הסיפור של דליה מתאר עוצמה ואמונה גדולות במיוחד. בעלה מאיר נפטר בפתאומיות מדום לב בעת שהייתה בהיריון. כמה חודשים לאחר מכן נולדה לה בתה הרביעית – וכעבור זמן לא רב התגלה אצל התינוקת גידול בעיניים. דליה, בעודה מתאבלת על בעלה, חוותה שוב טלטלה עצומה. "בגיל שנה וארבעה חודשים הצליחו לעצור אצלה את הגידול בעין אחת. את העין השנייה הוציאו".
וואו, איזו התחלה קשה לחיים שנשברו.
"ברור לי שהסרטן בעיניה של בתי היה תוצאה של הטראומה והכאב שחוויתי בזמן ההיריון. ברוך השם, הבת שלי בריאה היום. אני תמיד אומרת לה שלכולם יש שתי עיניים ולה אחת, אבל היא רואה בה טוב מכולם".
זה מעורר השראה. מה בעצם הוביל אותך לחפש זוגיות חדשה?
"מאיר היה חבר הנעורים שלי. לא היה לי אף אחד לפניו או אחריו. כשראיתי אותו בפעם הראשונה, את עיניו היפות והעמוקות ופניו הטובות, אמרתי לעצמי: זה יהיה החתן שלי. בעצם, מעולם לא הייתי לבד. אחרי הפטירה שלו הייתי צריכה לבנות מחדש את עצמי, את דליה, כי בשנים שלנו יחד הפכנו לישות אחת. היה קשה מאוד להתחיל לחיות בנפרד ממנו.
"בהתחלה ביקשתי שיעזבו אותי בשקט בכל הנוגע לזוגיות, לפחות לחמש שנים. הילדים עוד היו קטנים והייתי עם תינוקת שרק נולדה. בפועל, רק אחרי עשר שנים התחלתי ממש לדבר על זה, וביקשתי מהקב"ה שכמו שהוא היה יצירתי בלקחת לי את מאיר, ככה הוא יביא לי אהבה חדשה בדרך יצירתית. מצד שני, כבר כשהייתי בבית החולים כדי ללדת, הרגשתי שאני ממש כמהה למישהו שיהיה איתי. אמרתי שאני אפילו מסכימה שהתינוקת תקרא לו 'אבא' כשתגדל, העיקר שתהיה לה דמות אב".
זה נשמע מסע ארוך ומפרך. כשאת מתבוננת על הזוגיות שלך עם מאיר, מה היית רוצה לקחת איתך משם לזוגיות החדשה?
"אם יש משפט שאפיין את מאיר, זה 'מה שאת רוצה'. מאיר היה כל עולמי, לא היה לי צורך בחברה אחרת. הייתי רוצה למצוא אהבה גדולה כמו זו שהייתה, מישהו עם לב טוב ונדיב לבריות, שיכיל אותי ויאהב אותי כמו שאני. מבחינתי זוגיות היא ביטחון בקשר, היכולת לסמוך על האחר, אהבה גדולה ללא גבול, חברות, שיתוף ונאמנות עד בלי קץ".
את גורמת לי להתגעגע לפינוקים ולפרגונים שהיו גם לי בזוגיות. ובכל זאת, בטח יש כמה דברים שהיית בוחרת להניח בצד ולא לקחת למסע החדש.
"אני אשים בצד את הצורך להיות כל הזמן יחד, אתן יותר מקום לזמן של כל אחד לעצמו. בתקופה שבה הייתי לבד בניתי לעצמי עולם עשיר, אני יודעת למלא את עצמי בעצמי ובמקום הנפרד שלי. יחד עם זה הייתי רוצה חבר אמיתי לחיים, שותף לחיים מלאים ושמחים. מישהו לטייל איתו, ללמוד איתו, להעשיר את העולם התורני שלנו בבית".
אני כל הזמן תוהה איך זה אפשרי, להיות עדיין קשורה למישהו שאהבת אבל לבחור באהבה נוספת.
"יש שתי תנועות בנפש. מצד אחד אהבה ישנה שקיימת ותמיד תהיה שם; ומצד שני היכולת לפתוח את הלב לאהבה חדשה ולבטוח בה. זה בהחלט אתגר. הקושי העיקרי הוא איך להיות שייכת לשתי נשמות, איך אפשר להתחיל הכול מהתחלה, להכניס אדם חדש לחיי וללב שלי, קודש הקודשים שלי".
כל כך הרבה שנים אחרי שמאיר נפטר, עד כמה את בקשר עם הוריו? האם הם שותפים למסע הזה ולחיפוש שלך?
"אבא של מאיר נפטר באותה שנה; עם אמא שלו אני בקשר מצוין, אנחנו מוזמנים המון אל המשפחה, הם דואגים לי ומפרגנים לי. אני לא כל כך מדברת על זה איתם, אבל גיסתי שאלה אם אני עושה משהו בכיוון. אני יודעת שאני חשובה להם ושהם רוצים רק טוב בשבילי".
איזו זכות זו. והילדים?
"הילדים כבר גדולים, בבית נמצאת רק הקטנה שלי ויש מעליה עוד אחת במדרשה. לפעמים אני מבקשת מהילדים שיתפללו עליי שאמצא זוגיות. הם טוענים שלא כל כך אכפת להם, ושזה פחות נוגע לעולמם. אני אומרת להם שזה לא נכון – זו תהיה משפחה אחרת, והם יהיו חלק ממנה. זה כמו שאיננו מודעים לחיסרון של בית המקדש בחיינו, כי איננו מכירים את החיים הטובים שיש בזמן שהוא קיים. אני יודעת שמי שייכנס לחיינו ירוויח בגדול, כי אנחנו משפחה מקסימה שצמחה ובחרה בחיים".
