ממשרד הבריאות נמסר:"הסימון האדום נבחר כי האדום נתפס כ'אסור'; תעשיית המזון התנגדה מאוד לסימון השחור, שרצינו בתחילה"
הכול התחיל בלגימה תמימה מבקבוק שוקו, באחת מתחנות הדלק בין חדרה לגדרה. הייתי אחרי משימה עיתונאית מעייפת, והחלטתי שמותר לי פעם אחת לפנק את עצמי במשקה עתיר קלוריות. רכשתי את בקבוק השוקו וכמוצא שלל רב גמעתי ממנו טיפה. אבל, מעשה שטן, הטעם היה שונה מהרגיל, ובעיקר לא היה. כצרכן ישראלי טיפוסי שמרגיש שדפקו אותו, נכנסתי בחזרה לחנות של תחנת הדלק כדי להבין למה קיבלתי דיאט שוקו במקום השוקו שרציתי. המוכר החביב לא התרגש: "עיוני, לא שמעת על המדבקות האדומות?". גמגמתי משהו והוא צחק ואמר: "אני מקווה שלפחות בכביש אתה רואה את האור האדום".
איך פספסתי את העובדה שהמשקה שבידיי, שהיה אמור להיות מתוק ומספק, היה נטול "מדבקה" אדומה המזהירה מפני עומס הסוכר? אולי כי במקום לסמן את המוצרים הדיאטטיים, מצמידים אזהרות למוצרים המסוכנים – וכך אין כל אזהרה אדומה בפני מי שקנה שוקו בטעם שונה לגמרי מזה שהכיר בילדותו. לא הופיע על השוקו סימון ירוק שיאותת לי: זהירות, בריא!
למעשה, קיים גם סימון כזה, כפי שאמרו לי במשרד הבריאות: "הסימן הירוק הוא וולונטרי, ומותר לסמן בו מוצרים בריאים, משום שהצבע הירוק נתפס כסימן של 'מותר'".
תקנות משרד הבריאות, שנכנסו לתוקף בתחילת 2021, דורשות לסמן ב"מדבקות" אדומות מוצרי מזון המכילים יותר מדי סוכר, מלח או שומן רווי. כמה זה "יותר מדי"? 300 מ"ג נתרן (מלח) ב־100 גרם מזון נוזלי, או 400 מ"ג ב־100 גרם של מזון מוצק; 5 אחוזי סוכר במזון נוזלי, או 10 אחוזים במזון מוצק; וחומצות שומן רווי בשיעור של 3 אחוזים במזון נוזלי ו־4 אחוזים במזון מוצק.
לפי המשרד, "הסימון עוצב לאחר שהתייעצנו עם ארגון כבדי ראייה, שביקשו רקע כהה ועליו כיתוב לבן. הסימון האדום נבחר משום שהאדום נתפס כסימון של 'אסור'; תעשיית המזון התנגדה מאוד לסימון השחור, שרצינו בתחילה כפי שקיים בצ'ילה".
איך קשורה צ'ילה? לדברי עו"ד חנוך ארליך, שותף במשרד חדד־רוט־שנהר ושות' שמייצג צרכנים בבתי המשפט, לפני כעשור הונהגה במדינה הדרום־אמריקנית רפורמה שמטרתה להעלות את המודעות למזונות מזיקים, ולעודד צריכת מזון בריא. "משרד הבריאות הישראלי, בצעד אמיץ אך מהוסס, אימץ באופן חלקי את עקרונות הרפורמה הצ'יליאנית", אומר ארליך. "להגשמת המטרה נקבעו תקנות ההגנה על בריאות הציבור (מזון), שבלחץ יצרניות המזון נכנסו לתוקף באופן מדורג משנת 2020".
והמדבקות מסייעות לצרכן?
"התשובה הכללית חיובית, אבל זו אינה תשובה מלאה. לפי התחזית השמרנית של משרד הבריאות, סימון מוצרי המזון צפוי להביא להפחתה של 20 אחוז בצריכת מזון מזיק, ולירידת התמותה בארץ בשיעור של 1,600 עד 2,200 נפטרים בשנה. הדבר יחסוך למערכת הבריאות כ־600 מיליון שקלים בשנה.
