אבי ראובני ואמיר ריבלין, מטיילים וצלמים חובבים, השתתפו בעשור שעבר בסדרת מסעות לירושלים שערכה הקהילה המטיילת "מעגל הדרך". כדי לנצור את הנאתם הם צילמו את האתרים שביקרו בהם, ושיתפו את התמונות באתר "פליקר". כמה שנים לאחר מכן הם גילו 15 תמונות פרי יצירתם מופיעות בספר "100% טבעי לגוף ולנפש", שראה אור בהוצאת "מפה" ונמכר בחנויות הספרים ברחבי הארץ. ריבלין וראובני לא קיבלו פנייה מההוצאה לאור, ולא נתנו את הסכמתם לפרסום התמונות, שנלקחו ישירות מאתר האינטרנט. השניים פנו לפיכך להוצאת מפה, ודרשו לקבל פיצוי על הפרת זכויות היוצרים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מדד המפעלים המזהמים: "רותם אמפרט נגב" שוב בראש
– פורטוגל מקדמת חוק שיקשה על יהודים לקבל אזרחות
– מנכ"ל משרד הבריאות: "נצטרך ללמוד לחיות עם הקורונה"
הוצאת הספרים לא דחתה את דרישתם על הסף: היא הציעה להם פיצוי בסך 10,000 שקלים, וכן חמישה אחוזים מהתקבולים ממכירת המהדורה הראשונה. בנוסף התחייבה להסיר את התמונות מהמהדורות הבאות של הספר. אך ריבלין וראובני סירבו להצעה, שהייתה דלה מדי בעיניהם. בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את טענתם: הוא קבע אמנם שהתמונות פורסמו בשל טעות ואי הבנה, אך פסק לתובעים פיצויים בסך 35 אלף שקלים לאחד, ו־12 אלף שקלים לאחר.
סעיף 27א בחוק זכות יוצרים, תשס"ח־2007 הפך בשנה האחרונה למקור לכיתוביות רבות המוצמדות לתמונות ולסרטונים באתרי החדשות ובערוצי הטלוויזיה. "תוכן גולשים – שימוש לפי סעיף 27א", "צילום: מקור לא ידוע, לפי סעיף 27א", או "השימוש ביצירות שבעל הזכויות בהן אינו ידוע או לא אותר נעשה לפי סעיף 27א" – אלה רק חלק מההתנסחויות ה"מתנצלות" של העורכים, שלכאורה ניסו ולא הצליחו למצוא את בעלי היצירות.
האיזון ההוגן
תיקון מספר 5 לחוק זכויות יוצרים עבר בכנסת בינואר 2019, כהצעת חוק ממשלתית מטעם משרד המשפטים, שהוגשה בעת כהונתה של השרה איילת שקד. לפני שאושרה בקריאה שנייה ושלישית, נידונה ההצעה בוועדת הכלכלה של הכנסת, בראשות ח"כ דאז איתן כבל. החוק, כפי שהוצג, נועד להתמודד בין השאר עם קשיי אכיפת זכויות היוצרים ברשת האינטרנט – במקרים של הורדה או העלאת תוכן לצפייה, שימוש בתוכן שלא כחוק ועוד.
הדיונים הקצרים מאוד בהצעת החוק עסקו בעיקר בשאלה כיצד הוא ייאכף על מו"לים של עיתונות כתובה וספרים מודפסים, אם אלה יעשו שימוש בתמונות מרשת האינטרנט. נציג הספרייה הלאומית העלה בוועדה את סוגיית הקושי לאתר בעלי זכויות, וחברי הכנסת ביקשו שתיקוני החקיקה יתייחסו לתמונות וסרטונים שלא ידוע מי בעליהם כאל "יצירות יתומות". כך, בין תיקונים אחרים שעסקו בפיצוי ללא הוכחת נזק או בהרחבת הענישה הפלילית בחוק, נולד גם סעיף 27א. מנסחיו ביקשו לאזן בין "שימוש הוגן" לצורך דיווח עיתונאי, ובין הפגיעה בקניין הרוחני של בעלי התמונה או הסרטון. שני תנאים ערטילאיים הוכנסו לשם כך לחוק: "שקידה סבירה" ו"זמן סביר". עד כמה יש "לשקוד" כדי למצוא את היוצר, ומהו פרק הזמן הסביר שנדרש להתרעה לפני שימוש ביצירה היתומה־לכאורה? החוק לא מפרט, מגדיר ומגביל את התנאים, ובדיוק על העמימות הזו מסתמכים היום עורכי החדשות.
הסעיף השנוי במחלוקת יצר פרצה בכל הנוגע ליחסים שבין בעלי זכויות היוצרים לעורכי החדשות. באתרי האקטואליה תרים כל העת אחר חומרים ויזואליים המתעדים התרחשות בעלת עניין. תמונות וסרטונים רבים כאלה עוברים ברשתות – לא רק בטוויטר או בפייסבוק אלא גם בוואטסאפ ובטלגרם, לפעמים ללא קרדיט ובוודאי ללא אישור שימוש. לעיתים מצורפת אליהם הודעה הטוענת שלא ידוע מה מקורם. מפיק החדשות שמקבל אותם צריך בשלב הזה להחליט אם לזנוח את החומר ולוותר על דיווח איכותי, או שמוטב להסתכן ולהשתמש בכל זאת בתמונה או בסרטון, לעשות מאמץ מסוים לאיתור הבעלים, ובמקרה שהדבר לא צלח – להוסיף את כיתובית 27א, שלמעשה מצהירה כי נעשה ניסיון לאתר את בעל הזכויות.
במשרד המשפטים מאמינים שהם אכן היו יכולים לנסח חוק טוב בהרבה, אילו ניתן להם יותר זמן. בוועדת הכלכלה אמרו בשעתו למשפטנים "עכשיו או בכלל לא" – או שייחקק כעת הסעיף הלוקה בחסר, ובהמשך הדרך הוא ישופר, או שהתיקון לא יתקבל כלל בכנסת ה־20. במשרד המשפטים העדיפו להתחיל בתהליך ולשפר את החקיקה בכנסות הבאות, אך לא צפו את שנת הבחירות הסוערת שעיכבה את הפעילות הפרלמנטרית. "יכול מאוד להיות שהיום זה הפך לעלה תאנה בערוצי החדשות", אומר לנו מקור במשרד. "האם העובדה שהסעיף הזה מופיע ככיתובית לכמה שניות על המסך, נותנת אפשרות אמיתית לבעלי הזכויות לדעת על השימוש בחומר שלהם? יכול להיות שבית המשפט יקבע שהשימוש שעושים הערוצים בכלי הזה הוא לא סביר".
