויות המקומיות.
למפגינים יש לרוב שתי מטרות: להראות שיש זעם ציבורי סביב סוגיה מסוימת, ולהשיג תשומת לב תקשורתית כדי שהממשל המרכזי בבייג'ינג יבחין בזעם הציבורי ויתערב. המטרה השנייה אינה הכרחית, אך היא מועילה. החשש מפני התערבות הממשל המרכזי בבייג'ינג מספיק לפעמים להביא את הפקידות המקומית לטפל בבעיה לפני שהחדשות יגיעו לבייג'ינג. הטיפול נעשה בדרך כלל בשיטת המקל והגזר: המפגינים מפוזרים על ידי כוחות הביטחון, ולאחר מכן מגיע פתרון חלקי או מלא של הבעיה.
דוגמה טובה לתופעה ראינו במחוז חֶנָאן לפני כשבועיים, כשמפגינים הסתערו על הסניפים של כמה בנקים מקומיים שהקפיאו את משיכת הפיקדונות מהם. הרגולטור טוען שההקפאה הוכרזה לאחר שהתגלה שכמה מהבנקים במחוז, בשיתוף פעולה עם חברת השקעות פרטית, ניסו למשוך הון דרך מכירה מקוונת של מוצרים פיננסיים תוך הבטחת תשואות גבוהות. לא ברור איך בדיוק "התרמית" הזו השפיעה על הפיקדונות בבנקים, ומדוע המשיכות הוקפאו.
ביטוח הפיקדונות בסין קיים מאז 2015, אך עד היום לא נעשה בו שימוש. ייתכן שהרשויות המקומיות רצו להימנע מפיצוי המפקידים גם הפעם, בגלל הסכום הגדול שנדרש לשם כך, וכשבעלי החשבונות הבינו זאת הם יצאו בהפגנות המוניות כדי למשוך את תשומת הלב של הרשויות בבייג'ינג. ואכן, לאחר ההסתערות על הבנקים ולאחר שהמפגינים פוזרו בכוח בידי כוחות הביטחון, הרשויות הבטיחו להשיב את כספם של המפקידים שהחזיקו בפקדונות בסך עד 100 אלף יואן. הפגנה, פיזור בכוח, פתרון.
דוגמה אחרת היא חרם המשכנתאות בסין, ההולך וגובר מאז אמצע יולי השנה. הוא התחיל כשכמה עשרות רוכשי דירות הודיעו ברשתות החברתיות שהם אינם מתכוונים עוד לשלם את המשכנתא שלהם כל עוד בנייתן של הדירות שקנו לא הושלמה. המחאה התפשטה במהירות, וכיום החרם מקיף יותר מ־300 מיזמי בנייה ברחבי סין, וכ־10 אחוזים מכל מכירות הנדל"ן בשנים האחרונות במדינה.
האנשים המעורבים בחרם הם מי שרכשו דירה בשיטת "קנייה מוקדמת". בשיטה הזאת, הרוכשים קונים את הדירות לפני שסיימו לבנות אותן – לעיתים עוד לפני שהתחילו לצקת את היסודות – והרוכש נותן לא רק מקדמה ראשונית אלא גם מתחיל לשלם את התשלומים החודשיים על המשכנתא אף שהדירה אינה קיימת עדיין. הרוכש מקווה שבתוך זמן קצר – שנה, שנתיים – הדירה תושלם והוא יוכל להיכנס אליה.
אבל מה קורה אם הקבלן לא עומד בלוח הזמנים שהציג בתחילת התהליך? הרוכש צריך להמשיך לשלם את המשכנתא, ולהמשיך להמתין לדירה, לעיתים בלי לדעת מתי יוכל להתגורר סוף־סוף ברכושו. לפי הערכה אחת, רק 60 אחוזים מהדירות שנמכרו בסין במכירה מוקדמת בין 2013 ל־2020 הושלמו. אנשים עלולים לחכות שנים לדירה שרכשו, ובינתיים הם משלמים לא רק את השכירות על ביתם הנוכחי אלא גם תשלומי משכנתא – שיכולים להגיע לחצי ממשכורתם החודשית. לפעמים הקבלן פושט את הרגל לפני שבניית הדירה הסתיימה, והרוכש עלול להישאר ללא כלום.
אף שהתופעה קיימת זה שנים, בשנה האחרונה יותר ויותר רוכשים חוששים שהדירות שקנו לא יושלמו לעולם. מגזר הנדל"ן בסין סובל ממשבר אשראי שמתבטא בהאטת הבנייה ואפילו בהקפאה של מיזמי דיור באמצע בנייתם. הרוכשים שחוששים שהדירות שקנו לא יגיעו אליהם עושים מה שתמיד עושים בסין – יוצרים מחאה עממית כדי לשדר לבייג'ינג על קיומו של זעם ציבורי. האם זה יצליח גם כאן?למעלה: הפגנת בעלי פיקדונות שחשבונותיהם הוקפאו. למטה: בנייה למגורים בבייג'ינג