"אך רפורמת המדבקות אינה חפה מבעיות, ומתעלמת מרכיבים מזיקים אחרים – שבהיעדר סימון עלול הציבור לטעות לחשוב שאין בהם בעיה: צבעי מאכל מסרטנים, חומרים משמרים מסוימים, שמן מטוגן, ממתיקים מלאכותיים, קמח לבן ועוד לא נכללו ברשימת האזהרות. כתוצאה מכך אנחנו עלולים לבחור, בהתבסס על המדבקות האדומות, מוצרים גרועים אפילו יותר משקנינו קודם לכן.
"הרפורמה גם יוצרת עיוותים. חטיף כמו ביסלי, שהוא בעצם אטריות מטוגנות מקמח לבן, מכיל כ־22 אחוזי שומן שמקורו בשמן טיגון רעיל. חימום שמן לזמן ממושך גורם לייצור חומרים מסרטנים שנספגים בקמח ונמצאים בתוך החטיף. מדוע ביסלי אינו מסומן במדבקה אדומה? כי היצרן הפחית את המלח שבו במיליגרמים בודדים אל מתחת לרף שקבע משרד הבריאות".
האם המדבקות בכלל משפיעות עלינו? האם יש סיכוי להתגשמות התחזית של משרד הבריאות? במועצה הישראלית לצרכנות ערכו סקר בנושא, וממצאיו העלו ש"הצרכן הישראלי לא נותן משקל לרכיבי המזון שהוא רוכש, לעיתים עקב חוסר מודעות ולעיתים בעקבות חוסר ידע ואי הבנת המשמעויות. רק 7 אחוזים מהציבור אומרים שישנו את החלטות הקנייה שלהם בשל רכיבים לא בריאים, ולמעלה מ־57 אחוזים ימשיכו לקנות ללא קשר לרכיבים המצוינים על האריזה. אין זו ההשפעה שהיינו מקווים לראות על הרגלי הצריכה, והמדבקות לבדן אינן פתרון מלא".
מה הטעם בכלל בסימונים, אם כן? פרופ' רננה פרס מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים מזכירה שיש עוד מוצרים "מסומנים" – מסיגריות ועד תוכניות טלוויזיה, וכמובן רעלים ומוצרים כימיקליים, המסומנים בסימן צהוב ומשולש אזהרה. לדבריה, תנועת הסימון של מוצרי המזון החלה באירופה משום שהצרכנים לא קוראים את האותיות הקטנות בתוויות הרכיבים. "הסימונים הם אמצעי לריכוז המידע, שנותן לאנשים אפשרות לבחור מהר", מסבירה פרופ' פרס.
אבל כשאני מחזיק ביד את הסיגריה או את השוקולד, או צופה בתוכנית טלוויזיה, אני כבר שבוי. אין סיכוי שהסימון ישנה את דעתי.
"זו באמת השאלה – האם הסימון עוזר, והאם אנחנו לא מתרגלים אליו ונעשים אדישים כלפיו. במחקר גדול שנערך בהולנד, בדקו מה הייתה צריכת המוצרים לפני שסימנו אותם במדבקות בולטות, מה היה השינוי מיד לאחר שהמדבקות נוספו לעטיפה, ומה קרה כעבור שנה. התברר שבהתחלה הצריכה של המוצרים האלה ירדה כמעט לאפס; אנשים פחדו לרכוש אותם בגלל הסימון. שנה לאחר מכן הציבור חזר לקנות את המוצרים המסומנים, אך הצריכה התמתנה ולא חזרה לרמה הקודמת. בנוסף לכך, היצרנים עצמם התחילו לשנות את רמות השומן, הסוכר והמלח, כדי לא לקבל את המדבקה האדומה. זאת אומרת, המדבקות עובדות במידה מסוימת, ואנחנו לא אדישים אליהן".
