אלפי מהגרים מהמזרח התיכון עדיין נמצאים היום בכמה מחנות גדולים בגבולות בלארוס. רובם מעיראק, מיעוטם מאפגניסטן ומסוריה. הם הגיעו למינסק בטיסות מעיראק, מטורקיה ומאיחוד האמירויות, ומשם המשיכו רגלית לגבול עם פולין או עם ליטא. הם באו כי הבטיחו להם מעבר קל לאיחוד האירופי.
מי שהבטיחו למהגרים עתיד אירופי זוהר היו כנראה סוכני המשטר בבלארוס. לפי עדויות מהשטח, נראה שהשלטונות לא הסתפקו רק במשיכת המהגרים: סרטון אחד מראה חיילים בלארוסים מובילים שיירות מהגרים לגבול פולין. לטענת השלטונות בבלארוס הם בסך הכול מעוניינים לעזור למהגרים להיכנס לאיחוד כדי שיוכלו לממש את זכותם לבקש מעמד ״פליט״; והם מרכזים אותם בנקודות מסוימות בגבול כדי להקשות על שומרי הגבול הפולנים לדחוף אותם אחורה.
מה רודן בלארוס אלכסנדר לוקשנקו מרוויח מכל הסיפור? למה להפוך את בלארוס לנתיב הגירה מהמזרח התיכון ומאפגניסטן?
1. ביטול העיצומים
הנשיא לוקשנקו סובל מאז קיץ 2020 מעיצומים כלכליים שהטיל עליו האיחוד האירופי ומדינות אחרות במערב, כמו בריטניה וארה״ב. במהלך הבחירות לנשיאות שנערכו אז לוקשנקו עצר את שני יריביו האהודים ביותר, מפני שהעריך במידה רבה של צדק שהבלארוסים כנראה יבחרו להם נשיא חדש, אחרי הפגיעה הכלכלית של הקורונה, ויבקשו להחליף את מי שמכהן כדיקטטור כבר 20 שנה
אזרחי בלארוס יצאו להפגין נגד המעצרים, ומינסק סערה עם אלפי מפגינים. לוקשנקו ניסה לפזר אותם באלימות, וההפגנות גברו; לוקשנקו רק העצים את האלימות. התוצאה הסופית הייתה שהאיחוד האירופי קבע שהבחירות בבלארוס ב־2020 היו מזויפות, ומכאן שלוקשנקו אינו מוכר כנשיא בלארוס. העיצומים שהצטרפו להחלטה הזאת לא היו חריפים במיוחד, ובכל זאת הגבילו במידת מה את הפעילות הכלכלית בבלארוס. דרך משבר ההגירה, לוקשנקו כנראה מקווה לסחוט את האיחוד האירופי לבטל את הסנקציות.
2. השגת הכרה דה־פקטו
הזרמת מהגרים היא לא כלי הסחיטה היחיד שבלארוס יכולה לנצל כדי לאיים בו על האיחוד. לוקשנקו איים שאם המצב בגבול יידרדר, הוא בהחלט מוכן ומזומן לחסום את הזרמת הגז והנפט בצינורות העוברים דרך ארצו מרוסיה לעבר פולין וגרמניה, ולנתק את אספקת האנרגיה של האיחוד. כשמחירי הגז באירופה מאמירים, השיבושים הללו עלולים לפגוע מאוד בכלכלה האירופית.
כשהוא מפעיל את המהגרים ומנופף בשוט הגז, לוקשנקו כנראה לא רוצה רק להסיר את העיצומים, אלא גם לפתוח מחדש את קווי התקשורת עם האיחוד ולחדש את ההכרה בו כמנהיג דה־פקטו של בלארוס, ואולי אפילו דה־יורה. משבר המהגרים מכריח את מנהיגי האיחוד להידבר איתו, בתור המנהל בפועל של המדינה.
3. חיסול התמיכה באופוזיציה
המשבר יכול לשרת את לוקשנקו גם בטווח הארוך. הוא מדגים את החשיבות של בלארוס לביטחון וליציבות של אירופה. מבחינת לוקשנקו.
המשבר מלמד את האיחוד שהוא לא יכול פשוט להתעלם מבלארוס ולהטיל עליה עיצומים בלי שיהיו לכך השלכות. ״אתם כורכים חבל תלייה סביב צווארי ואז מצפים שאגן עליכם?״, הוא שאל.
טענתו נגד האיחוד האירופי היא שהוא אימץ את מנהיגי האופוזיציה הבלארוסית הגולים; בראיית לוקשנקו, האיחוד פועל לערער את שלטונו, ופוגע בריבונות של בלארוס. משבר הפליטים ילמד את האיחוד לא להתערב כך בנעשה בארצו.
4. סכנת חיבוק הדוב הרוסי
ההימור של לוקשנקו מסוכן. אם המתח יחריף, ויחלו חילופי ירי בין חיילים בגבול, רוסיה תרצה להתערב. לוקשנקו נהנה כרגע מהגב של רוסיה, שמאפשר לו להטריד את האיחוד האירופי; אולם הגב הרוסי עלול להפוך להתערבות ממש, שתפיל את לוקשנקו מכיסאו ותהפוך אותו לבובה ותו לא. במקרה של משבר אמיתי רוסיה תרצה לשלוט בעניינים ולהציב את כוחותיה בבלארוס, כדי למנוע פלישה של נאט״ו מעבר לקו הגבול בין רוסיה למערב. כשהוא מביא מהגרים עיראקים שינסו לעבור דרך ארצו לברלין, לוקנשקו מסתכן בנוכחותם של קצינים רוסים במינסק.
